משפחה מסוכסכת גיבשה הסכם פשרה שבמסגרתו ויתרה האם על החזר הלוואה שנתנה לבנה בתמורה לזכויותיו במשרד המשפחתי. אלא שאז התעוררה מחלוקת לגבי זכויותיה של אשתו בנכס
סכסוך משפחתי על זכויות במשרד בהרצליה הוכרע סופית בבית המשפט העליון. בפסק דין שניתן לאחרונה קבע השופט אלכס שטיין בהסכמת השופטים ניל הנדל ומני מזוז, כי בית המשפט המחוזי טעה כשקבע כי אם המשפחה תקבל מהבן שלה רק חצי מזכויותיו במשרד משום שהחצי האחר שייך לאשתו מכוח הסכם הממון ביניהם. נקבע כי מאחר שהמשפחה חתומה על הסכם פשרה שבו כתוב במפורש כי האם תקבל את "כל הזכויות" בתמורה לכך שתמחק משכנתה שרשומה לטובתה עקב הלוואה שהעניקה לבנה, זכויותיה הקנייניות גוברות על הזכויות החוזיות של האישה בנכס העסקי.
אם, אב, בתם ובנם חתמו ב-2015 על הסכם פשרה שאמור היה לסיים סכסוך משפחתי ארוך על זכויות במשרד ששימש את העסק המשפחתי. אלא שאז החל ויכוח על משמעותו.
מדובר במשרד שרשום בטאבו על שם שני הילדים בחלקים שווים. ב-1999 נרשמה על חלקו של הבן משכנתה לטובת האם כנגד הלוואה שהעניקה לו. בהסכם הפשרה נקבע כי האם תוותר על מימוש המשכנתה ותקבל מהבן את כל זכויותיו. אלא שאז נכנסה אשתו לתמונה וטענה כי חצי מהזכויות של בעלה שייכות לה מכוח הסכם ממון מ-2010.
לפני כשנתיים בית המשפט המחוזי הכריע לטובת הבן ואשתו, וקבע שהאם תקבל רק חצי מהזכויות של הבן (רבע מכלל הזכויות במשרד).
בערעור שהגישה האם באמצעות עו"ד יאיר שרף התבקשו שופטי העליון לבטל את פסק הדין, לקבוע שהיא זכאית לכל זכויותיו של בנה – כפי שסוכם בהסכם הפשרה – ולחייב אותו בפיצויים מוסכמים עקב הפרתו.
מנגד טענו הבן ואשתו באמצעות עו"ד יעקב בורובסקי ועו"ד איילת שושני ג'ינו, שאין כל סיבה להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי.
טעות בפרשנות
השופטים אלכס שטיין, ניל הנדל ומני מזוז קיבלו את הערעור בנוגע לזכויות במשרד. בפסק דין שכתב השופט שטיין נקבע כי השגיאה של בית המשפט המחוזי הייתה כשקבע כי הוויתור של האם על המשכנתה עומד בפני עצמו ואינו קשור לוויתור של בנה על זכויותיו במשרד. טעות זו היא שהובילה למסקנה שזכותה נובעת רק מכוח הסכם הפשרה (ולא מכוח המשכנתה) ונסוגה מפני זכויותיה של כלתה לפי הסכם הממון הקודם בזמן.
אלא שפרשנות נכונה של ההסכם – כהסכם פשרה שכולל ויתורים הדדיים – היא שביטול המשכנתה כפוף לקבלת "כל זכויותיו" של הבן כלשונו. "אילו ביקש הבן להחריג מ'כל זכויותיו' בנכס את אשר הבטיח לאשתו בהסכם הממון, הוא היה דואג לכך שהסכם הפשרה יעגן זאת מפורשות...", נכתב.
משכך, זכויותיה הקנייניות של האם מכוח המשכנתה גוברות על זכויותיה החוזיות של כלתה. בפרט, כשהסכם הממון נחתם שנים לאחר המשכנתה, ומדובר בשעבוד נכס עסקי להבדיל מדירת מגורים של בני זוג.
יותר מזה, בהסכם הממון נקבע כי במקרה של פרידה האישה תקבל חצי מהזכויות של בעלה או את תמורתן. מנוסח זה אפשר ללמוד על ההבנה המשותפת של השניים כי ההסכם כפוף למשכנתה וייתכן שהאישה לא תקבל בעלות אלא רק את שווי הזכויות.
לפיכך, הערעור התקבל בנקודה זו ונקבע כי האם תמחק את המשכנתה ותירשם כבעלת חצי מהזכויות במשרד. עם זאת, נקבע כי אין הצדקה במקרה הזה לחיוב בפיצויים מוסכמים. הבן ואשתו חויבו בהוצאות משפט של 30 אלף שקל.
- ב"כ המערערים (האם, האב המנוח ובתם): עו"ד יאיר שרף
- ב"כ המשיבים: עו"ד יעקב בורובסקי ועו"ד איילת שושני ג'ינו
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין