האישה התעלמה מההסכם בכתב התביעה שהגישה לפני כ-3 שנים ולאחר מכן טענה שלא הבינה על מה חתמה. השופט מוטי לוי דחה את טענותיה אחת לאחת ומתח ביקורת חריפה על התנהלותה.
בני הזוג, הורים לשתי בנות, נפרדו ב-2013. כשנה לאחר מכן הגישה האישה תביעה לבית המשפט למשפחה בתל אביב בה דרשה מחצית מהזכויות בחברה השייכת לבעלה ולאחיו.
בתביעה, שהוגשה באמצעות עוה"ד מורן אלבז-קונפורטי ושני רייס, סיפרה האישה שבתחילת הדרך בעלה היה שכיר בחברה שהקים אחיו. בשלב כלשהו, האח הציע להם לרכוש 49% ממניות החברה תמורת 400,000 שקל. הם הסכימו, נטלו לצורך כך הלוואה מבנק הפועלים ומשכנו דירה שהייתה שייכת לאביה. החזר ההלוואה לדבריה שולם ברובו מכספים שהעבירו הוריה לחשבונם המשותף.
לטענת האישה, עם הפרידה פעלו האחים לריקון החברה מכספים על מנת לפגוע בה פגיעה אנושה וזמן קצר לאחר שהבעל עזב את הבית הוא משך מהחברה 700,000 שקל.
הבעל, שיוצג על ידי עו"ד רונית מר, טען מנגד שאת ההלוואה מבנק הפועלים הוא לקח והחזיר באופן אישי.
הבעל סיפר שהאישה התנגדה לרעיון כניסתו כשותף לחברה והעלתה את החשש שאם המהלך לא יצליח וייווצרו חובות אלה "יפלו" גם עליה. לדבריו, סוכם ביניהם שכל סיכון שייווצר בעקבות רכישת החברה יחול עליו בלבד והאישה לא תהיה חלק "לא מדובשה ולא מעוקצה".
מאחר שלצורך נטילת ההלוואה הצדדים משכנו דירה שהייתה רשומה על שם אביה של התובעת הם חתמו ב-2009 על הסכם בו נכתב שאם הוא לא יעמוד בהחזרי ההלוואה התובעת תהיה זכאית למחצית הזכויות בחברה ומנגד, אם יחזיר את ההלוואה במלואה הזכויות בחברה יוותרו בבעלותו.
האישה השיבה שהיא לא זוכרת שחתמה על ההסכם ואם חתמה זה היה "במחשכים" והיא הוטעתה לעשות זאת מבלי להבין על מה היא חותמת, שכן לדבריה, עורך הדין שערך את ההסכם לא הסביר לה את משמעותו.
נוסח ברור
אך השופט מרדכי (מוטי) לוי דחה את טענות האישה ומתח עליה ביקורת קשה. הוא כתב שהתעלמותה מההסכם בכתב התביעה היא התנהלות בחוסר תום לב ומעבר לכך, הוא התקשה לתת בה אמון מאחר שהיא שינתה את גרסתה מספר פעמים.
השופט הזכיר את ההנחה המשפטית שלפיה רואים באדם בוגר שחותם על הסכם כמי שהבין אותו והסכים לו, וציין שעדות עורך הדין שערך את ההסכם הייתה עקבית ואמינה ועלה ממנה שהצדדים ביקשו לערוך ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת ולייצר "תמריץ" לבעל לעמוד בהחזרי ההלוואה כדי למנוע מצב של מימוש הדירה על ידי הבנק.
השופט כתב שלשון ההסכם ברורה מאוד ולפיה אין לאישה בעלות על המניות בחברה כל עוד הבעל משלם את ההלוואה, והיא תהיה זכאית להן רק במקרה בו הוא לא עושה כן. אלא שהראיות הוכיחו שהבעל שילם את מלוא ההלוואה ולכן טענת האישה שהיא זכאית לזכויות בחברה חסרת בסיס.
השופט הדגיש שאף שההסכם לא אושר בבית המשפט הוא תקף שכן אין ספק שהצדדים פעלו על פיו לאורך השנים וראו בעצמם שתי יחידות כלכליות נפרדות.
בנסיבות אלה דחה השופט את התביעה וחייב את התובעת בהוצאות של 35,000 שקל.
לקריאת פסק הדין המלא לחצו כאן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין