בצוואה המוקדמת הורתה המנוחה כי בנה החולה יוכל לגור בדירתה כל ימי חייו. בצוואה המאוחרת ירד הסעיף, אבל במסגרת סכסוך בין הצאצאים נקבע שבמועד זה המנוחה כבר לא הייתה כשירה לצוות
השופט מרדכי (מוטי) לוי קיבל לאחרונה התנגדות לקיום צוואה שהותירה אם לארבעה והורה על קיום צוואה מוקדמת יותר. בצוואה המאוחרת, שמאפשרת את מכירת דירת המנוחה, תמך אחד מנכדיה שטען כי סבתו חתמה עליה כשהייתה כשירה. הטענה נדחתה על בסיס חוות דעת מומחה רפואי שזיהה התדרדרות במצבה הקוגניטיבי של המנוחה באותן שנים. כמו כן, לא היה הסבר לביטול הסעיף שמבטיח קורת גג לאחד מילדיה הסובל מבעיות רפואיות.
לאם המנוחה (שנפטרה ב-2015) נולדו ארבעה ילדים, אחת מהם הלכה לעולמה לפני האם והשאירה שני בנים. את שתי הצוואות שבמחלוקת ערכה האם אצל אותו עורך דין.
בצוואה מ-2010 חילקה המנוחה את הרכוש באופן שווה בין ילדיה ונכדיה מבתה שנפטרה, והתירה לאחד מבניה לגור בדירתה כל ימי חייו. בצוואה נקבע שרק לאחר מותו יוכלו היורשים למכור את הבית.
בצוואה מ-2014 שונה כאמור הסעיף הנוגע לבן ונקבע כי לאחר מות המנוחה היורשים יוכלו למכור את הנכס ולחלק ביניהם את התמורה בחלקים שווים.
מבקשי קיום הצוואה המוקדמת הם בן המנוחה שגר בדירה ואחותו. המתנגד הוא בן של בתה שנפטרה (נכד של המנוחה).
המתנגד טען כי בצוואה המאוחרת סבתו ביטלה את הצוואה הראשונה. לדבריו, סבתו הייתה מיושבת בדעתה ולא סבלה מחולשה גופנית או רוחנית שמנעה ממנה את כושרה לחתום על הצוואה המאוחרת.
הילדים טענו שאמם לא הייתה כשירה קוגניטיבית לערוך את הצוואה המאוחרת וכי הופעל עליה לחץ. הם הוסיפו כי משמעות צוואה זו היא שבן המנוחה שגר בדירתה ייזרק לרחוב. הבן הדגיש שהוא בן 72, חולה סוכרת וכבד ראייה המתפרנס מקצבת ביטוח לאומי.
לא הייתה כשירה
השופט מרדכי (מוטי) לוי מבית המשפט למשפחה בתל אביב מינה מומחה רפואי. המומחה קבע שהתייחסות ראשונית לבעיה קוגניטיבית אצל המנוחה ניתן לראות בתחילת 2013, אז הופנתה להערכה גריאטרית עקב ירידה בזיכרון. המומחה כתב שבמסמכים הרפואיים מאותה שנה צוין כי המטופלת לא מסוגלת לקבל החלטות ולדאוג לעצמה והיא אובחנה כסובלת מדמנציה מסוג אלצהיימר.
המומחה כתב שלהתרשמותו, בשנת 2010 המנוחה הייתה כשירה קוגניטיבית ונפשית לבצע פעולות משפטיות ואילו בשנת 2014 היא לא הייתה כשירה לכך.
השופט קיבל את חוות הדעת והוסיף כי המסקנה בדבר בטלות הצוואה המאוחרת נתמכת גם בעדותו של עורך הדין שערך את הצוואות.
עוד כתב השופט כי אופן עריכת הצוואה המאוחרת מעלה תהיות רבות בשל העובדה שעורך הדין לא זכר את המקרה לגופו, ולא הוסבר מדוע המנוחה ביקשה לערוך את השינוי על אף הפגיעה בבנה החולה. עורך הדין גם לא זכר כיצד תואמה הפגישה ומי הביא אליה את המנוחה, והוא לא הציג את התיעוד המתבקש על עריכת צוואה של קשישה בת 92.
בנסיבות אלה נתן השופט תוקף לצוואה המוקדמת.
המתנגד חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל.
- ב״כ המבקשים: עו"ד מיכל זלינגר
- ב״כ המתנגד: עו"ד יורם אסלמן
עו"ד אוהד כהן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין