יזמית נדל״ן טענה שהרוכשת לא העבירה לה את מלוא התמורה אך במשפט התברר שהיא הסתירה הסכם בעל פה בין השתיים. השופטת רחל ברקאי מתחה ביקורת נוקבת על התנהלותה חסרת תום הלב.
חברת ״פסח (אשדוד)״ עתרה לבית המשפט ב-2014 בבקשה שיצהיר שהסכם מיולי 2009 למכירת נכס שלה באשדוד בטל מאחר שלא הועברה לה מלוא התמורה. אף שההסכם הכתוב צידד בעמדת התובעת השופטת רחל ברקאי העדיפה את גרסת הרוכשת שלפיה סיכום בעל פה בין הצדדים קבע שכספים שקיבלה התובעת ממשקיע צרפתי בגין השטח ייזקפו לטובת העסקה.
לפני כ-8 שנים נחתם הסכם בין שתי חברות נדל״ן בו מכרה חברת ״פסח (אשדוד)״ 60% משטח שהיה בבעלותה באשדוד לחברת ״טרונטולין נכסים״ תמורת 4.5 מיליון שקל.
חמש שנים לאחר חתימת ההסכם עתרה המוכרת לביטולו וטענה שהרוכשת לא העבירה לה 2.5 מיליון שקל מתוך התמורה. לדבריה, סוכם שהסכום החסר ישולם עד סוף 2009 לבנק דיסקונט ישירות לצורך סילוק משכנתה שרבצה על השטח אך הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לעשות כן.
מנגד טענה הנתבעת שלצד הכתוב בהסכם גובשו בין הצדדים הסכמות בעל פה. היא סיפרה שהרקע להסכם היה סיכום מ-2007 בין משקיע צרפתי לבין מנהל התובעת בו רכש המשקיע מחצית מהשטח בתמורה ל-2.8 מיליון שקל. אך המנהל לא מילא את חלקו בעסקה ולא רשם את השטח על שם המשקיע ואז נכנס לתמונה מנהל הנתבעת, שהכיר את שני הצדדים ותיווך ביניהם.
לדברי הנתבעת, בסופו של דבר הגיעו הצדדים לסיכום חדש שלפיו התובעת תמכור לה 60% מהשטח תמורת 4.5 מיליון שקל כשמוסכם ומובן שהכספים ששילם המשקיע יזקפו על חשבון התמורה הכוללת. לטענתה, היא סיכמה עם המשקיע שהוא יקבל מחצית מהשטח שיעבור לבעלותה. היא הוסיפה שבסמוך לחתימת ההסכם העבירה לתובעת את היתרה החסרה בסך של כ-2 מיליון שקל.
לטענת הנתבעת, התובעת עושה שימוש ציני בתביעה על מנת להתעשר שלא כדין על חשבונה, נוכח עליית מחירי הנדל״ן.
התובעת השיבה שהכספים ששילם לה המשקיע הצרפתי הוסבו לבקשתו לטובת עסקה ברומניה והם אינם קשורים לעסקה הנוכחית.
מציאות שטפחה על פניהם
אך השופטת רחל ברקאי מבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחתה את התביעה. לדבריה, קשה להתעלם מהתנהלות התובעת והשיהוי הקיצוני והבלתי מוסבר בפנייתה לבית המשפט שנים לאחר ההפרה הנטענת.
עוד לדבריה, המקרה מעורר חשד לניצול לרעה של ההליך המשפטי, בפרט נוכח טענת הנתבעת שהיתרה אכן שולמה עוד קודם לחתימת ההסכם.
השופטת ציינה שהנתבעת ביססה את גרסתה ועמדה בנטל הכבד להוכיח שהכספים ששילם המשקיע הצרפתי נזקפו בהסכמה בעל פה בין הצדדים לטובת העסקה.
השופטת סיכמה שראוי היה שהתביעה לא הייתה באה אל העולם וכי ״היה בה כדי לחשוף התנהלות בלתי ראויה הנגועה בחוסר תום לב ניכר של התובעת והעומד בראשה״. עוד ציינה השופטת שהתביעה היא ניסיון כושל להתעשר על חשבון תמימותו של המשקיע והנתבעת אשר נתנו אמון ביושרה של התובעת ומנהלה, מציאות שטפחה על פניהם.
התובעת חויבה בהוצאות של 50,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו״ד חוזים אלון ריחני
- ב״כ הנתבעת: עו״ד ארז חבר
* עו"ד יעקב לנגה עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין