הילד הועבר עם לידתו לפני כ-7 שנים לבית הדודים על ידי הוריו הביולוגים. המדינה ביקשה להכשיר את האימוץ בדיעבד אך השופטת הזדעזעה: "מקרה חמור מאין כמותו"
לפני כשבע שנים החליטו בני זוג מוסלמים למסור את התינוק שעתיד להיוולד להם לאחותו של הבעל ולבעלה, שניסיונותיהם להביא ילדים לעולם לא צלחו. הילד גדל אצל הדודים וכשהגיע לגיל 7 השניים ביקשו לאמצו רשמית. האם נתנה את הסכמתה בשל הבטחתה לבעלה המנוח אך השופטת רותם קודלר-עיאש דחתה את בקשת היועמ"ש של משרד הרווחה לאשר את הסכמת האם: "מבקש להתעלם מהעוולות שהתרחשו בחייו של הקטין בכסות של סיסמאות על טובת הילד".
באוקטובר 2020 ב"כ היועצת המשפטית לממשלה במשרד הרווחה ביקשה לאשר את החתמת האם הביולוגית על הסכמה לאימוץ.
בבקשת היועמ"ש צוין כי מדובר בקטין יליד 2015 שנולד לבני זוג מוסלמים. האב נפטר ב-2018. האם הביולוגית הייתה אשתו הרביעית של האב ונולדו להם יחד שלושה ילדים נוספים חוץ מהקטין. לאב המנוח נולדו בסך הכל 18 ילדים.
מאז שחרורו מבית החולים לאחר הלידה הקטין גדל והתגורר בביתם של דודיו (האישה היא אחות האב המנוח ובעלה הוא בן דודו של האב).
היועמ"ש פירטה כי הורי הקטין נישאו ב-2006 וכי בעת שהרתה את בנה הצעיר הקטין סיכמו ביניהם שימסרו את הילד לדודים, שלא הצליחו להביא יחד ילדים לעולם (לדודה יש ילדה אחת מנישואים קודמים).
עוד צוין כי הדודים מגדלים את הילד בביתם, כשבחודשי חייו הראשונים היו מביאים אותו לביתה של האם, כדי שתניק אותו. האם טענה בפני עובדת סוציאלית כי לא הופעל עליה כל לחץ על ידי בעלה והיא הסכימה לתהליך. כשנשאלה אם היא מעוניינת לגדל את הילד בביתה ענתה "קצת".
היועמ"ש טענה כי מאחר שאימו הביולוגית אינה מבקשת לקבלו חזרה נראה כי טובת הקטין היא להיות מאומץ על ידי המשפחה המגדלת.
מדיווח שהגישו שירותי הרווחה עלה שאיש מקצוע המטפל במשפחה סיפר לקטין כי הוריו המגדלים אותו אינם הוריו הביולוגים ונחשפה בפניו זהות אימו הביולוגית. עוד עלה כי התרשמות המבוגרים שהיו עם הקטין ברגע הגילוי הייתה שהוא ידע את זה עוד קודם, והסתבר שהוא היה קורא למשיבה אמא כשההורים המגדלים לא בסביבה. הילד התקשה להגיב, נראה מבולבל, וההמלצה למשפחה הייתה להמשיך את המפגשים הטיפוליים אצל אותו מטפל.
מתחת לרדאר
השופטת רותם קודלר-עיאש מבית המשפט למשפחה בבאר שבע כתבה שמדובר במקרה חמור מאין כמותו שמדינת ישראל אינה יכולה להכשירו גם לא תחת המעטה של דיון ב"טובת הקטין".
"טובתם של ילדים וילדות היא כי המדינות המתוקנות והמתפקדות יבטיחו כי לא יבוצעו 'מסירות' שלהם כאילו היו חפץ", כתבה.
היא הוסיפה שגורמי הטיפול עוצמים עיניהם בחלוף השנים לעובדה שהמעשים שבוצעו נעשה "מתחת לרדאר" ותחת גינוי העניין הם בוחרים לנסות להכשיר את המעשה בדיעבד.
"דעתי כלל אינה נוחה מהעובדה שב"כ היועמ"ש תחת כסות של סיסמאות בעניין טובת הקטין מבקש להתעלם מהעוולות הרבות שהתרחשו בחייו של הקטין ממועד לידתו. הקטין כנראה משלב מאוד מוקדם בחייו יודע כי הוא חי בנסיבות של הסתרה ושקר. מדובר בפגיעה שאין לדעת מה יהיו השלכותיה", כתבה השופטת.
זאת ועוד, בנסיבות העניין כשהאם היא אישה מספר ארבע לבעלה המנוח, בת מיעוטים מוחלשת שהייתה תלויה לחלוטין בבעלה, לא ניתן לראות בהסכמתה משום הסכמה מדעת שניתנה ברצון חופשי.
בסיכומו של דבר השופטת דחתה את הבקשה. היא קבעה שאין מקום לשקול צו אימוץ ויש לאפשר לקטין לגדול בהתאם לזכותו הבסיסית בבית אימו, מבלי לגרוע מאפשרות הדודים לקחת חלק בטיפול בו ולסייע בגידולו ובחינוכו כדודים אוהבים.
לא ניתן צו להוצאות.
- תיק אימוץ 33-2, 48283-10-20
- ב"כ היועמ"ש: לא צוין
- ב"כ האם הביולוגית: עו"ד סהראב שיח' יוסף
עו"ד אסתר אתי סדיס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין