הקלות הבלתי נתפסת של העיקול

מבוא

מדי יום ביומו מתבצעים במדינת ישראל עשרות, ואולי אף מאות עיקולי רכוש במסגרת הליכי הוצאה לפועל, כאשר לעיתים קרובות הרכוש המעוקל אינו של החייב (למשל, רכוש ההורים, כאשר החייב גר עם הוריו), ובעלי הרכוש צריכים לנקוט הליכים מייגעים על מנת לשחרר את רכושם מהעיקול.

במאמר זה אדון בבעייתיות הכרוכה בביצוע עיקולים על מיטלטלין של צד ג' שאינו החייב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, אעמוד על הפרוצדורות שעל צד ג' כזה לנקוט כיום, ואנסה להציע פתרון הולם וראוי יותר להתמודדותו של צד ג' עם עיקול שהומט עליו.

טול לדוגמה מקרה בו עוקלה ברישום טלוויזיה ישנה של אישה קשישה וקשת יום, כאשר הטלוויזיה מהווה מקור הבידור היחיד שלה. אין ספק שאם בחוב שלה מדובר, עליה לקבל את הדין; אולם מה עליה לעשות אם המדובר בחוב של בנה שאפילו כבר אינו מתגורר עמה אך כתובתו הרשומה נותרה אצל אימו?

במקרה כזה על האישה לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לבטל את העיקול לאור העובדה כי היא הבעלים של הטלוויזיה, ולא החייב.

עיקול מיטלטלין שאינם שייכים לחייב

בהתאם להוראת סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 שכותרת השוליים שלו הינה "ספק בעלות", הרי שמיטלטלין שעוקלו בחצרי החייב, רואים אותם כנכסי החייב כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל שאינם שלו; ומנגד, מיטלטלין שעוקלו שלא בחצרי החייב, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב, ואם לא הוכח כן יבוטל העיקול.

בהוראה זו יצר המחוקק איזון בין זכויותיהם של הנושים – הזוכים בתיקי הוצאה לפועל, לבין זכויותיהם של החייבים ושל צדדים שלישיים, אשר אינם חבים לנושים דבר, וכהסברו של כבוד השופט דוד בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות"^[1]:

"בסעיף זה קבע המחוקק חזקה שניתנת לסתירה- שבאה להקל על הזוכים לרדת לנכסיהם של חייבים, כאשר מיטלטלין עוקלו בהיותם על גופו של החייב בכליו או בחצרים שבחזקתו – עומדים מיטלטלין אלה בחזקה שהם של החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל שאינם שלו". ממשיך השופט בר אופיר ומסביר כי החלטת ראש ההוצאה לפועל בעניין הבעלות במעוקלים איננה קובעת את זכויות הצדדים באופן מוחלט וסופי ואין היא מהווה מעשה בית דין - זוהי החלטה הקובעת לכאורה בלבד אם החייב הוא בעליו של הנכס המעוקל, ומי שרואה עצמו נפגע ממנה רשאי לפנות בתביעה לעניין הבעלות אל בית המשפט המוסמך, כהוראת סעיף 28 (ג) לחוק".

כיצד ימנע צד ג' את עיקול רכושו?

אם כן, על פי הוראה זו, ראש ההוצאה לפועל מוסמך להכריע לכאורה בעניין הבעלות במעוקלים, ובכך למנוע מכירת מעוקלים שאינם של החייב; אולם הלכה ואין מורין כן: בפועל, ראשי ההוצאה לפועל נמנעים במכוון מליתן החלטה לכאורית בעניין הבעלות, למרות שהם בני סמכא לעשות כן.

כאשר באה בפני ראש ההוצאה לפועל בקשת צד ג' לביטול או לעיכוב הליכים בטענת בעלות, הוא דן בה Ex Parte , ונותן החלטה כמעט אוטומטית וכתובה מראש, לפיה ניתן עיכוב הליכים לתקופה בת כ - 14 ימים תוך הפניית המבקש -צד ג'- לבית המשפט המוסמך לעתור בתביעה לפס"ד הצהרתי לעניין הבעלות.

לאור האמור, על אותה אישה קשישה לפנות לבית המשפט המוסמך, להגיש תביעה למתן פס"ד הצהרתי. דא עקא , שהגשת תביעה כרוכה בתשלום אגרה, ואין לה כסף לשלמה גם אם תנקוט מאמצים עילאיים.

האם זכאי צד ג' לפטור מתשלום אגרה?

כאן באה לעזרתנו תקנה 13 לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח–1987, המקנה סמכות לבית המשפט לפטור בעל דין מתשלום אגרה אם נראה לבית המשפט כי תביעתו מגלה עילה וכי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה.

על פי דרישת התקנה, על מבקש הפטור לצרף לבקשה תצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם המבקש סמוך על שולחנם, ואת מקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.

בפועל, בתי המשפט פירשו את סמכותם ליתן פטור מאגרה על דרך הצמצום, הוסיפו מגבלות ודרישות נוספות, ומתייחסים אל מבקש הפטור בצורה חשדנית, כאל אדם המבקש לשדוד את כספי קופת הציבור, ועליו להתגונן ולהצטדק במתן הסברים מדוע צריך ציבור משלמי המיסים לממן את תביעתו .

כפועל יוצא ממגמה זו של בתי המשפט, נקבע כי נטל הראיה והשכנוע בדבר העדר יכולת כלכלית מוטל על התובע (פס"ד מצא),^[2] וכן הוטל על המבקש להוכיח כי גם במאמצים וייסורים קשים לא יוכל לשלם את האגרה (פ"ד ברגותי וצברי אורלי)^[3].

המשמעות היא, שעל מבקש הפטור מאגרה להוכיח כי אין לו יכולת לגייס כספים מקרובי משפחה או ידידים היכולים לסייע בתשלום האגרה, וכי אינו יכול למכור או לשעבד נכסים כבטוחה להלוואה, וכדברי כב' השופט ב. אוקון:

"הפניה לקבלת פטור אינה פנייה של מה בכך: היא מחייבת צירופם של נתונים, של טפסים ושל תצהיר, אך זה אינו העיקר: הצורך לדרוש פטור מחמת עוני עולה כדי בידודם של מבקשי הפטור הוא מחייב אותם להתפשט מבחינה כלכלית" (פ"ד נצבטייב)^[4].

המצב בפועל – צד ג' נאלץ להתמודד עם עיקול בשל חוב שאינו שלו

בשל כל המהמורות, הקשיים והמחסומים הללו נואשה אותה אישה וקיבלה עליה את הדין, היינו, נותרה בייאושה ללא הטלוויזיה שלה.

לסיפור זה ניתן להוסיף סיפורים של אנשים רבים הנקלעים לאותה מצוקה ועליהם להתמודד עם מציאות של עיקולים בשל חובות לא להם, הורים רבים שרכושם מעוקל בשל חובות ילדיהם שבדרך כלל אינם גרים אצלם או אפילו גרים עמם, אך עדיין הרכוש שעוקל הוא רכוש ההורים ולא רכוש הילדים, משכירים שמיטלטליהם עוקלו בשל חובות שוכרים, בני זוג שנפרדו או התגרשו ורכושם מעוקל בשל חובות בני זוגם ועוד כיוצא באלה.

כל אלה נדרשים, על מנת להציל את רכושם (הדל בדרך כלל) לעבור דרך חתחתים, לבקש עיכוב הליכים ולפתוח הליך תביעה בבית המשפט, הכרוך באגרה שאין באפשרותם לשלם, כאשר בד"כ לא יזכו לפטור מאגרה^[5]; ויתרה מזו: בסופו של דבר, בדרך כלל לאחר הגשת התביעה לפסק דין הצהרתי, הזוכים מגלים אדישות מופלגת לתביעה, רובם כלל אינם מגיעים כלל לדיון, ופסק הדין המבוקש ניתן מבלי לחייב את הזוכה שאילץ את צד ג' לפתוח הליך זה בהוצאות משפט.

להשלמת התמונה בנקודה זו נוסיף, כי במקרים דומים בהם לא מוגשת תביעה על ידי צד ג' והנושה מממש את העיקול, הרי שלעיתים קרובות התמורה שמתקבלת ממכירת המעוקלים אינה מביאה כל תועלת של ממש לזוכה ומכסה אך בקושי את הוצאות ההליכים, והתועלת היחידה שנובעת לזוכה מהליך זה היא הפעלת לחץ על החייב מצד קרוביו שהפכו בני ערובה לתשלום החוב.

בחינה מחדש של פרקטיקת העיקולים

עם שגרת עיקולים כזו אין להשלים, שכן היא הופכת את קרובי החייב לערבים בעל כורחם ומאלצת אותם להלחם להגנת רכושם על ידי הגשת תביעה לבית המשפט, הכרוכה באגרה שקשה להם לשלם ושרק במקרים קיצוניים ניתן לקבל פטור מתשלומה, וכך לנהל הליך משפטי ללא ייצוג, על כל הקשיים הכרוכים בכך.

לדעתנו פרקטיקה של אילוץ משפטי זה אינה עולה בקנה אחד עם ההגנה החוקתית שהוענקה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו לזכותו של אדם לקניינו ולכבודו, וכמו כן קשה ליישבה עם זכות הגישה לערכאות שהינה זכות חוקית על חוקתית, כדברי כב' השופט חשין כי :

"המדובר בזכות מן המעלה הראשונה... [אשר] נעלה היא על זכות היסוד. לא עוד אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי חיוני לקיימן של שאר זכויות היסוד זכות הגישה לבית המשפט ואינה צינור החיים של בית המשפט" (פ"ד ארפל^[6]).

