פסק דין שניתן לאחרונה מראה כי בית הדין הרבני לא תמיד מתעקש לנסות שלום בית כמו שרוב הציבור חושב.
בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעת גירושין של אישה שחיה בחדר נפרד מבעלה מזה כ-20 שנה. הבעל אמנם טען כי הוא "רוצה שלום בית" אך סירב לחזור לחדר השינה או לפרנס את אשתו. בנסיבות אלה נקבע שכוונותיו אינן רציניות והוא חויב לתת לה גט.
בני הזוג לשעבר נישאו ב-1985 וכיום יש להם ארבעה ילדים בגירים. לאחרונה הגישה האישה תביעת גירושין אליה כרכה בין השאר את חלוקת הרכוש ותביעת מזונות בסך 500 שקל לחודש עבור אחת בנותיהם שמשרתת בצבא.
התובעת, שיוצגה על ידי עוה"ד מורן בריק מילר, ביקשה לחייב את הבעל להתגרש, בין היתר לאור העובדה שמתוך 33 שנות נישואין 20 שנה הם גרים בחדרים נפרדים.
בנוסף, התובעת טענה כי הנתבע אינו זן ואינו מפרנס אותה, צבר חובות לשוק האפור ואף ניסה להתאבד מספר פעמים. בהקשר זה אף נטען כי נושים מגיעים לביתם ומאיימים עליהם.
עוד היא טענה כי הנתבע נוהג כלפיה באלימות, זורק חפצים ואף הורחק מהבית על ידי המשטרה.
הנתבע – שייצג את עצמו – הודה בחובות ובאלימות וכן בשלושה ניסיונות התאבדות שבוצעו לנגד עיניה של אשתו. כמו כן, הוא ציין שהוא מסכים להעביר 500 שקל לביתו החיילת אך אינו מסכים לפרנס את הבית בין היתר משום שאשתו לא מכבסת לו.
לצד זאת, הוא סירב להתגרש וביקש לעשות שלום בית, תוך השארת המצב כפי שהוא – כלומר, מגורים בהפרדה.
הצליחה להוכיח "מאיסוּת"
למעשה, כפי שהבהירו שלושת הדיינים – אב בית הדין הרב מאיר פרימן, יחד עם הרבנים מאיר קאהן ויצחק רפפורט – האישה רוצה להתגרש לאלתר משום ש"מאסה" בבעלה, ואילו בעלה הודה בכל טענותיה ולמרות זאת מבקש להשאיר את המצב הקיים מבלי לעמוד בחובותיו כלפיה.
במצב זה, הדיינים הבהירו שאין מנוס אלא לקבל את התביעה, בפרט כשהאישה הסכימה לוותר על הכתובה, דבר שמחזק בעיניהם את טענת המאיסות המצדיקה חיוב בגט.
בנוסף, הדיינים הבהירו כי מאחר שהבעל הוא שמעוניין בהפרדה בתוך הבית, לפי ההלכה הוא חייב להתגרש ממנה ולשלם מזונות.
בסיכומו של דבר, בית הדין קבע שהנתבע חייב לתת לתובעת גט – חיוב שייכנס לתוקף לאחר שהצדדים יפרידו מגורים, שכן לא ניתן לבצע גט כל עוד הם גרים תחת קורת גג אחת.
בנוגע לחלוקת הרכוש, נקבע כי הצדדים ינהלו משא ומתן, ובהיעדר הסכמה ייקבע מועד לדיון בהמשך.
לקריאת פסק הדין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין