בית המשפט פסק כי האישה עמדה בנטל הכבד להוכיח כוונת שיתוף בנכס שנבנה זמן קצר לפני נישואי הזוג. השופטת: ״בחברה המסורתית יש להקל את הנטל״.
השופטת הילה גורביץ שינפלד קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה בה ביקשה להצהיר כי יש לה זכויות בבית המגורים בו חיו 15 שנה. הבית נבנה על חלקה ששייכת למשפחת הבעל במימון הוריו אך השופטת קבעה כי שלל אינדיקציות מצביעות על כוונת שיתוף.
בני הזוג שייכים לעדה הדרוזית והתחתנו ב-1999. בנובמבר 2014 עזבה האישה את הבית והצדדים התגרשו. בתביעה שהגישה באמצעות עו״ד דורית ענבר סברדליק היא ביקשה מבית המשפט להצהיר כי החלקה והבית הם נכס משותף.
לטענתה, לאחר אירוסיהם הם קיבלו רשות מאביו של הבעל לבנות את ביתם על הקרקע. את הבנייה מימנו יחד באמצעות נטילת משכנתא ב-1998. היא הוסיפה כי עבדה והעבירה משכורת לצורך השלמת הבנייה והיתר הבניה הוצא על שמם.
לדבריה, שגרת חיי הנישואין התאפיינה בדיכוי, השפלה, ביזוי יומיומי ואלימות פיזית של הנתבע כלפיה. למרות זאת היא נשארה עמו תקופה ממושכת והביאה שלושה ילדים. מאחר שמדובר בדירת מגורים יש להפחית מהנטל המונח על כתפיה להוכיח כוונת שיתוף ולקבוע כי עמדה בו, סיכמה.
הבעל, שיוצג על ידי עו״ד תייסיר חסון הכחיש את הדברים וטען כי חיי הנישואין היו רגועים. הוא סיפר שהוא היה המפרנס היחידי והרקע לפרידה היה פטירת אחיה ואביה של התובעת שגרמו לכך שהיא חדלה לקיים את חובותיה הבסיסיות כבת זוג וכאם.
לטענתו, לצדדים אין זכויות במקרקעין או בבית ואלה שייכים לאביו שזכאי להירשם כבעלים. הוא הוסיף כי אביו בנה את הבית עוד טרם הנישואין ושילם את עלויות הבנייה ובני הזוג גרו בבית ברשות הוריו. עוד לטענתו, הוא שילם את החזרי המשכנתא לבד והתובעת לא עבדה כמעט בכלל.
תחושת צדק
אך השופטת הילה גורביץ שינפלד מבית המשפט למשפחה בחיפה קיבלה את התביעה. היא ציינה כי לפי החוק רישום הזכויות במקרקעין מהווה ראיה חותכת לזהות הבעלים והנטל לסתור זאת כבד.
עם זאת, על פי הפסיקה במקרים נדירים הלכת השיתוף או שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי יקנו לבן זוג זכויות בנכס שרשום על שם צד שלישי, במקרה בו הרישום הפורמאלי לא שיקף נכונה את המציאות.
השופטת כתבה כי לחברה הדרוזית המסורתית רקע ייחודי. על פי הנוהג, עם נישואי בני הזוג הם עוברים להתגורר בשטח ששייך בדרך כלל למשפחת הבעל בבית קיים או בבית שנבנה קודם לנישואין.
לדבריה, המקרה נכנס בגדר אותם מקרים נדירים בהם יש לקבוע כי התובעת עמדה בנטל הכבד להוכיח כי יש לה זכויות בחלקה הרשומה על שם צד שלישי.
בין היתר התחשבה השופטת בכך שהיתר הבניה הוצא על שם בני הזוג, שבניית הבית הושלמה לפני החתונה והזוג עבר לגור בו מיד לאחר מכן.
עוד ציינה השופטת את העובדה שהצדדים נטלו משכנתא שלהבטחתה נרשם משכון על הזכויות בחלקה וכי התובעת עבדה לתקופות קצרות ועזרה בכלכלת הבית.
״בחברה המסורתית יש להקל את הנטל שכן שיתוף ספציפי אינו רק תוצאה של מבנה משפטי אלא מבטא תחושת צדק ואת חלקה של האישה בעמלה כאישה בחברה מסורתית״, סיכמה השופטת וקבעה כי לאישה זכויות ב-17% משווי המקרקעין במועד עזיבתה את הבית.
לא ניתן צו להוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין