בית הדין לעבודה קיבל באחרונה תביעה שהגיש מדריך רכיבה טיפולית לאחר שביטוח לאומי החליט שאינו זכאי לדמי פגיעה עקב אירוע לבבי בו לקה לאחר שתלמידה שלו - ילדה משותקת בת 4 - נפלה מסוס ונפצעה.
בסוף דצמבר 2012 הגיש מדריך רכיבה טיפולית תביעה לתשלום דמי פגיעה מביטוח לאומי בגין התקף לב בו לקה עקב אירוע מלחיץ וחריג שאירע לו במקום עבודתו.
לטענת התובע, כחודשיים לפני הגשת התביעה, הוא חזה בילדה בת 4 חולת סי.פי אותה הדריך נופלת מסוס, זינק לעברה ותפס אותה בטרם נחבטה באדמה אך לא הצליח למנוע את פציעתה.
לדבריו, בשעות שלאחר האירוע הוא חש מתח ומועקה פיזית ונפשית שהקשו עליו להמשיך ולתפקד. תחושת המועקה התחזקה לאחר שנודע לו כי הילדה שברה את עצם הבריח, ולא הרפתה ממנו גם בימים שלאחר מכן, וזאת לנוכח היחסים המיוחדים שנרקמו בינו ובין הילדה.
כיומיים לאחר האירוע, במהלך נסיעתו לרוסיה, הוא אושפז עקב החמרה במצבו בבית החולים ברוסיה שם אובחן כמי שעבר אירוע לבבי.
בהמשך ובעקבות האירוע, לקה התובע גם באירוע מוחי אשר כתוצאה ממנו נותר עם מוגבלויות נוירולגיות ומוטוריות שונות בנוסף לבעיותיו הלבביות.
התובע ביקש להכיר באירוע הנפילה בעבודה כאירוע "חריג" אשר הוביל למצבו הבריאותי כיום, אך ביטוח לאומי דחה את תביעתו, ועל כן הוא פנה לעזרתו של בית הדין האזורי לעבודה בת"א באמצעות עו"ד שחר גולן.
קיים קשר סיבתי
במסגרת ההליך בביה"ד, הועבר התיק לקרדיולוג מומחה שנדרש לבחון את הקשר הסיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע הלבבי בו לקה התובע בימים שלאחר מכן, בעודו ברוסיה.
לפי חוות דעת המומחה, בגוף התובע אמנם קיננה טרשת עורקים רבת שנים שעלולה לגרום לאירוע לבבי. אך לסברתו, אלמלא קרה האירוע החריג בעבודה היה האירוע נדחה לפרק זמן מאוחר יותר ולא ידוע, ובסבירות של כ-90 אחוז ייתכן שכלל לא היה מתרחש.
בנוסף, ראה המומחה קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ל"תעוקה הבלתי יציבה" שהתפתחה אצל התובע ושהובילה בסופו של דבר להתקף הלב, וזאת לאור סמיכות הזמנים בין האירועים.
ביטוח לאומי, שייוצג על ידי עו"ד יוחאי אלרון, טען בתגובתו כי חוו"ד המומחה התבססה על עובדות שגויות לגבי הזמן המדויק בו התרחשו האירוע החריג והתקף הלב, דבר שהוביל בסופו של דבר לקביעה שגויה בדבר צמידות הזמנים ביניהם – וקביעת הקשר הסיבתי בין השניים.
אולם בפסק דינה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ אימצה את חוו"ד המומחה וקיבלה במלואה את גרסת התובע.
נקבע, כי אירוע הנפילה אכן נחווה על ידי התובע כאירוע חריג בעוצמתו, כפי שעולה בבירור ממסמכי האישפוז המהווים "אינדיקציה טובה" לאמיתות גרסתו. כן הדגישה השופטת כי "חריגותו" של אירוע נבחנת סובייקטיבית ביחס למצבו של התובע.
עוד קבעה השופטת בהסתמך על פסיקת ביה"ד לעבודה, כי כל עוד התרחש האירוע החריג בטווח של פחות משבוע מהאירוע הלבבי – ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין האירועים. כך לגבי מקרה זה בו חלפו לא יותר מ-54 שעות לאחר הנפילה ועד להתקף הלב.
לאור האמור, השופטת דחתה את טענות הביטוח הלאומי לגבי פרק הזמן שחלף בין שני האירועים.
בסיכומו של דבר, התקבל הערעור והביטוח הלאומי חוייב בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין