משכתם כסף מהחברה? גם בלי מזומן ביד – ייתכן שתשלמו מס

פסק דין חדש מבהיר מתי משיכת בעלים תיחשב כהכנסה חייבת במס, גם אם הכסף לא הגיע לכיסו של בעל המניות

פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מחדד את האופן שבו רשות המסים ובתי המשפט מפרשים את סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה – סעיף שמסדיר מתי משיכת כספים מחברה על ידי בעל מניות הופכת להכנסה חייבת במס.

הסעיף, שנכנס לתוקף במסגרת תיקון 235 לפקודה, נועד להתמודד עם תופעה נפוצה: בעלי מניות שמושכים כספים או נהנים מנכסי החברה, מבלי לשלם מס על הכנסה. החוק קובע כי במקרים מסוימים משיכות כאלה ייחשבו כהכנסה של בעל המניות, אם לא הוחזרו בתוך פרק זמן מוגדר.

החוק מגדיר "משיכה" באופן רחב יחסית. לא מדובר רק במשיכת מזומן, אלא גם בהלוואות, העמדת נכסים לשימוש פרטי או מתן ערבויות לטובת בעל המניות. אם הכספים לא מוחזרים עד תום השנה שלאחר שנת המשיכה, נוצר "מועד החיוב" – נקודת הזמן שבה קמה חבות המס.

בשלב זה המשיכה תסווג כהכנסה: לרוב כדיבידנד, אך לעיתים גם כהכנסת עבודה או כהכנסה עסקית, בהתאם לנסיבות.

השקעה במפעל או משיכת בעלים?

במרכז פסק הדין בעניין חרוש נ' פקיד שומה באר שבע עמד מקרה שבו חברה השקיעה כספים בבניית מפעל על קרקע שהייתה בבעלות אביו של בעל המניות. עלויות הבנייה נרשמו בדוחות החברה כ"משיכת בעלים" על שם האב. בהמשך, הועברו מניות החברה מהאב לבן, שהפך לבעלים היחיד.

נכון לסוף שנת 2017 נותרה יתרת חובה של מאות אלפי שקלים שלא הוחזרה לחברה, כאשר במקביל היו לחברה רווחים. על רקע זה קבעה רשות המסים כי מדובר בהכנסה מדיבידנד של הבן, מכוח סעיף 3(ט1), והוציאה שומה בהתאם.

בית המשפט אימץ את עמדת רשות המסים ודחה את טענות המערער. ראשית, נקבע כי אין חשיבות לשאלה כיצד נעשה שימוש בכספים. גם אם נטען כי הכסף שימש לצרכי החברה – עצם העמדתו לטובת בעל מניות או קרובו עשויה להיחשב "משיכה" החייבת במס.

שנית, בית המשפט הדגיש כי החיוב נקבע לפי זהות בעל המניות במועד החיוב, ולא לפי מי שמשך בפועל את הכספים. במקרה זה, אף שהאב היה מעורב במשיכה, הבן חויב במס משום שבמועד הרלוונטי הוא היה בעל המניות היחיד.

בנוסף, נדחתה הטענה כי ניתן לתקן בדיעבד את הרישום בדוחות הכספיים. בית המשפט קבע כי הדוחות המבוקרים משקפים את המציאות הכלכלית, ורק במקרים חריגים ניתן לסטות מהם. ניסיון לשנות סיווג בדיעבד לצורכי מס בלבד אינו מתקבל. גם הטענה שלפיה האב העמיד ערבות לטובת החברה, ולכן יש לראות בכך יתרת זכות שמקזזת את החוב – נדחתה. בין היתר נקבע כי טענה זו לא נתמכה בדוחות ולא נסמכה על בסיס משפטי ברור.

פסק הדין בעניין הרוש מצטרף לפסק דין נוסף בעניין סופר ואח' נ' פקיד שומה באר שבע, שבו נקבע כי משיכות כספים שהוצגו כהלוואות אינן בהכרח כאלה. בהיעדר ראיות להחזר ההלוואה או לתנאים ברורים, סווגו המשיכות כהכנסה חייבת במס.

פרשנות מחמירה של הסעיף

מהפסיקה עולה גישה מרחיבה של בתי המשפט: משיכות כספים מחברה עשויות להיות ממוסות גם כאשר לא מדובר בהעברה ישירה לחשבון פרטי, וגם כאשר נטען שהכספים שימשו את פעילות העסק. בנוסף, ניתן משקל משמעותי לרישום בדוחות הכספיים בזמן אמת, וכן לזהות של בעל המניות במועד החיוב – גם אם לא הוא זה שנהנה בפועל מהכספים.

בתוך כך, נותרה פתוחה השאלה האם במקרים שבהם בעל מניות מסייע לחברה – למשל באמצעות העמדת ערבות – ניתן לראות בכך יתרת זכות שתקזז משיכות כספים שיוחסו לו.

• עו"ד שלומי שלו, עו"ד (רו"ח) מאורי עמפלי, עו"ד איציק אירים ממשרד עמפלי - עריכת דין ומיסים עוסקים ב- דיני מיסים 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.