מאחר שהתובעת לא גזמה את עץ תותי היער כנדרש בפסה"ד בהליך הפלילי, הנתבעת 1 עשתה זאת.
דין התביעה להידחות על הסף בשל קיומו של מעשה בית דין
הנתבעים 9-2 טענו בכתבי ההגנה מטעמם גם טענה בדבר קיומו של מעשה בית דין. אמנם, בניגוד לנתבעת 1, שהגישה בקשה נפרדת בטענת מעשה בית דין, שהתקבלה ואף עמדה במבחני הערעור כמפורט לעיל, הנתבעים 9-2 לא עמדו על הכרעת ביניים בטענת סף זו, אך כמובן שזו שמורה להם מהותית, ולכן תוכרע כעת בפס"ד זה.
שוכנעתי כי הוכחה היטב טענת הנתבעים בדבר קיומו של מעשה בית דין, מסוג השתק עילה. אותה תובעת כבר תבעה בעבר בתביעה הקודמת את אותם הנתבעים, ולמעשה באותה עילת תביעה. גם התביעה הקודמת פרסה (אם כי בפירוט מועט יותר) את אותן טענות בדיוק כנגד הנתבעים (טענה לכך שנגרמו לתובעת נזקים בשל גיזום/כריתת שני העצים שלה ע"י הנתבעת 1 וכן טענה לפיה שכניה של התובעת, הנתבעים 9-3, מתנכלים לה במעשים פסולים). לגבי טענות אלו כבר נקבע, בפסה"ד הנ"ל מיום 31.3.2019 בתביעה הקודמת, כי הן אינן מקימות לתובעת כל עילה או יריבות כלפי הנתבעים 9-2, ולפיכך התובעת הייתה מנועה מלהגיש נגדם תביעה נוספת/חוזרת. השינוי היחיד בין התביעה הקודמת לבין התביעה הנוכחית, בכל הנוגע לנתבעים 9-3, הוא זה: בעוד שבסעיף 11 לכתב התביעה הקודמת נטען בכלליות "ועד הבית אינו קיים וכן הנתבעים מנגד הינם אנשים שאינם שומרי חוק ואינם מתנהגים באופן נורמטיבי ואלימים כלפי התובעת", הרי שבסעיפים 17 וכן 36-32 לכתב התביעה המתוקן בתביעה הנוכחית מפורטים כמה מעשים ונדליסטים פסולים שהתובעת טוענת ששכניה עשו לה (חיתוך צינורות השקיה, עקירת תיבת דואר ויצירת שבילי מעבר אסורים). אך פירוט מסוים נוסף זה אינו בעל נפקות, מאחר שפסה"ד שניתן בתביעה הקודמת כולל ובולע כל טענה רלוונטית שהייתה לתובעת כנגד הנתבעים, בין אם פורטה בפירוט רב ובין אם לאו.
באשר לאחריות הנטענת של הנתבעים 9-2 בכל הנוגע לעצם גיזום/כריתת העצים מתקיים גם מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא. זאת מאחר שפסה"ד הנ"ל מיום 31.3.2019 קובע מפורשות שלנתבעים אלו אין ולא תיתכן כל אחריות בגין פעולות הגיזום/הכריתה שאותן נקטה הנתבעת 1, גם מאחר שלא נתבעים אלו הם שטיפלו פיסית בעצי התובעת, אלא הייתה זו הנתבעת 1. זאת ועוד, נקבע באותו פס"ד (שעמד כזכור גם בהליכי ערעור) כי עצם הגשת התביעה ע"י התובעת מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב מצדה, בשל האופן שבו התובעת עצמה התנהלה בנוגע לעצים וכן אל מול ההליכים המשפטיים השונים שהתנהלו נגדה.
דין התביעה להידחות גם לגופה
נוכח מסקנתי מעלה, אין צורך בבחינת מוצדקות התביעה לגופה, ולכן בנסיבות אומר בקיצור ולמעלה מן הצורך רק זאת:
-
התובעת לא הוכיחה את קיומו הנטען של עץ הלימון, וודאי שלא הוכיחה מעשה פסול כלשהו של מי מבין הנתבעים 9-2 ביחס לעץ זה (ולמעשה גם לא טענה למעשה פסול שכזה). בהקשר זה אציין אלה:
-
כתב האישום הנ"ל הוגש רק בגין עץ תותי היער.
-
התובעת סתרה עצמה, בכך שבכתבי התביעה בתיק שבנדון דיברה רק על פעולת גיזוז שבוצעה בעץ הלימון ע"י הנתבעת 1 בלבד, ואילו בסיכומיה, לפתע פתאום (וללא כל הסבר, פירוט וביסוס), טענה כי עץ הלימון נעקר מהשורש (משמע נעלם לחלוטין מהשטח) ע"י הדיירים עצמם. מדובר בסתירה בוטה ותמוהה, המהווה כמובן גם שינוי חזית אסור.
-
כל עדי ההגנה הכחישו קיומו של עץ הלימון, ולא מצאתי להעדיף את עדותה היחידה של התובעת על פני כל עדויות ההגנה הנ"ל. התובעת טוענת בסיכומיה לקנוניה ולעדויות מתואמות בין עדי ההגנה, אך לא שוכנעתי שכך. אציין, בצער, כי מצאתי שכל העדויות כולן, הן זו של התובעת והן אלו מטעם הנתבעים 9-3, הושפעו גם ממערכת היחסים העכורה מאוד השוררת בין הצדדים השכנים, ולא מצאתי שההשפעה הזו על עדויות ההגנה גדולה יותר מזו שעל עדות התובעת, כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובעת.
-
התובעת לא הוכיחה בראיות מספיקות ומשכנעות את המעשים הוונדליסטיים הנטענים שבוצעו כביכול ע"י הנתבעים 3-9.
-
כל עדות ההגנה הרבות הכחישו שביצעו מעשים כאלה או לקחו בהם חלק. לא התרשמתי שעדות ההגנה הרבות (נשים מבוגרות ופשוטות, חלקן לא בקו הבריאות) ביצעו מהלך כה מתוחכם ומתוכן של קנוניה, כנטען ע"י התובעת, בהצגה עדות שקר בביהמ"ש.
-
מכל מקום, לא מצאתי להעדיף את עדות התובעת על פני כל עדויות ההגנה, ודאי מאחר שמדובר בעדות יחידה מטעם התובעת (שאינה נתמכת בראיות/עדויות נוספות), ובשים לב לאותה מערכת יחסים עכורה בין כל הצדדים והעדות, שהשפיעה במידה זו או אחרת על כולם.
-
בעניין ההשפעה הנ"ל, אציין כי התובעת (גם בסיכומיה) מדגישה את המוטיבציה האישית שלה, להוקיע את שכניה ושכנותיה על החרם הנטען הממושך שהטילו עליה ועל התנכלותיהם הנטענות אליה. מטבע הדברים, כשזו מערכת היחסים וכשאלו המוטיבציות, הדברים מחלחלים גם לטענות ולעדויות המועלות בהליך המשפטי.
-
הוכח היטב היעדר כל מעורבות רלוונטית של הנתבעת 2, וניכר כי היא שורבבה לתביעה ללא כל עילה וצורך אמתיים.
-
מצאתי את סיכומי הנתבעת 2 משכנעים ביותר, ואני מאמץ את הכתוב בהם. מנגד, לא מצאתי בסיכומי התובעת מענה לטענות המשכנעות מאוד שבסיכומי הנתבעת 2.
-
הוכח היטב כי הנתבעת 2 לא הייתה בעלת כל דירה רלוונטית במועדים הרלוונטיים לעילת התביעה הנטענת.
-
הוכח כי במועדים הרלוונטיים להתנהלותה הפסולה הנטענת של הנתבעת 5 (דיירת/שוכרת לשעבר של הנתבעת 2), הנתבעת 5 כבר הייתה בעלת הדירה הרלוונטית (שהושכרה לה בעבר ע"י עמידר).
-
התובעת נתפסה לטעות, בכך שהתייחסה למכתב ישן ובלתי רלוונטי מטעם הנתבעת 2, והוכח שהוא כלל אינו יכול להיות רלוונטי (מבחינת המועדים) למעשי הוונדילזם הנטענים ע"י התובעת.
בנסיבות כולן, לא מצאתי להתייחס גם לשאלה, האם ובאיזו מידה נגרם נזק (כנטען ע"י התובעת) לעץ תותי היער, ובעניין זה ישנם סימני שאלה לא מעטים, שאיני סבור שראוי להרחיב עליהם את הדיבור.
סיכום
התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.
התובעת תשלם לנתבעים 9-3 הוצאות ושכ"ט עו"ד כולל של 15,000 ₪.
המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ט"ו אדר תשפ"ג, 08 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
