כשיוצאים לחופשה, כידוע, לא חסרים דברים שיכולים להשתבש: הטיסה מתעכבת, המלון שהנופשים מקבלים שונה מזה שהוזמן ומהרמה שהובטחה ע"י סוכן הנסיעות, הצנרת מתפוצצת במהלך השיט באוניה ועוד כהנה וכהנה תקלות שיכולות להעיב על החופשה ואף להרוס אותה כליל.
אחד הדברים המרגיזים ביותר שיכולים לקרות לנו, הנוסעים, לאחר שנחתנו בשעה טובה בשדה התעופה של היעד הנכסף הוא, הגילוי כי מזוודותינו לא הגיעו עימנו. נשכחו? נעלמו? נהרסו? כל אחת מהאופציות אינה טובה ומרגיעה יותר מרעותה.
אימה נוספת עשויה לאחוז בנו כאשר אנו שבים לביתנו לאחר חופשה מענגת, ובבואנו לפרוק את תכולת המזוודות, לסדר, לארגן ולנוח מהטיסה המפרכת, אני מגלים, כי פריטים יקרי ערך נעלמו או נשברו.
מה עושים? למי פונים? האם בתי המשפט מפצים בגין אבדן כבודה/עיכוב בהגעתה? האם ישנן חברות תעופה אחראיות פחות מאחרות?
ננסה להשיב על שאלות אלו ואחרות במסגרת סקירה זו.
מה קובע החוק?
אמנת ורשה- האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר, שנחתמה בוורשה ביום 12/10/1929, מסדירה את אחריותו של המוביל האווירי לנזקי גוף או מוות של הנוסעים ולנזקים הנגרמים לכבודה או למטען. במרבית המקרים, מגבילה אמנת ורשה את אחריותן של חברות התעופה. כך למשל, האמנה מגבילה את אחריות המוביל לגבי אבדן מטען או איחור בהגעתו, כאשר הפיצוי המירבי הינו כ- 20 דולר לכל קילוגרם מטען.
האמנה קובעת, בין היתר, את אופן הדיווח הנדרש על אבדן מזוודה.
חוק התובלה האווירית- התש"ם- 1980 מחיל את אמנת ורשה כחלק מהדין בישראל.
המצלמה הדיגיטלית נגנבה
בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים פסק פיצוי בסך של למעלה מ-3,000 שקלים למר תום אלסברג, אשר המצלמה הדיגיטלית שלו נגנבה ממזוודתו במסגרת טיסה מוורשה לנתב"ג. הטיסה בוצעה במטוס של חברת התעופה הפולנית לוט במסגרת הסכם "קוד שייר" עם אל-על.
בעת ביצוע הבידוק (CHECK-IN) בנמל התעופה בוורשה, חייב פקיד הבידוק מטעם חברת לוט את התובע להיפרד מהמצלמה ולהעבירה למזוודתו, אשר הועברה לתא המטען במטוס, על אף שהתובע התעקש כי המדובר בפריט יקר-ערך ובקש לקחתה עמו לתא הנוסעים. לטענת התובע, הפקיד לא הציע כל רישום מיוחד.
השופט מוריס בן-עטר קבע, כי פקיד הבידוק היה חייב להודיע לתובע על האפשרות למסור הצהרה מיוחדת על עניינו בהגעת המצלמה ליעדו, בין בצירוף תשלום נוסף ובין ללא תשלום נוסף.
עוד נקבע, כי בתור שולחת של חברת לוט, אל-על נושאת באחריות למעשיה ומחדליה של לוט.
בית המשפט קבע, כי מעשה או מחדל רשלני אשר בוצע בטרם קבלת הכבודה מהנוסע, כגון מצג שווא רשלני או אי-העמדת הנוסע על האפשרות לגרום לאי-תחולת הגבלת האחריות, כשהנסיבות מחייבות גילוי, כמו במקרה דנן, לא יזכה את המוביל בהגבלת האחריות לפי אמנת וורשה.
נפסק, כי אל-על תשלם לתובע סך 3,010 שקלים בגין המצלמה וכרטיס הזיכרון שנגנבו, בתוספת סך של 87 שקלים בגין אגרת משפט וסך של 500 שקלים בגין ביטול זמנו של התובע בכל הקשור והכרוך בתביעה.
מצלמת הוידאו נשברה
האם כאשר המצלמה לא הולכת לאיבוד/נגנבת אלא "רק" נסדקת/נשברת המצב טוב יותר? כנראה שלא.
בני הזוג קנר אשר טסו מאיטליה לישראל נדרשו להעביר את מצלמת הוידאו שלהם, שהוחזקה בתיקי היד, למזוודות שנשלחו לבטן המטוס. כאשר בני הזוג שבו לביתם ופרקו את המזוודות, הם גילו כי המצלמה מרוסקת כליל. בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה קבע, כי אל-על אחראית, ולפיכך היא תפצה את בני הזוג בסך של 2,625 שקלים. השופט רפי ארניה נתן אמון בגירסת התובע, לפיה כי הוא לא נדרש להצהיר על המצלמה, ואף לא ידע שניתן לעשות זאת.
השופט קבע, כי יש מקום לאמץ את הלכת אלסברג גם למקרה הנדון, ולקבוע כי מחדלה של אל-על מלהעמיד את התובע על זכות ההצהרה וזכות התשלום מהווה רשלנות אשר בגינה היא נושאת באחריות לנזקי התובעים.
יחד עם זאת נקבע, כי יש לייחס לתובעים אשם תורם בשיעור של 25%, שכן הם בחרו שלא לקרוא את טופס התנאים הכלליים ותקנון הטיסה, לפיהם חל איסור מוחלט להעלות לקבינה בשדה התעופה בורונה מכשירי חשמל למעט טלפון נייד.
פריטים רבים אבדו
נראה, שגורלה של הנוסעת רחל עמיאל שפר עליה עוד פחות מגורלם של מר אלסברג והזוג קנר. בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה דן בתביעה שהגישה גב' עמיאל בגין אובדנם של פריטים מסוימים מתוך כבודתה במהלך טיסת איבריה מישראל לבואנוס-איירס שבארגנטינה, אשר כללה חניית ביניים והחלפת מטוס בעיר מדריד שבספרד.
לטענת התובעת, בעת שעמדה לעלות לטיסת ההמשך במדריד, פנה אליה נציג של איבריה, בקש ממנה להמתין בצד בזמן שנוסעים רבים אחרים עלו למטוס, ולבסוף אסר עליה להעלות לתא הנוסעים את מזוודת היד שלה. נציג איבריה נטל מידי התובעת את המזוודה ומסר לה בתמורה תג ידני בדבר הפקדת כבודה. משנמסרה המזוודה לידי התובעת בארגנטינה התברר, כך לדבריה, כי פריטים מסוימים וביניהם מכשיר טלפון יעודי לחו"ל, מצלמה דיגיטלית, מכשיר הקלטה וסוודר קשמיר, נעלמו וככל הנראה נגנבו מהמזוודה.
השופט חגי טרסי מבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה קבע, כי מכח הוראת סעיף 18 לאמנת ורשה, איבריה אחראית אחריות מלאה לנזק שנגרם לתובעת בשל אובדנם של הפריטים מתוך כבודתה, ואין היא זכאית ליהנות מהגבלת האחריות המעוגנת בסעיף 22(2) לאמנה.
נזקיה של התובעת בשל אובדן המצלמה, מכשיר ההקלטה והסוודר נאמדו בסכום של 1,200 שקלים, וסך נזקיה הישירים הועמד על 2,980 שקלים. לסכום זה התווסף פיצוי בסך 1,500 שקלים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת לנוכח אובדנם של הפריטים, אשר היו אמורים לשמשה במהלך שהייתה בארגנטינה, וכן הוצאות משפט בסך 500 שקלים.
בסך הכל, חויבה איבריה לשלם לתובעת סכום כולל של 4,980 שקלים.
המזוודות הגיעו באיחור (ואיתן הבגדים לחתונה)
להגיע לחו"ל ולגלות שהמזוודות לא הגיעו זו צרה צרורה. להגיע לחו"ל במיוחד לרגל אירוע, ולגלות שהמזוודות שבהן היו הבגדים החגיגיים שנקנו בארץ ונבחרו בקפידה לרגל האירוע המשמח- אינן, זה כבר עלול להוביל להתמוטטות עצבים לא קטנה.
צעירה בשם שרי אלמוג הגיעה, לטענתה, במיוחד למילאנו שבאיטליה לרגל חתונת חברתה הטובה שנערכה באוגוסט אשתקד. לדבריה, מזוודותיה, שבהן היו ציוד אישי ובגדים לחתונה, לא הגיעו, והן הוחזרו לה רק כעבור 5 ימים. אלמוג טענה, כי האירוע גרם לה לעוגמת נפש רבה, ותבעה פיצוי בסך של 4,000 שקלים.
אל-על טענה מנגד להגבלת אחריותה בהתאם לכללי אמנת ורשה.
השופטת אנה שניידר מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבלה את התביעה באופן חלקי, וקבעה כי מדובר בשתי מזוודות אשר בסופו של דבר הוחזרו לתובעת בסופו של דבר, ולפיכך סכום של 300$ יהווה פיצוי הולם בנסיבות העניין.
גם בני הזוג בקשי נסעו לחו"ל לרגל חתונה, וגילו כי לא כל המזוודות שלהם הגיעו ליעדן. בני הזוג רכשו כרטיס טיסה בחברת אל- על לצורך טיסה לטורונטו לאירוע החתונה של אחיו של התובע. בעת שהגיעו התובעים לטורונטו התברר להם, כי שש מזוודות מ-9 המזוודות שלהם לא הגיעו ליעדן במועד, אלא רק בשעה 21:00, מספר שעות לאחר נחיתתם בטורונטו, ואילו מזוודה אחרת, השביעית, הגיעה ליעדה אך ורק יום לפני חזרתם ארצה.
השופט זכריה ימיני מבית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, קבע כי אמנם נגרמה לתובעים עגמת נפש רבה, אולם יש לקחת בחשבון את העובדה שרוב הציוד בסופו של יום הגיע לידי התובעים. נקבע, כי הפיצוי הנאות בנסיבות העניין יהא בסך של 4,000 שקלים.
המזוודות הגיעו באיחור של 4 ימים (ואיתן התרופות)
לא רק באל-על זה יכול לקרות. גם נוסעים שטסו עם אליטליה גילו, לדאבונם, כי הגעת מזוודותיהם ביחד עימם היא לא בהכרח דבר מובן מאליו.
אלי וברכה בן-בשט רכשו מאליטליה כרטיסי טיסה, וטסו עמה בנובמבר 2007 למיאמי דרך מילאנו. משהגיעו למיאמי התברר להם, כי 4 מזוודות שעלו עמם למטוס לא הגיעו למיאמי. התובעים פנו מיד אל נציגות אליטליה, והובטח להם, כי המזוודות תגענה למחרת, אך גם למחרת לא הגיעו המזוודות, ואף לא ביום שלאחר מכן, אלא רק כעבור 4 ימים ממועד הגעתם למיאמי. התובעים טענו עוד, כי בהיותם זקוקים לתרופות רבות - נטלו עמם בתיק האישי אך את מנת התרופות ליום הראשון ואת שאר התרופות והאביזרים הרפואיים ארזו במזוודות שעוכבו ובכך נגרם להם נזק.
אליטליה טענה מנגד, כי אכן 4 המזוודות עוכבו ונמסרו לתובעים באיחור, אלא שלטענתה כבודה זו עוכבה בנמל התעופה של מילאנו על ידי גורמי בטחון מוסמכים, ולה וכאשר לא הייתה כל אפשרות להתערב בשיקול דעת זה.
כן בקשה אליטליה להטיל אשם תורם על כתפי התובעים בכך שנטלו עמם תרופות אך ליום אחד.
השופטת אתי באום-ניקוטרה מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים קבעה, כי אליטליה לא הצליחה לשכנע אותה, כי סיבת העיכוב הייתה בשל שיקולי גורמי בטחון במילאנו.
כן נקבע, כי אין להטיל על התובעים אשם תורם בשל כך שלא נטלו עימם תרופות ליותר מיום אחד , שכן : "מדובר באיחור בן ארבעה ימים ואין לדרוש מן הנוסעים לשאת עמם למטוס כל הדרוש להם במהלך הנסיעה".
נפסק, כי אליטליה תפצה את התובעים בסך של 3,500 שקלים.
המזוודות הגיעו רק עם החזרה לישראל
מסתבר, כי גם הנוסעים בחברת התעופה הטורקית אונור אייר צפויים להפתעות לא נעימות במיוחד. לאחרונה, קבע בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה, כי חברת התעופה הטורקית אונור אייר תפצה בני זוג, אשר השתתפו בטיול מאורגן בחבל קצ'קר שבטורקיה, ב-3,100 שקלים, משום שמזוודותיהם לא הגיעו ליעד. בני הזוג נאלצו לרכוש ציוד טיול חלופי, ונגרם להם סבל רב כתוצאה מתנאי מזג האוויר הקשים בטיול . בסופו של דבר, המזוודות אותרו בנתב"ג ונמסרו לתובעים עם שובם ארצה.
השופט חגי טרסי קבל את טענות התובעים, וקבע כי: " מדובר בטיול שהיה כרוך בהליכה ממושכת בתנאי קרקע ומזג אויר קשים, והתובעים נאלצו להתגבר על כל אותם קשיים מבלי שעמד לרשותם הציוד המיוחד אותו ביקשו להביא עמם לשימושם במזוודותיהם. במיוחד ראויה לציון העובדה כי התובע סובל מנכות לנוכח קטיעה חלקית של אחת מכפות רגליו, ונזקק לנעלי הליכה מיוחדות. אלא שנעליים אלה נארזו במזוודות ולא הגיעו כלל לתורכיה, ולכן נאלץ התובע לעשות שימוש בנעליים חלופיות שאינן תואמות את צרכיו, וברי כי סבל מכך סבל ממשי".
הגרוע מכל- המזוודה אבדה
לפעמים אבדן פריטים מתוך המזוודה או הגעת המזוודות באיחור יכולים להיראות לא כל-כך נוראים לעומת האפשרות הגרועה מכל- אבדן המזוודה.
בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים חייב את איבריה לפצות נוסע בסך של 3,745 שקלים בגין אבדן מזוודתו במהלך טיסתו מארה"ב לישראל דרך מדריד. במהלך חודש ספטמבר 2006 טס מר חזי בינה לארה"ב דרך מדריד, באמצעות איבריה. בתאריך 19.10.2006 חזר בינה לישראל, וכשהגיע לשדה התעופה הסתבר לו כי שתי מזוודותיו לא הגיעו. בינה פנה מייד לנציגי איבריה בשדה התעופה ודיווח על אי קבלת המזוודות. בהמשך נשלח לביתו, ולאחר יום נודע לו כי נמצאה אחת המזוודות.
איבריה ביקשה לדחות את התביעה נגדה על הסף הואיל ולטענתה, התובע לא דיווח על אובדן המזוודה באופן ובמועד הקבועים באמנת ורשה.
השופט אברהם טננבוים מבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים דחה את טענת איבריה, וקבע כי הנזק שנגרם למזוודתו של התובע מצוי באחריותה הבלעדית. נקבע, כי התובע ניזוק מאובדן המזוודה, ועל איבריה לפצות אותו בסכום של 2245 שקלים בגין אובדנה וכן בסכום של 1,500 שקלים בגין הוצאות משפט ועוגמת נפש.
להתראות בחופשה הבאה
אין ספק, כי הפיצוי שנפסק בגין אבדן המזוודה או העיכוב בהגעתה לא יוכל למחוק בנקל את אי הנוחות, עוגמת הנפש ובזבוז הזמן היקר בנסיון להשגת ורכישת חפצים מתאימים חילופיים.
עם זאת, חשוב לדעת כי בתי-המשפט מתייחסים בכובד ראש לתביעות המוגשות נגד חברות התעופה השונות בגין אבדן כבודה או עיכוב בהגעתה, ולא ממהרים לפטור את חברות התעופה מאחריותן, כאשר אלו מנסות לטעון חדשות לבקרים לתחולתו של פטור או להגבלת אחריותן בהתאם לפרשנות שלהן לאמנת ורשה.
אז אם נכוויתם פעם אחת, ונאלצתם לנפוש ולטייל ללא חפציכם האישיים, לא נותר אלא לקוות ולהתפלל שהפעם הבאה תהיה אחרת, ושהברק לא יכה שנית...
למאמרים הקודמים בסדרה:
לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:
* עו"ד אורנית אבני-גורטלר ממשרד עוה"ד אלטשולר – ולנר, מנהלת התכנים באתר המשפט הישראלי www.PsakDin.co.il
** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.