האם מנהל שלא ידע על ביצוען של עבירות קרטל בתאגיד שהוא עומד בראשו פטור מאחריות ?
האם מנהל שעבירות קרטל בוצעו בתאגיד שהוא עומד בראשו, טרם כניסתו לתפקיד, פטור
מאחריות ? האם מנהל שהורה לעובדיו לחדול מביצוע עבירות קרטל, לאחר שהעבירות הובאו
לידיעתו, אך לא וידא קיומה של הוראתו, פטור מאחריות ? אילו כלים מצויים ב"ארגז
הכלים" של מנהלים כדי להבטיח שלא יורשעו בעבירות הגבלים עסקיים של זוטרים להם,
שנעשו בניגוד להוראותיהם וללא ידיעתם ?
סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, מטיל אחריות אישית על מנהל בגין עבירה
שנעברה על-ידי תאגיד שהוא מנהל, אף שלא בידיעתו. הסעיף קובע כי "נעברה עבירה לפי
חוק זה בידי חבר-בני-אדם, יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה, באותו
חבר-בני-אדם, מנהל פעיל, שותף - למעט שותף מוגבל - או עובד מינהלי בכיר האחראי
לאותו תחום, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל אמצעים סבירים להבטחת
שמירתו של חוק זה". יודגש, תנאי "העדר הידיעה" ותנאי "נקיטת האמצעים הסבירים" הינם
שני תנאים נפרדים, מצטברים, לחלות הגנת הצידוק של מנהל במקרים שעליהם עמדנו לעיל.
לאחרונה, עמד הסעיף הנ"ל במרכז הדיון בפרשת מנהלי המשביר-החקלאי והגרעין, פרשה זו
הינה ספיח לפסק-הדין מיום 7 באוקטובר 1999 בעניין: קרטל חומרי-ההדברה לחקלאות.
באותו עניין, הורשעו מספר חברות העוסקות בשיווק וממכר של חומרי-הדברה לחקלאות
בעבירות קרטל )תיאום מחירים ומכסות-מכירה(. בין החברות שהורשעו נמנו גם
המשביר-החקלאי והגרעין. מנהלי אותן חברות, הנאשמים בפסק-הדין הנדון, סרבו להצטרף
לעסקת הטיעון שנרקמה עם הרשות להגבלים עסקיים וכפרו באישומים בטענה שלא ידעו על
העבירות שבצעו החברות שבראשן הם עומדים. מטעם זה נדונו האישומים נגדם בנפרד.
במסגרת טיעוניהם, טענו המנהלים, כי לא ידעו בדבר העבירות שנעברו; וכי מיד עם היוודע
להם הדבר, בדיעבד, הורו לגורמים האחראים לחדול לאלתר מלבצע את העבירות. טענה אחרת
של אחד המנהלים הייתה, כי העבירות בוצעו ברובן עוד טרם כניסתו לתפקיד, ובחלקן הקטן,
הן בוצעו מייד בסמוך למינויו, באופן שטרם בשלה העת מצדו להשפיע בנדון. ואולם, בכל
אלה לא היה כדי להושיע את המנהלים אשר נמצאו אשמים.
בפסק-דינו מיום 1 באוקטובר 2002 דחה בית-המשפט המחוזי בירושלים את טענות המנהלים
לפיהן לא ידעו על העבירות. בנוסף, קבע בית-המשפט, כי גם אם ניתן היה לצאת
מנקודת-הנחה לפיה המנהלים לא ידעו על העבירות, יש ממילא להרשיעם, שהרי שהם לא עמדו
בנטל ההוכחה הרובץ עליהם מכוח סעיף 48 לעיל, ולא הוכיחו כי "נקטו באמצעים סבירים"
למונען.
בפסקה 23 לפסק-הדין קובע בית-המשפט בהקשר זה: "היקפם של האמצעים שיש לנקוט להבטחת
שמירת החוק הוא בכל מצב פועל-יוצא של היקף הבעיה שעמה מוטל על האמצעים להתמודד. ...
במצב דברים שבו, כאשר ברור וידוע שאין לחברה מגעים עם מתחרים, ניתן להסתפק בהדרכה
כללית. ברם, כאשר עצם קיום מגעים עסקיים עם המתחרים ידוע, וכאשר אף עולה בבירור, כי
הושגו הסכמות בדבר תיאום, ברי שלא ניתן להסתפק באמירה כללית האוסרת על מגעים כאלה,
ללא קיום מעקב כדי לוודא את הביצוע".
להערכת המחבר, בפסק-הדין, בכל הכבוד הראוי, הוחמצה "שעת-כושר" לניתוח מקיף ומעמיק
של המונח "אמצעים סבירים" - מונח-מפתח לעניין קביעת אחריותם האישית של מנהלים
בתאגיד, אשר לא ידעו על עבירות הקרטל שביצע התאגיד. ניתן היה לצפות, כי דווקא במצב
הקשה בו שרוי המשק כיום, "המעודד" שיתופי-פעולה, מיזוגים ומיזמים משותפים,
מחד-גיסא; בעוד חוק ההגבלים העסקיים נאכף באופן מוגבר, מאידך-גיסא; ישרטט
בית-המשפט, בהזדמנות הראשונה שתיפול לידיו, את תמרורי-הדרך לפיהם יש לנהוג, על-מנת
שלא יימצא מנהל בגדר עבריין סומא )שלא ידע על העבירה( ובכל זאת יורשע בה, בשל כך
בלבד, שלא נקט באמצעים סבירים למונעה. תחת זאת בחר בית-המשפט במקרה הנדון להתייחס
בכלליות בלבד לשאלה מהם "האמצעים הסבירים" והותיר את המונח עמום )כמעט( כפי שהיה.
ביתר פירוט: למעט הפסקה המצוטטת לעיל, אין בפסק-הדין התייחסות קונקרטית לפרשנות
המונח "אמצעים סבירים"; ומובן מאליו, כי מצב דברים זה מקשה על ציבור המנהלים לעמוד
בדרישות החוק.
לדעת המחבר, מן הראוי היה, למשל, שבית-המשפט, למצער, יאמץ בהקשר זה את עמדת הרשות
להגבלים עסקיים, לפיה קיומה של תוכנית אכיפה פנימית )אפקטיבית( בתחום ההגבלים
העסקיים, משמעותה, עמידה בתנאי של "נקיטת אמצעים סבירים". את עמדתה זו של הרשות
ניתן למצוא בחוברת שפורסמה על-ידה: "מתכונת תכנית אכיפה פנימית", שם מציינת הרשות,
בין-היתר, ש"יישומה של תוכנית אכיפה פנימית אפקטיבית יאפשר לנושא-המשרה להרים את
נטל ההוכחה ]לצורך סעיף 48 לחוק, מקום שהמנהל לא ידע על העבירה - י.י.[".
אימוץ, למצער, של עמדת הרשות להגבלים עסקיים בנדון, על-ידי בית-המשפט, ייצור חזית
אחידה, ברורה ורצויה באשר למילוי התנאים המזכים בהגנת הצידוק שבסעיף 48 לחוק. הדעת
נותנת, כי מקום בו בחר המחוקק להחמיר עם ציבור המנהלים ולהשית עליהם אחריות-קפידה
בעבירות הגבלים עסקיים שבוצעו בתאגיד ללא ידיעתם, שומה על בתי-המשפט לתת בידי
המנהלים כלים בסיסיים ברורים, בדמות ציון התנאים הנדרשים מהם על-מנת לזכות בהגנת
הצידוק.
אין לנו אלא לקוות, כי תמרורי-דרך ברורים כאמור לגבי שאלת "האמצעים הסבירים" יקבעו
במהרה תוך סימון גבולות ראויים )וצרים( של אחריות הקפידה של מנהלים בתחום ההגבלים
העסקיים.
אזכורים:
מדינת ישראל נ' כהן ישי ואח'ת.פ. )י'ם( 288/98
- מהדורה שלישית מעודכנת ומורחבת", תשס"ב - מרץדיני הגבלים עסקייםעו"ד צחי יגור, "
2002, הוצאת ניר ספרות משפטית בע"מ
* עו"ד יגור הוא שותף במשרד עורכי-הדין שביט, בר-און, ענבר ושות'; מחבר הספר "דיני
ההגבלים העסקיים - מהדורה שלישית, מעודכנת ומורחבת", הוצ' ניר ספרות משפטית,
תשס"ב-מרץ 2002; חבר ועדת הגבלים עסקיים של לשכת עורכי-הדין; ומרצה לדיני הגבלים
עסקיים באוניברסיטת בר-אילן )מסלול לתואר שני במשפטים(, בבית-הספר למשפטים של
המכללה האקדמית נתניה ובמרכז הבינ-תחומי הרצליה )בית-הספר למינהל עסקים(.
** תודתי נתונה לעו"ד גבי סוסנוביץ ממחלקת ההגבלים העסקיים של משרדנו על הערותיו
המועילות.
*** המידע המוצג במאמר הינו כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חיווי-דעה
משפטי לגבי מקרה קונקרטי כלשהו. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי
הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים
ו/או הנרמזים במאמר.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.