פס"ד בתביעת אישה לשיתוף ספציפי בנכס הרשום על שם סבו של אבי הבעל – הנתבע, אשר בו התגוררו

תביעה למתן צו הצהרתי לפיו לתובעת מחצית הזכויות על המקרקעין בהם התגוררו הצדדים במשותף במהלך חייהם המשותפים והרשומים על שם סבו של אבי הבעל-הנתבע.
הצדדים ועובדות שאין עליהן מחלוקת:
1. התובעת והנתבע, בני העדה הדרוזית התארסו זל"ז ביום 04.09.1998 וערכו את מסיבת חתונתם ביום 07.05.1999. 
2. בנובמבר 2014 עזבה התובעת את הבית המשותף והצדדים התגרשו.
3. מיום מסיבת חתונתם ועד לחודש נובמבר 2014, התגוררו הצדדים בבית אשר נבנה על מקרקעין הידועים כגוש XXX חלקה  XX בXXX ואשר הזכויות בהם רשומות על שם סב רבא של הנתבע (להלן: "המקרקעין" או "הבית"). 
4. אבי הנתבע, מר י.ע.ק  ז"ל, זכאי להירשם כבעל הזכויות במקרקעין וזאת מכוח פסק דין שניתן בת.א. 445/63.
5. בהיתר הבנייה שהתבקש והוצא לבניית הבית על המקרקעין נרשם כי מבקשי ההיתר הם בני הזוג ובעל הזכויות הוא אבי הנתבע.
6. בני הזוג נטלו משכנתא מבנק עצמאות ולהבטחתה, נרשם ביום 17.1.1999 נרשם משכון ברשם המשכונות, על "זכויות במקרקעין: זכויות חוזיות ואחרות שיש לחייבים, לבעל/י הנכס בנכס, לרבות עתידיות, וכל כסף שיגיע לנכס: דמי נזק, כספי ביטוח, דמי שכירות, הכל כמפורט בהסכם". לזכות הבנק כשהחייבים הם הצדדים".
7. בחודש נובמבר 2014, כ-15 שנים לאחר מסיבת חתונתם, עזבה התובעת את הבית. 
טענות הצדדים:-
8. בכתב התביעה נטען כי שגרת חיי הנישואין של הצדדים הייתה דיכוי התובעת, השפלה וביזוי יומיומי ואלימות פיזית של הנתבע כנגד התובעת; נטען כי התובעת והנתבע הם הבעלים של הבית בו התגוררו בתקופת החיים המשותפים ואשר הם בנו יחדיו לאחר האירוסין. נטען כי למימון הבנייה, הצדדים נטלו משכנתא ביום 31.12.98. כן נטען כי בתקופת האירוסין התובעת עבדה והעבירה משכורתה לצרכיי השלמת הבנייה. אשר לרכוש נוסף, נטען כי לנוכח הנישואין הממושכים בין הצדדים, יש לראות את כל רכושם כמשותף. בית המשפט התבקש לחייב את הנתבע ליתן תצהיר המפרט את כל רכושו (כך במקור) וליתן צו המצהיר כי התובעת היא הבעלים או הזכאית להירשם כבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין והמיטלטלין שנרכשו במהלך חיי הנישואין. 
בסיכומיה טענה התובעת כי בסמוך ליום אירוסיהם הצדדים קיבלו רשות מאת אבי הנתבע לבנות את ביתם על שטח אדמה השייך לו. כן נטען כי הבית הוא נכס חיצוני אשר הוכחה לגביו כוונת שיתוף של הנתבע והתובעת ויש להביאו בחשבון כנכס בר איזון. כן נטען כי מאחר ועסקינן בדירת מגורים, ניתן להפחית מהנטל המוטל על כתפי התובעת להוכיח כוונת שיתוף, כי התובעת עמדה בנטל, והוכיחה "דבר מה נוסף" – משכנתא, היתר בניה, תכתובת, שיפוץ במהלך החיים המשותפים ו-3 ילדים משותפים, כך שיש לקבוע כי הוכח שיתוף בנכס חיצוני ולקבוע כי הזכויות בבית משותפות לשני הצדדים. לחילופין נתבעו פיצויי הסתמכות.
9. בכתב ההגנה הוכחשו טענות התובעת. נטען כי נישואי הצדדים החלו ביום 07.05.99 וחייהם היו רגועים. הנתבע היה המפרנס היחידי לכלכלת הבית והרקע לקרע בין הצדדים הוא פטירת אחיה ואביה של התובעת אשר גרמו לשינויים בהתנהלות התובעת, שחדלה לקיים חובותיה הביתיות והבסיסיות כבת זוג וכאם. נטען כי לצדדים אין זכויות במקרקעין או בבית. הזכויות של המקרקעין רשומות על שם סבו של אבי הנתבע, הזכאי להירשם כבעל הזכויות ונתן לצדדים רשות להשתמש במקרקעין ובבית שבנה. נטען כי אין בנטילת משכנתא או הוצאת היתר בנייה על שם הצדדים להקנות זכויות במקרקעין. כן נטען כי הנתבע שילם את החזרי המשכנתא לבדו. התובעת לא עבדה בתקופת האירוסין, ובתקופת הנישואין עבדה תקופה קצרה. לכתב ההגנה צורף הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15.11.15 ואושר בבית הדין הדרוזי. ההסכם עוסק בזכויות פיצוי עבור גירושין (اثيل ودرار), מזונות קטינים ומשמורתם.
בסיכומיו טען הנתבע לשינוי חזית. נטען כי טענת התובעת לפיצויי הסתמכות הועלתה לראשונה בסיכומיה וכך גם גרסאות שונות שהועלו על מנת לשפר עמדות ולהביא עובדות שלא נטענו קודם לכן. לגוף העובדות נטען כי אבי הנתבע בנה את הבית עוד טרם הנישואין ושילם את עלויות הבנייה. נטען כי התובעת לא הגישה תביעה לסעד הצהרתי ולכן לא ניתן לפרק את השיתוף. כן נטען כי הצדדים התגוררו בבית ברשות הורי הנתבע.10. כתבי טענות הצדדים מתייחסים אף לחלוקת מיטלטלין – אלא שעל פי החלטתי מיום 9.12.15 המיטלטלין חולקו על פי רשימות והצדדים צמצמו טענותיהם לשאלה אחת שבמחלוקת: האם התובעת היא הבעלים של מחצית מהבית ומקרקעין עליו הוא נבנה.
11. אודה כי תביעת התובעת לוקה באי בהירות ורק בסיכומיה הובהר כי טענתה היא לכוונת שיתוף ספציפי, בנכס חיצוני ולא בבנייה ונטיעה במקרקעי הזולת.
דיון והכרעה:
12. סעיף 125(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 קובע כי רישום הזכויות במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לזהות הבעלים של המקרקעין. מטרת סעיף 125 הנ"ל היא להגן על אמינותו של המרשם. וכך לשון הסעיף:"125. כוח ההוכחה של רישום. (א) רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו, אולם, אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 95 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט 1969..."
בנוסף, נקבע בסעיפים 7+8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 כי עסקה במקרקעין טעונה רישום ועסקה שלא נגמרה ברישום היא בגדר התחייבות לעשות עסקה והתחייבות כזו מחייבת מסמך בכתב.