בית המשפט קבע שהזכויות שייכות לבן הממשיך וגרושתו. במקביל, שונתה הוראה בצוואת האב המנוח שקבעה שאשתו גנבה ממנו כספים ולכן תוכל לגור במשק רק שנה אחת לאחר מותו
בית המשפט למשפחה בפתח תקווה הכריע לאחרונה בסכסוך ירושה בין אלמנתו של אדם שנפטר ב-2016 לבין ילדיו מנישואיו הראשונים. המנוח הותיר משק שאותו העביר לבנו כבן ממשיך. הוא גם כתב צוואה בה הורה להעביר לבן את המשק וקבע שאשתו תוכל להמשיך לגור במשק למשך שנה אחת. טענות האלמנה כי המינוי בטל וכי מגיעות לה הזכויות במשק נדחו אך בשל טעות של המנוח, שסבר שהיא לקחה ממנו 200,000 שקל, נקבע כי היא תוכל לגור במשק כל חייה.
המנוח נפטר לפני כ-5 שנים. הוא הותיר בן ושתי בנות מנישואיו הראשונים (אשתו הראשונה נפטרה לפניו) וכן אישה לה נישא ב-1992.
בצוואה עליה חתם כ-4 שנים לפני מותו הוא קבע שאת המשק יקבל בנו. עוד הוא קבע כי אשתו תוכל לגור בביתו שבמשק במשך שנה לאחר מותו. באותו סעיף צוין כי היא נטלה מחשבונו 200,000 שקל תוך ניצול מצבו הרפואי הירוד.
הבן ואשתו לשעבר טענו כי יש לקבוע שהזכויות במשק של אביו שייכות להם, בהתאם להסכם מינוי בן ממשיך מ-1982. הוא ציינו כי בהסתמך על המינוי בנו את ביתם במשק ולקחו משכנתא. גם כשנפרדו אחרי עשרים שנה הגרושה נשארה במשק עם בנם. הבן טען שהזכויות מגיעות לו גם בהתאם לצוואת האב, אותה ביקש לקיים כלשונה.
האלמנה טענה כי לפי הסכם המשבצת היא זכאית להירשם כבעלת מלוא הזכויות במשק כבת זוגו. לדבריה, יש לבטל את מינוי הבן הממשיך, בין היתר בשל התנהגות מחפירה.
היא התנגדה לקיום וטענה כי היא נערכה ביוזמת הבן ותוך מעורבות והשפעה בלתי הוגנת. עוד לטענתה, המנוח לא היה כשיר לחתום עליה שכן סבל מדמנציה ונזקק לסיוע להתנייד. היא הוסיפה כי המנוח טעה כשכתב שהיא הוציאה כספים מהחשבון המשותף וטענה כי מעולם לא עשתה כן.
הבן המועדף
השופטת אילת גולן-תבורי קבעה כי משמונה ואושר בן ממשיך לא ניתן לטעון שהמשק הוא נכס בעיזבון. כמו כן, מחומר הראיות עלה שהמינוי לא בוטל כך שאין בסיס לטענת האלמנה שהיא מקבלת את הזכויות במשק כ"בת זוג" של המנוח. במקרה זה, בהתאם להסכם המשבצת, לאחר הפטירה הזכויות תימסרנה לבן הממשיך.
השופטת כתבה כי טענת האלמנה לביטול המינוי בגין התנהגות מחפירה לא הוכחה, ונראה כי מערכת היחסים המורכבת הייתה בינה לבין ילדי המנוח אך המנוח עצמו ביקש להמשיך את הקשר עם ילדיו ואף מסר לעובדת סוציאלית כי התובע הוא הבן המועדף עליו.
גם התנגדות האלמנה לצוואה נדחתה. זאת בהתאם לחוות דעת מומחה שקבע שהאב היה כשיר ולאחר שהשופטת הגיעה למסקנה שלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת או מעורבות כלשהי מצד הבן.
עם זאת, השופטת קיבלה את טענת האלמנה כי נפל פגם בפירוט העובדתי בצוואה, וכי המנוח סבר בטעות כי היא לקחה כספים. השופטת הוסיפה כי עולה מניסוח הצוואה שטעות זו היא שהובילה את המנוח להגביל את תקופת המגורים של האישה לשנה.
השופטת קבעה שאלמלא הטעות המנוח היה מאפשר לאישה לגור במשק כל חייה (בהתאם להסכם ממון עליו חתמו לפני נישואיהם), וכך היא הורתה.
האלמנה חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 54885-08-16
- ב"כ התובעים: עו"ד דוד מזור, עו"ד מיטל לבנה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ענבר שנהב, עו"ד דן פיאלה
עו"ד מאירה צדוק
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.