לפסק הדין בעניין זר נ' ספירו
בית משפט השלום בת"א דחה תביעת דיבה שהוגשה נגד עיתונאי שכינה באתר אינטרנט אדם העוסק בהקמת מאחזים ביהודה ושומרון "שודד קרקעות", בין היתר לאור העובדה כי מדובר בדעה שהובעה על איש ציבור אשר אינו מהסס להביע את דעותיו הפוליטיות הקיצוניות בפומבי.
באחת ממהדורות התכנית 'עובדה' שנקראה "אדון השומרון" נסקרה פעילותו של התובע, כמי שמתגורר בגדה המערבית ומתהדר ברכישת שטחים נרחבים ביהודה ושומרון, תוך שהוא מכנה את הערבים "מסוממים מושתנים" ומודה כי הוא גזען. שלושה ימים לאחר שידור הכתבה, פרסם העיתונאי גדעון ספירו באתר 'הגדה השמאלית' רשימה, שבה בין היתר נכתב: "בתוכנית 'עובדה' של הערוץ השני הוקדשה כתבה למתנחל, משה זר, מגדולי שודדי הקרקעות בשטחים הכבושים, המתקרא גם 'אדון השומרון'".
בשל כינויו "שודד קרקעות" הגיש התובע תביעת לשון הרע כנגד העיתונאי לבית משפט השלום, בה טען, כי רכש את הקרקעות בתמורה מלאה, ועל כן בכינויו שודד, הוציא העיתונאי דיבתו.
העיתונאי טען מנגד, כי האמירה היא מטאפורה המתארת ניצול אדם את זולתו, כשרכישת הקרקעות ע"י התובע נעשתה תוך ניצול המצב של כובש-נכבש באופן לא חוקי. עוד טען, כי משהביע ברשימה את דעתו על התובע כאיש ציבור שהקים מאחזים, עומדת לו הגנת תום הלב, וכי אף הציע לו לפרסם תגובה למאמר, וזה סירב, מה גם שפרסם לאחר מכן הבהרה בדבר כוונתו בביטוי "שודד קרקעות".
השופטת שושנה אלמגור קבעה, כי אמנם ייתכן שמבחינה מילולית, הכינוי "שודד קרקעות" עלול להשפיל את התובע, אך עם זאת, כאשר מחד עומד חופש הביטוי על הפרק, ומאידך מדובר באיש ציבור אשר הקים שני מאחזים ביהודה ושומרון ומתפאר בקשריו עם עיתונים ועיתונאים בארץ, מחצין את דעותיו הפוליטיות הקיצוניות בפומבי ואף מעיד על עצמו שהוא גזען- עומדת לעיתונאי הגנת החוק, כמי שהביע דעה הנוגעת לשאלות פוליטיות הניצבות במרכז השיח הציבורי, גם אם השתמש לשם הבעתה בתחבולות ספרותיות.
נפסק, כי אמירת העיתונאי הינה מטאפורה שכוונתה האמיתית היא להציג את עסקאות המקרקעין בשטחים ככאלה שנעשו תוך כפייה ועושק נוכח המצב הפוליטי ויחסי 'כובש-נכבש'.
"איש אינו משווה בנפשו, בקוראו על מעשי ה,,שוד'' המיוחסים לתובע, תמונה של שודד רכוב על סוס דוהר בראשה של שיירה הפושטת על שטחים שאותם היא מבקשת לכבוש בכוח הזרוע או, רחמנא ליצלן, באמצעות כלי נשק. לא זה התסמיך שביקש הנתבע לעורר בעיני רוחו של הקורא ולא זה מצב העובדות שהתיימר לתאר בחברו את המילים זו לזו." כתבה השופטת וקבעה- משהתובע בעצמו כינה את הערבים מהם רכש את הקרקעות, "מושתנים ומסוממים", הוא אינו יכול להלין על תיאורו כמי שרכש את הקרקעות תוך כדי השלטת כפייה וכוח.
עוד נקבע, כי אין חולק לגבי תום ליבו של העיתונאי, אשר מאמין באמת ובתמים באי-כשרות עסקאות המקרקעין בשטחים, ומשכך, התביעה נדחתה והתובע חויב בהוצאות של 12,000 ש"ח.
לפסק הדין בעניין זר נ' ספירו
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.