בעקבות תביעת מלצרים ב"שגב אקספרס": בפסק הדין האחרון של הנשיאה וירט-ליבנה חודדו התנאים שבהם ניתן להשתמש בכספי תשר לביצוע הפרשות חלק מעסיק, בהתאם להלכה שנכנסה לתוקף ב-2019
הסכמה מפורשת בכתב: זה מה שצריך מעסיק לקבל מעובדו כדי לבצע הפרשות לזכויות סוציאליות (חלק מעביד) מהטיפים שלו - כך נקבע אתמול בפסק דין תקדימי ודרמטי של בית הדין הארצי לעבודה. בהתאם לכך קבעה הנשיאה (בדימוס) ורדה וירט-ליבנה, בהסכמת השופטות לאה גליקסמן וחני אופק גנדלר, כי בחירת מסעדת "שגב אקספרס" בראשון לציון לבצע הפרשות מהתשר של מלצריה ללא הסכמתם האקטיבית, הייתה מהלך בלתי תקין.
15 המערערים עבדו במסעדת "שגב אקספרס" בראשון לציון ("המסעדה"), בין השנים 2014 ל-2020. בתווך, במרץ 2018, קבע בית הדין הארצי את הלכת "קיס" - שלפיה כברירת מחדל, מעסיק רשאי להשתמש בכספי תשר של עובדיו אך ורק לתשלום שכרם. נקבע שבהעדר הסכמת העובד, המהווה את החריג לכלל, מעסיק אינו רשאי להשתמש בכספי הטיפ כדי לממן את חלקו בהפרשות הפנסיה, ביטוח לאומי וזכויות סוציאליות אחרות. ההלכה נכנסה לתוקף בינואר 2019.
חצי שנה לאחר מכן, ביוני 2019, הודיעה המסעדה על כוונתה לשנות את תנאי העבודה של המלצרים, כך שיבוצע ניכוי 20% מהתשרים לצורך מימון תשלום הזכויות הסוציאליות וההפרשות. בהמשך היא הטמיעה זאת בפועל. בעקבות ההחלטה התאגדו עובדי המסעדה בהסתדרות הנוער העובד והלומד, ובהמשך נוהל בין הצדדים הליך משפטי בבית הדין לעבודה בתל אביב.
בפסק דינו הכשיר בית הדין האזורי את החלטת המסעדה. נקבע ששינוי התנאים נעשה בהתאם להלכת "קיס" משהעובדים נתנו לו את "הסכמתם שבשתיקה" , הגם שהיו מיוצגים באמצעות ההסתדרות. מכאן הערעור שהוגש לארצי במאי האחרון.
דרישה מינורית אך קריטית
לטענת העובדים, טעה בית הדין כשראה בהם כמסכימים בהתנהגותם לשינוי המקפח. לשיטתם עצם החלטתם להתאגד, כמו גם סירובם לחתום על תנאי העבודה החדשים, מלמדים על חוסר הסכמתם. מכאן, לטענתם, שהחלטת המסעדה להשתמש בטיפים שלהם לביצוע הפרשות חלק מעסיק - אינה כדין. המסעדה, לעומתם, ביקשה לאשרר את פסק הדין שניתן.
ואולם הנשיאה (בדימוס) וירט-ליבנה, בפסק דינה האחרון, צידדה בעמדת העובדים. היא הסבירה שהפסיקה הכירה אומנם בהעדר מחאה או המשך התייצבות של עובד לעבודה כהסכמה מצדו בהתנהגות לשינוי תנאיו, אלא שלדבריה - אין מדובר בכלל גורף, אלא יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו.
בהקשר לכך הבהירה השופטת שלפי הלכת "קיס", נדרשת הסכמה מפורשת מצד העובד - ועדיף בכתב - לחריגה מברירת המחדל שלפיה אין להשתמש בטיפים שלו לביצוע הפרשות חלק מעסיק. היא הדגישה שאין מדובר בדרישה של מה בכך "והיא נקבעת בדין הישראלי בכלל, ובדיני העבודה בפרט, במשורה". לדבריה משעה שבית הדין קבע דרישה זו, לא ברור כיצד יכלה המסעדה להתעלם ממנה, וכי "די בטעם זה כדי לקבל את הערעור".
אגב כך חלקה השופטת על מסקנת האזורי שלפיה המערערים אכן הסכימו בשתיקתם להחלטת המסעדה. לעמדתה, בעצם התארגנותם בהסתדרות יש כדי להראות דווקא על אי הסכמתם המפורשת לשינוי בתנאי העסקתם.
לקראת סיום כללה השופטת הנחיה תקדימית בפסק דינה, שלפיה מעתה ואילך - הסכמה של עובד לשימוש בטיפים שלו לביצוע הפרשות חלק מעסיק, כחלק מהחריג להלכת "קיס", נדרשת להיות "בכתב", וכבר לא מדובר בהמלצה בלבד.
בנסיבות אלה הורתה הנשיאה (בדימוס) וירט-ליבנה, בהסכמת יתר השופטות, על החזרת התיק לבית הדין אזורי לצורך חישוב שכר המערערים בתקופה שלאחר שינוי תנאיהם. המסעדה חויבה ב-10,000 שקל הוצאות.
- ב"כ המערערים: עו"ד אסנת לונגמן, עו"ד יעקב אביד ועו"ד לחן שריד
- ב"כ המשיבה: עו"ד רונן קינן
- ב"כ איגוד המסעדות בישראל: עו"ד גליה מרום
- ב"כ עמותת מסעדנים חזקים ביחד: עו"ד עמית גרוס
לפסק הדין המלא בתיק ע"ע 30310-05-24
עו"ד רענן קריב
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.