תביעה בעילה של הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: ,,החוק'').
ר ק ע
במהדורת יום 13/01/2008 של תכנית הטלוויזיה ,עובדה' (להלן: ,,התכנית'') שודרה כתבה שכותרתה ,,אדון השומרון'' ובה נסקרה פעילותו של התובע באזור הגדה המערבית. בין היתר הוצג שם ביתו, אשר ניצב על גבעה נישאה וחולש על שטחי קרקע חקלאית. הכתב יגאל מוסקו התלווה אל התובע בשיטוטיו בשטחים, וזה הצביע על מקומות שונים כשהוא מתהדר בכך שרכש שטחים נרחבים מתושבי האזור הפלסטינים. התושבים שרואיינו לכתבה האשימו את התובע בהשתלטות על קרקעות האזור, בסילוקם מהן ובהשפלתם, והכתב ציין כי במשך שנים נטען נגדו שזייף מסמכי קנייה של אדמות. מעשרות התלונות שחקרה המשטרה בעניין, אליבא דמוסקו, התובע ,,תמיד יצא בשלום'', ואילו רבים מהמתווכים שמכרו לו את הקרקעות (37, לדברי התובע, הוא המספר הידוע לו, אם לא למעלה מזה) נרצחו בעקבות העסקאות. הכתב גם סיפר כי ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, נהג להביא אורחים לתצפית מגג ביתו של התובע ,,ועודד אותו להשתלט על אדמות נוספות''.
לקראת סוף הכתבה הוצגו השניים משוחחים במהלך סיור בעיר חברון, שבה רכש התובע באותו זמן בניין גדול המכונה ,,בית המריבה'' בכספו של יהודי המתגורר בניכר. בדברי הקריינות אמר מוסקו כי התובע ,,גאה להיות איש הקש'' בעסקה, ובהצביעו על חייל צה"ל שניצב עליד המבנה הציע לתובע כי הרכישה בעייתית משום שהיא מחייבת את הצבא לשמור על דיירי המקום, על כל הכרוך בכך. התובע, אשר התרעם על הנאמר, טען להגנתו כי הוא ,,עושה את הפעולה הכי הומנית, הכי מוסרית, הכי צודקת'', וכשאמר מוסקו כי הדבר עדיף על פלישה לבית שאינו בבעלותו הסכים, והוסיף:
התובע: [...] וזה גם עדיף עוד יותר מזה שאני לוקח איזה ערבי מושתן ומסומם, וכולם מושתנים ומסוממים [מצביע על ילד החולף לידו]--
הכתב: איך אתה יכול להגיד דבר כזה?
התובע: ככה אני אומר. כי אני יודע על מה אני מדבר, ואני מכיר את הערבים יותר--
הכתב: הערבי הזה, הערבי הזה הוא מושתן ומסומם?
התובע: הערבי הזה... כך. כתוב בגמרא שיש עשרה שערי זימה שירדו לעולם ותשעה נשאו המוסלמים. אז הוא [מצביע על אדם החולף מאחוריו] חלק מהמוסלמים. והוא יכול לכעוס עליי כמה שהוא רוצה, ואני מצפצף עליו ועל אביו ועל אבי אביו. ויכול להיות שהוא השתתף בטבח בתרפ"ט. ואם לא הוא אז הבן שלו. או האבא שלו. ואני יודע מה שאני מדבר. אני לא רחמן כמוך ולא מוכן להיות יפה נפש של אף אחד. אני אומר את דעותיי בפירוש ובגלוי.
הכתב: אתה יודע איך קוראים לזה. גזענות.
התובע: שיהיה... בסדר, אז אני גזען.
(התקליטור שעלגביו הכתבה צורף כנספח א לתצהיר הנתבע)
הנתבע הוא עיתונאי ותיק ובעל טור באתר המרשתת ,הגדה השמאלית - במה ביקורתית לחברה ולתרבות' (להלן: ,,האתר''), אשר עוסק בעיקר בשאלות פוליטיות שבלב השיח הציבורי וידוע כבעל אוריינטציה שמאלית. בתאריך 16/01/08, שלושה ימים לאחר פרסום הכתבה בתכנית, פרסם הנתבע רשימה באתר שבה דן בנושאים מספר (נספח א לתצהיר התובע). תחת כותרת המשנה ,,גזענות בטלוויזיה הישראלית'' נסקרו שלוש תכניות ששודרו באותו שבוע בטלוויזיה, ובין היתר נכתב:
ביום ראשון (13.1.2008) בתוכנית ,,עובדה'' של הערוץ השני הוקדשה כתבה למתנחל משה זר, מגדולי שודדי הקרקעות בשטחים הכבושים, המתקרא גם ,,אדון השומרון'', שבנה את ביתו המתריס על אחת הגבעות באזור. הכתבה סיירה עימו באזורי הקרקעות שהוא טוען לרכישתם, וקיבלנו ממנו מלוא הטנא גזענות בוטה במיוחד. לדברי הכתבה הוא איש הקש ש,,קנה'' את מה שקרוי בשפת הכיבוש ,,בית המריבה'' בחברון עליו השתלטו מתנחלים. תוך כדי ראיון בחוצות חברון, עובר ערבי זקן עם עגלה וזר מדבר על ,,הערבי המושתן הזה'', מבלי שהוא בכלל יודע מי האיש, כי בעצם היותו ערבי הוא קשור, אם לא ישירות בוודאי באמצעות משפחתו, בטבח יהודי חברון.
הכתבה היתה תשדיר שירות לזן הגזעני הקשה והקיצוני ביותר של המתנחלים, וזה קרה בתוכנית שאומרים עליה שהיא ,,שמאלית''. ורק תחשבו מה היה קורה ואיך היו מגיבים כאן ובעולם היהודי אילו בטלוויזיה הגרמנית, הצרפתית או האנגלית היו מראיינים ניאו נאצי שמדבר על ,,היהודים המושתנים האלה''.
[...]
התביעה שלפניי סבה על הכינוי ,,מגדולי שודדי הקרקעות בשטחים הכבושים'' (להלן: ,,האמירה''). התובע טוען כי רכש את הקרקעות בתמורה מלאה ועלכן, ביחסו לו מעשי גזל אגב נקיטת מעשי אלימות (שוד), הוציא הנתבע דיבתו רעה. בתובענה תבע נזק כספי אשר לגרסתו, נגרם לו כאשר עסקת מקרקעין שהיה מעורב בה בוטלה בעקבות פרסום הכתבה, אך בסיכום טענותיו זנח טענה זו וקבל על נזק לא
-ממוני בלבד. הנתבע משיב כי האמירה אינה יותר ממטפורה המתארת ניצול שאדם מנצל את זולתו, על אחת כמה וכמה ביחסי כובש-נכבש. הוא מוסיף וטוען כי בהיותו חבר בארגונים הפועלים לקידום זכויות אדם וכיליד העיר ברלין, ניצול פרעות ,ליל הבדולח' שאירעו בשנת 1938 אשר משפחתו נטשה את רכושה בגרמניה וחילצה את עצמה מציפורני הנאצים, הוא נדר נדר לא לשתוק נוכח גילויי גזענות (סעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית), וכי עסקה הנעשית בין כובש ובין נכבש אינה חוקית ואין נפקא מנה אם ההסכמה לה הדדית (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 20-21; עמ' 13, שורות 14-18). הנתבע מבקש לזכות בהגנת תום הלב, לפי סעיף 15(4) לחוק, הואיל והפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו של התובע כאיש ציבור בקשר לעניין ציבורי. לבסוף, הוא טוען כי לתובע לא נגרם נזק, ממוני או אחר, בעקבות הפרסום, ומוסיף כי הציע לתובע לפרסם באתר תגובה למאמרו, אך הצעתו נדחתה. נוסף על כך, וכדי להסיר כל ספק, פרסם הנתבע באתר ביום 07/02/08 הבהרה בדבר כוונתו בביטוי ,,שודד קרקעות'' (נספח ב לתצהיר התובע).
ד י ו ן