פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שרותים משפטיים | פורום
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> דיני מקרקעין >> ביהמ"ש: "בית שניאורסון" בחברון פולש לשטח פלסטיני

ביהמ"ש: "בית שניאורסון" בחברון פולש לשטח פלסטיני

מאת: עו"ד זוהר באואר | תאריך פרסום : 09/01/2017 17:22:00 | גרסת הדפסה
צילום: Leonid Spektor, www.123rf.com

תביעה לסילוק יד שהוגשה לפני כ-7 שנים כנגד תושבי חברון התקבלה באחרונה. השופטת קבעה שהם הרחיבו את ביתם תוך פלישה לנכס סמוך שנמצא בבעלות משפחות פלסטינאיות.   

מזה כ-35 שנה שוכרים בני זוג מ"אגודת מחדשי היישוב היהודי בחברון" בית בחברון המכונה "בית שניאורסון".

ב-2009 הגיש נגדם תושב העיר תביעה לסילוק יד. האיש סיפר כי הוא מייצג ארבע משפחות פלסטינאיות שבבעלותן נכס נטוש הגובל ב"בית שניאורסון". לדבריו, הנתבעים פלשו לנכס מתוך קיר משותף המפריד בין המבנים ועליהם לפנות שטח של כ-115 מ"ר בו ששייך לשולחיו.

התובע צירף חוות דעת של מודד שלפיה במהלך השנים הנתבעים הרחיבו את הקומה הראשונה של ביתם והוסיפו מטבח, מזווה, שני מחסנים ושני חדרים וכל השטחים הללו נמצאים למעשה על שטח הנכס הפלסטיני.

הנתבעים מצידם העלו מספר טענות מקדמיות. לדבריהם, על פי חוק הקרקעות העותמאני מ-1858 התביעה התיישנה שכן הם מחזיקים בשטח מעל 10 שנים. בנוסף, התובע לא מייצג באמת את בעלי הנכס אלא גוף פוליטי "המנסה לדחוק את רגלי היהודים מחברון".

לגופו של עניין טענו הנתבעים שהתובע לא הוכיח מה הגבול המדויק בין שתי החלקות ולא ניתן לדעת מי פלש לשטח של האחר. עוד לדבריהם, חוות הדעת מטעם התובע מתבססת על מפה מלפני עשרות שנים בקנה מידה כזה "שכל מילימטר בה יכול לבטח מספר מטרים" ולא ניתן להסתמך עליה.

פלישה בפעימות

לדברי השופטת מרים אילני מבית משפט השלום בירושלים, חומר הראיות מעלה שהנתבעים החלו להחזיק בשטח שבמחלוקת "בשתיים ואולי גם שלוש פעימות שונות", באופן שבכל פעם הועמק השטח המוחזק על ידם לכיוון הנכס הפלסטיני.

לדבריה, בשיפוץ שערכו הנתבעים ב-1994 הם הרחיבו את מטבח ביתם והוסיפו חדר, וכ-12 שנה לאחר מכן הם הוסיפו מזווה, שני מחסנים וחדר נוסף. בנסיבות אלה קיבלה השופטת את טענת ההתיישנות ביחס למטבח והחדר שנבנו בשיפוץ הראשון, אך דחתה את הטענה ביחס לשאר החללים (בהם הנתבעים מחזיקים פחות מ-10 שנים).

לגופו של עניין כתבה השופטת שאמנם מדובר במקרקעין לא מוסדרים ואין ראיות חותכות לבעלות על הקרקע, אך התובע הצליח להוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי שהשטח שלגביו  נדחתה טענת ההתיישנות נמצא בבעלות המשפחות הפלסטיניות שאותן הוא מייצג.

השופטת ציינה בהקשר זה שטענות התובע מתיישבות עם המפה הפיסקלית (רישומי המס) של המבנים ומדובר בראיה בעלת משקל לא מבוטל.

עוד לדבריה, הנתבעים, שהם רק שוכרים בבית שניאורסון, לא טרחו להביא לעדות את נציגי בעלי הבית על מנת שיעידו לגבי הגבול בין החלקות ויש לזקוף הימנעות זו לחובתם.

בסיכומו של דבר פסקה השופטת שעל הנתבעים לסלק ידם בתוך 60 ימים מהמזווה, שני המחסנים והחדר הנוסף. עוד נקבע שהנתבעים יבנו קיר מפריד בין שטחים אלו לבין השטח שנותר בחזקתם.  

הנתבעים חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 12,000 שקל.

  • ב"כ התובע: עו"ד סאמר שחאדה
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד דורון ניר צבי
עו"ד זוהר באואר עוסק/ת ב- דיני מקרקעין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

פסקי דין קשורים

קטגוריות


שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





עורכי דין בתחום דיני מקרקעין באזור :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות בתחום דיני מקרקעין
הנחות לקיבוצים: חוסר צדק או פתרון יצירתי?
עו"ד מרים אברמוביץ אזולאי, צילום: שיאון אזולאי

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ, עיצוב: סטודיו מילינק'ה