מול הבן ניצבו בנותיו של המנוח שטענו כי ביקש שגופתו תישרף. בסופו של דבר הצדדים הסכימו על קבורה. השופטת קראה למחוקק להכריע בסוגיה הרגישה "מהר ככל האפשר".
השופטת אסתר ז'יטניצקי-רקובר מבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב התבקשה להכריע בסכסוך שפרץ בין בן זוגו וארבעת ילדיו של ניצול שואה שהלך לעולמו בשבוע שעבר, בשאלה האם לקבור את גופתו או לשרוף אותה.
המנוח היה ניצול שואה ובן להורים שהושמדו באושוויץ. בשבוע שעבר הוא נפטר ממחלה קשה לאחר אשפוזים ממושכים. הוא הותיר אחריו בן זוג עמו חי ב-38 השנים האחרונות, וכן שלוש בנות ובן שחזר בתשובה.
המנוח לא הותיר אחריו צוואה או מסמך כתוב כלשהו. בבית המשפט שלושת בנותיו וכן בן זוגו (המשיבים בהליך) טענו כי הוא אמר להם פעמים רבות שברצונו שגופתו תישרף וכי הם מבקשים למלא את רצונו.
מנגד, בנו של המנוח (המבקש בהליך), טען שאביו לא סיפר לו על כך, למרות יחסיהם הקרובים ועל אף שאביו כיבד את חזרתו בתשובה ואף אמר בנותיו שהוא מכבד את דרכו של הבן.
"פרוץ לגמרי"
השופטת ז'יטניצקי-רקובר שוכנעה כי כל בני המשפחה העידו עדויות כנות, כלומר שהמנוח סיפר לבן זוגו ובנותיו על רצונו, והסתיר אותו מבנו. השופטת אף סברה כי דווקא "אי גילוי זה מעלה ספק קטן, שמא רצון המנוח לא היה כה החלטי, שאם היה כזה הגיוני היה שישתף בו את בנו, שכן דווקא בן המנוח הוא הנפגע הקשה ביותר מבחירת המנוח, לאור אמונתו הדתית ולאור העובדה שהוא היחיד שיכול להגיד עליו קדיש".
מכאן השופטת ניגשה למצב המשפטי, והבהירה כי ההלכה היהודית כמובן אוסרת שריפת גופות, ואילו המחוקק הישראלי, במספר חוקים, מתייחס רק לקבורה, ואינו מכיר בצורה אחרת של טיפול במת.
"נושא שריפת גופת הנפטר פרוץ לגמרי ולא נקבעו לגביו כל כללים בניגוד לקבורה דתית או אזרחית אשר הוסדרה בחוק ונקבעו לגביה כללים ברורים", הסבירה.
מאידך, השופטת הבהירה כי שריפת גופת הנפטר לבקשתו נכללת בכיבוד רצון המת, המהווה נגזרת של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו גם לאחר שהוא הולך לעולמו.
עם זאת, השופטת הבהירה כי בהיעדר פיקוח או כללים מוסדרים יש חשש ששריפה כזו תבוצע בדרך שלא תכבד את הנפטר, מה גם שמדובר בנושא רגיש ביותר לאור ההיסטוריה של העם היהודי.
השופטת אף הבהירה כי לחברה שבאמצעותה רצו המשיבים לבצע את העניין אין כל רישיון לעסוק בשריפת גופות. בנסיבות אלה, השופטת קבעה כי "מתן אישור לרצון המנוח לשרוף את גופתו ללא הסדרה חוקית וקביעת כללים אינה ממלאה אחר מטרת כבוד חוק האדם וחירותו ועל המחוקק לתת את דעתו על כך, מהר ככל האפשר, אם בחר בדרך של התרת שריפת גופת הנפטר".
יש לציין כי לאחר שהשופטת סיימה לכתוב את פסק הדין, המשיבים הודיעו שלבסוף הסכימו לבקשת הבן לקבור את המנוח.
אלא שהשופטת מצאה לנכון להותיר את פסק הדין על כנו, וזאת מאחר שהוא מעלה "סוגיה חשובה ביותר אשר על המחוקק לתת את דעתו לגביה, כדי למנוע מכשלה בעתיד".
- ב"כ המבקש: לא צוין
- ב"כ המשיבים: עו"ד רותם דגן
עו"ד לאה קליין אליאב
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.