לאור האמור, יש לבחון פרקטיקה נוהגת זו מחדש, ולשם פתרונה נציע כדלקמן:

א.      צד ג' יהא זכאי להגיש בקשה לכך שכתובתו לא תהא רשומה בתיק ההוצאה לפועל ככתובת החייב, וכך ימנעו עיקולים אצל צד ג' מכאן ולהבא.

כיום נוהגים ראשי ההוצאה לפועל לסרב לבקשה כזו אם צד ג' אינו ממציא כתובת אחרת של החייב^[7]. יש להנחות את ראשי ההוצאה לפועל (בהנחיה של מנהל בתי המשפט או בחקיקה), לבחון בכובד ראש כל בקשה כזו ולא לדחותה, גם בהעדר כתובת חלופית של החייב;

ב.       על ראשי ההוצאה לפועל לשנות את מדיניותם ולהתחיל לעשות תדיר שימוש בסמכותם ליתן הכרעה לכאורית בעניין הבעלות, על מנת להפחית משמעותית את הצורך בהגשת תביעות לבית המשפט לשם הכרעה בבעלות (ומיותר לציין ששינוי מדיניות זה יביא גם ליתר יעילות ולחסכון בזמן שיפוטי בשל אי הצפת בית המשפט בתביעות כאלו);

ג.       על בית המשפט להטיל במקרים המתאימים הוצאות מוגדלות על זוכים שללא כל הצדק סביר אילצו צד ג' להגיש תביעת בעלות אם לבסוף זכה בה;

ד.       לנוכח העובדה שמדובר בתביעה המוגשת עקב כורח ואילוץ (היא הבקשה למתן צו הצהרתי לגבי הבעלות במעוקלים), יש ליצור מראש קריטריונים מקילים למתן פטור מאגרה, למבקש שנאלץ בעל כורחו להגיש תביעה להגנת רכושו בשל חוב לא לו.

נציין כי בפס"ד המנחה^[8] בעניין פטור מאגרה בארה"ב, נקבע כי בעל דין דל יכולת כלכלית שאולץ להתדיין בבית המשפט בקשר לזכויותיו וחובותיו יזכה לפטור מאגרה אם הוכיח כי מתקיימים שני תנאים: שאינו יכול להשיג את הסעד בדרך אחרת, ושהסעד מערב אינטרסים בעלי חשיבות (בענייננו זכות ההגנה על הקניין). מפסקי דין רבים שנתנו לאחרונה^[9] נראה כי גם הפסיקה בישראל הפנימה את רוח חוקי היסוד בנושא זה, והצעתנו זו מתיישבת עם מגמת הפסיקה בנושא הפטור לאחרונה.

סיכום

קבלת הצעות אלה תסייע בהגנה על רכושם של צד ג' מפני עיקולים לא מוצדקים, ולא מיותר לציין, כי אחת החובות החשובות ביותר של מוסד המדינה הינה לספק לאדם מנגנון אפקטיבי להגן על רכושו, שכן הענקת ביטחון לאדם בקניינו הינה אחת המטרות הבסיסיות ביותר שלשמן מתאחדים בני אדם במסגרת קהילות ומסכימים לקבל על עצמם את מרותו של הממשל.

הזוכים יטענו כמובן, (ויתכן שבצדק) שהליכי ההוצאה לפועל אינם אפקטיביים גם במצבם הנוכחי, ושאימוץ ההצעות דלעיל יפחית עוד יותר את הגבייה; אולם בברירה בין האפשרות להקשות על עיקול נכסים שראוי לעקלם ובין המציאות הבלתי נסבלת בה מעוקלים כעניין שבשגרה נכסים שלא ראוי לעקלם, עדיפה כמובן (מנקודת מבט של הגנה על הקניין) הברירה השנייה – מה גם שכאמור לעיל, ממילא בדרך כלל אין במיטלטלין שעוקלו אצל צד ג' כדי להפחית הפחתה של ממש את החוב בתיק והעיקול מהווה אך ורק ניסיון ליצירת לחץ בלתי לגיטימי על קרובי החייב, מתוך תקווה ומטרה להגיע אל החייב.

ולסיום נציין, כי הצעתנו זו גובשה להצעת חוק פרטית של חבר הכנסת מיכאל איתן, לתיקון חוק ההוצאה לפועל, אולם, טרם הועלתה להצבעה .

לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:

ת"א (ירושלים) 6166/04, חוות צברי אורלי בע"מ נ' מדינת ישראל ואח

ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ

ע"א (חיפה) 111/04 הנהלת בתי המשפט נ' יעקב קקון ואח

* הכותבת הינה עורכת דין, בוגרת תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן ומשמשת כמורת הקליניקה לסיוע משפטי באוניברסיטת בר אילן.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.