למי שייכות המצאות העובדים

שלהן, חברות רבות נוהגות לכלול בהסכמי העבודה עם עובדים חדשים IP-כחלק מאסטרטגיית ה תניות והתניות שונות בדבר הבעלות על המצאות ו/או רעיונות שאלו ימציאו בזמן העסקתם, וכמובן את אמצעי העזר השכיחים של שמירת הסודיות ואי תחרות.

גם לולא התניות אלו, אין חולק שהדין הנוהג בישראל ובארצות הברית הינו שזכות הבעלות והזכות למסחור של המצאות העובד בזמן עבודתו כאשר הוא מועסק למטרת פיתוח טכנולוגיה, נתונות בראש ובראשונה למעביד, ודין זהה חל גם על המצאות שירות של עובדי מדינה. פסק דין שניתן לאחרונה במדינת טקסס בחן את היקף תחולתו של כלל זה לגבי רעיונות של עובד שטרם נשתכללו לכדי כתב או צורה מוחשית אחרת.

הנובע מסכסוך בין Brown V. DSC Communications n/k/a/ Alcatel USA Inc פסק דין מעביד לעובד לשעבר בוחן מספר שאלות העולות תדיר בתחום דיני הקניין הרוחני והטכנולוגיה )היי-טק או ביו-טק(: )1( האם ניתן להחיל את הוראותיו של חוזה העבודה על העובד מעבר למקום ותקופת ההעסקה, )2( מה דינה של המצאת עובד שאינה קורמת עור וגידים בדמות כתב, תוכנה או כל מערכת מוחשית אחרת, )3( מה דינה של המצאה שאינה מתייחסת ישירות לתחום העסקתו של העובד.

לעניין השאלה האחרונה, הנח לדוגמה שהינך נדרש לעצב מוצר כל שהוא בעבור מעבידך ובזמן תהליך העיצוב עולה במוחך רעיון מבריק שעניינו כיצד לבנות מכשיר מדידה או עיצוב חדש, או תוכנה שעשויה להפוך לרב מכר, שהיקף מכירותיו יעלה עשרות מונים על המוצר שנדרשת לעצב. בכל אחד מן המקרים השאלה היא האם העובד חייב להודיע למעבידו על ההמצאה ולהעביר לו את המידע הטכנולוגי.

לשון אחרת, האם המעביד זכאי לטעון כי כל רעיון שהוא שאתה הוגה כשאתה עובד עבורו שייך לו ורק לו, או האם ראוי שהעובד יוכל לומר למעביד שכל מה שאני עושה בזמן העבודה שייך לך, אולם מרגע שעזבתי והלכתי לביתי, הרעיון )או ההמצאה( שייכים לי.

העובד סבר שאינו חייב להעביר את המידע למעבידו. בית המשפט במחוז קולין Brown במקרה ורק לו (DSC בטקסס לא הסכים עם העובד )לשעבר( והורה לו לגלות למעביד אלקטל )לשעבר את כל המידע על ההמצאה-הרעיון, וגם חייב את העובד לשלם את ההוצאות המשפטיות של אלקטל בסך 330,000 דולר ארה"ב. יצוין שקהילת ההיי-טק בארה"ב עוקבת אחר מקרה זה החל משנת 1997, שנה בה העובד פנה למעבידתו וגילה לה על קיומה של ההמצאה.

לא היה חולק על נשוא ההמצאה: המצאתו של העובד )במקצועו תכנת מחשבים( היתה תהליך source) ושיטה שפותחה על ידיו להפיכת קוד בינארי שתוכנת על ידי מחשב למיקוד מקור לבחינת הטכנולוגיה הגלומה reverse engineering-של התוכנה: מעין מכשיר ל (code בתוכנות של אחרים שיכולה גם לשדרג ולעדכן קודים ישנים ולהפיכתם לשמישים במערכות מחשבים חדשות. ההמצאה ברת היכולת להביא לחסכון ממשי בגובה של מיליוני דולרים לא נגעה ישירות לתחום העסקתו של העובד ואף לא הוגשה לגביה בקשת פטנט או נרשם כל פטנט בזמן העסקת העובד.

נחתם בשנת 1987. בשנת 1996 DSC להלן תמצית עובדות המקרה: חוזה העבודה של העובד עם העובד פנה למעבידתו והודיע לה כי יש לו רעיון חדשני כאמור לעיל וביקש לנהל משא ומתן על פיתוח משותף אך שלא במסגרת העסקתו בחברה.

בתחילה שוחחו הצדדים בכובד ראש, המעבידה הציעה לו תשלום של 2 מליון דולר מסכום החסכון לחברה ולקוח אחר ספציפי בתוספת 50 מהרווחים מצדדים שלישיים, אך הוא ביקש 5 דרשה גילוי הטכנולוגיה DSC ,מיליון דולר עבור החסכון. כשהצדדים לא הגיעו להסכמה וכאשר העובד לא נעתר לדרישה, הוא פוטר מיד והוגשה תביעה כנגדו.

בתביעה המשפטית שהוגשה בשנת 1997 ביקשה המעבידה - אלקטל - לקבוע שהטכנולוגיה שייכת לה בלבד. המעבידה טענה שהבעלות על הרעיון היתה נתונה לה משום שחוזה העבודה חייב את המעביד לגלות כל המצאה שהגה או פיתח בזמן עבודתו בחברה. להגנתו, טען העובד שההמצאה לא הומצאה בזמן העבודה, ושמנהל כ"א של החברה גרם לו להאמין כי רעיונות שאינם שייכים לתחום עבודתו אינם דורשים גילוי.

ועד (DSC-לגרסתו, הוא החל לפתח את הרעיון בשנת 13( 1975 שנה לפני שהחל לעבוד ב למועד זה כ-%80 של הרעיון גובשו. העובד גם טען כי פתר את יתרת %20 במהלך חופשתו בשנת 1996. עוד טען העובד כי בזמן הגשת התביעה, מחשבותיו היו היוליות, לא היו כהגדרתן במילון. (Conception) "מוחשיות ולכן לא באו בגדר "המצאה" או "רעיון

לאחר 5 וחצי שנים של התדיינות משפטית, בית המשפט צידד בגרסת החברה ופסק שהפתרון - הרעיון שהגה העובד, הגם שאינו בא לידי ביטוי בצורה מוחשית, הינו קניינו הרוחני של המעביד מקום שחוזה העבודה קובע במפורש שכל המצאה שייכת למעביד וכאשר אין בחוזה כל השופט קבע כי החוזה עם החברה .(invention ) "החרגה שהיא לעניין משמעות המונח "המצאה היה תקף ובר אכיפה, ושבהתאם להוראותיו לחברה ישנה זכות משפטית מלאה ובעלות על מה שהעובד הגדיר כפתרון, למרות שהפתרון היה רק בשלביו ההתחלתיים. בית המשפט לא קיבל את הטיעון שחייבת להיות בקשת פטנט או צורה מוחשית אחרת.

בהתחשב בנסיבות העובדתיות של המקרה, יש מקום לדעה שבעוד שפסק דין זה יכול ויהיה שנוי במחלוקת בהיותו מוטה לטובת המעבידים, מן הראוי היה לדבוק ולהגיע לתוצאה שהגיע משום הגיונה הרב בעולם העסקים הדינמי הנוכחי. במלים Brown אליה השופט בפסק דין אחרות, זאת מעין "תקנת שוק" ליחסי עובד-מעביד הבאה למנוע אי הבנות למי שייכת הטכנולוגיה.

הטעם לכך ידוע - חברות הטכנולוגיה העילית מבססות את מעמדן על חסנם של הטכנולוגיה שפורסם לאחרונה(, והדרך הקרדינלית שבה יוכלו AMD שלהן )ראה מקרה סייפן וחברת IP-וה החברות להבטיח שהן ורק הן יוכלו ליהנות מפירות המחקר וזמנו של העובד עליו הן משלמות במיטב כספן, הינה להתנות מראש ובמיוחד את עניין הבעלות. העובדה שהרעיון מצוי רק בראשו/מוחו של העובד בתקופת העבודה )גם אם הרעיון אינו קשור בהכרח לתחום העבודה( אינה מונעת ולא יכולה למנוע את זכות הבעלות של החברה, אחרת עובדי החברה יתפתו להשתמש בטענה זו על מנת להשתמט מחובת הדיווח. אם בתי המשפט לא יאמצו כלל זה, הפרצה שתיפתח לעובד רק תלך ותגדל.

אולם, פסק דין זה מגלה עד כמה קשה לקבוע כללי "תקנת שוק" ברורים כאלו לעובדות מקרה מורכבות במיוחד, כאשר היחסים בין הצדדים היו לתקופה ארוכה וחוזה העבודה נחתם לפני מספר רב של שנים. במקרה דנן, דובר בחוזה שנחתם כ-10 שנים לפני תחילת ההתדיינות המשפטית. יתר על כן, יש מקום לשאלה אם לא הרחקנו לכת על ידי החלת הכלל דנן על רעיון היולי מפני שעד שאינו מבוטא בכתב, בתוכנה או בדרך מוחשית אחרת, יכול ואינו בגדר המצאה ואינו בר פטנט.

יש הטוענים שחברות מסוגלות להגן על רעיונות היוליים כאלה במסגרת הכללים המחייבים שמירה על הסודות המסחריים שלהן, שגם הם נובעים מחודי העבודה עם העובדים, או מפסיקת בתי המשפט המגינים )ביד קמוצה אמנם( על אי תחרות של עובדים לשעבר לאחר שנחשפו לסודות המקצועיים של מעבידיהם. אך גם טיעון זה הינו בעייתי הואיל ויש בו פגם לוגי-אינהרנטי לאמור, אם העובד לא גילה לחברה את סודו והחברה מעולם לא ידעה על קיומו )שלא כמו בעובדות המקרה דנן, בהן העובד פנה בפועל לחברה לקבלת ברכתה למיזם החדש שלו( כיצד יכולה החברה לטעון לקיומו של סוד מקצועי בר הגנה?

כפי שפורסם, מר בראון הגיש לאחרונה ערעור על פסק הדין. אך עד שערכאת הערעור תדון בפלוגתא זו, עובדים החותמים על חוזי עבודה עם מעסיקים חדשים חייבים להיות מודעים לנטיית בתי המשפט )בטקסס ובמדינות אחרות בארה"ב( לאמץ מעין "תקנת שוק" לומר, מה שלא הוחרג במפורש על ידי הצדדים, כלול בזכותו של המעביד להמצאות של העובד. מי שטוען שהטכנולוגיה הומצאה לפני, אחרי, או שלא בזמן העבודה יהיה חייב בנטל ראייה משמעותי.

מעבר לכך, הכלל, הגם שלא נבחן בפסיקה הישראלית, יכול ויחול גם על המצאות שאינן קשורות לתחום התעסוקה המיידי, והכלל לעניין מה דרגת הסמיכות או הקישור בין השתיים אינו ברור לחלוטין. לכותב שורות אלו נזדמן לאחרונה לבחון שאלת הבעלות על המצאת עובד, בה הממציא הועסק בפיתוח טכנולוגיות טילים ותוך כדי עבודתו המציא מכשיר מדידה שהוצע לאחר מכן בהצלחה למכירה לחברת ענק שעיסוקה במכשירי מדידה. ברור ששאלה זו סבוכה יותר אילו הממציא היה ממציא תרכובת חדשה לעולם המזון, תחום שאין לו דבר עם פיתוח טילים.

לסיום שלוש עצות הישימות בכל מקרה. האחת: בתחום יחסי עובד-מעביד, אם אתה עומד להתקשר עם חברה, עליך לשקול לפנות לייעוץ משפטי על מנת לקבל הסבר על חובותיך וזכויותיך לפני חתימת החוזה; השנייה: בתחום דיני הפטנטים וגם לעניין דנן, אם ברצונך לזכות בפטנט בארצות הברית, תעד את כל פעולותיך כולל תאריכים, כי שם, בארצות הברית, הכלל הוא שמועד ההמצאה, ולא מועד הרישום, קובע מי יהיה בעל פטנט רשום. סביר להניח שאם בראון היה מתעד את מעשיו קודם לתחילת העסקתו, הוא יכול היה לזכות בפטנט שהיה גובר על תביעת מעבידתו. השלישית: למעביד, גם לאחר ניצחון מוחץ בבית המשפט, נותרת השאלה כיצד מחלצים בפועל את המידע ממוחו של העובד. הפתרון: שקול את דרך הפשרה, אחרת, תיוותר עם פסק דין שאין אחריו ולא כלום, בבחינת דילמת משפט שלמה, לא לך ולא לעובד, וכל זאת לפני שהטכנולוגיה הוכחה ככדאית או רלוונטית.

* עו"ד אברהם סופר מנהל את המחלקה הבינלאומית של משרד ליפא מאיר ושות', מוסמך גם בניו יורק וושינגטון הבירה.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.