תושבת אור יהודה תבעה את שכניה ואת חברת עמידר, שהייתה בעבר בעלת דירה בבניין והשכירה אותה, בטענה כי השכנים הרסו עצים שנטעה בחצר הבניין. התביעה נדחתה
"סכסוך שכנים מר, ממושך ומעציב". כך פתח השופט אבי כהן פסק דין בו דחה תביעה שהגישה תושבת אור יהודה נגד שכניה. התובעת טענה ששתלה וטיפחה עצים בחצר הבניין אך שכניה נקטו בהתנכלות מאורגנת ומתואמת נגדה והרסו אותם. השופט לא מצא בסיס לטענות.
התובעת שתלה בחצר הבניין לפני שנים רבות עץ תותי יער, ולטענתה גם עץ לימון.
בעקבות תלונות של דיירים שהוגשו לעירייה בנוגע למטרד שנגרם מעץ תותי היער נדרשה התובעת לגזום את העץ. משסירבה לעשות כן הוגש נגדה על ידי העירייה כתב אישום. ב-2016 ניתן פסק דין שחייב אותה לבצע גיזום של עץ תותי היער. מאחר שהתובעת לא גזמה את העץ, עשתה זאת העירייה.
השכנה הגישה תביעה כספית על סך 75,000 שקל נגד כל השכנים בבניין, שבעה במספר, נגד עיריית אור יהודה ונגד עמידר, כבעלת אחת הדירות בבניין. בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד שלומי הכהן היא טענה כי השכנים הרסו ופגעו בעצים במעשים ונדליסטים כמו חיתוך צינורות השקיה, עקירת תיבת דואר ויצירת שבילי מעבר אסורים.
התביעה נגד העירייה נדחתה בשל מעשה בית דין, שכן התובעת הגישה נגדה תביעה דומה בעבר והיא נדחתה.
השכנים, שיוצגו על ידי עו"ד אריה סוכובולסקי, טענו כי יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין. הם הבהירה שהתובעת כבר תבעה אותם בעבר באותה עילה אך התביעה נדחתה. בפסק הדין הקודם נקבע מפורשות שלשכנים אין ולא תיתכן כל אחריות בגין פעולות הגיזום והכריתה שאותן נקטה העירייה, ולא הם טיפלו פיזית בעצי התובעת אלא העירייה.
עמידר, שיוצגה על ידי עוה"ד ליטל פאשה ורן שדה, טענה כי היא לא הייתה בעלת דירה בבניין במועדים הרלוונטיים לתביעה. במועדים הרלוונטיים אחת השכנות, שוכרת של דירה שהייתה בעבר של עמידר, כבר רכשה ת הדירה והייתה בעלת הנכס.
שורבבה ללא צורך
השופט אבי כהן מבית משפט השלום בתל אביב דחה את התביעה. הוא קבע כי קיים מעשה בית דין בכל הנוגע לתביעה נגד השכנים. גם לגופו של עניין, השופט קבע שהתובעת לא הוכיחה את קיומו של עץ הלימון, ובוודאי שלא הוכיחה מעשה פסול כלשהו של מי מהשכנים ביחס לעץ זה. כל עדי ההגנה הכחישו את קיומו של עץ הלימון והשופט לא מצא להעדיף את עדותה היחידה של התובעת על פני כל העדויות הללו.
באשר לעץ תותי היער קבע השופט שהתובעת לא הוכיחה בראיות מספיקות ומשכנעות את המעשים הוונדליסטיים הנטענים שבוצעו כביכול על ידי השכנים. "לא התרשמתי שעדות ההגנה הרבות (נשים מבוגרות ופשוטות, חלקן לא בקו הבריאות) ביצעו מהלך כה מתוחכם ומתוכנן של קנוניה, כנטען על ידי התובעת", כתב.
באשר לעמידר כתב השופט כי הוכח היטב היעדר כל מעורבות רלוונטית של החברה, וניכר כי היא שורבבה לתביעה ללא כל עילה וצורך אמיתיים. השופט ציין כי הסיכומים מטעם עמידר היו משכנעים ביותר והוכח כי היא לא הייתה בעלת כל דירה רלוונטית במועדים הרלוונטים לעילת התביעה הנטענת.
התובעת חויבה לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל לעמידר ו-15,000 שקל לשכנים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין