הורים לארבעה שרכשו בית מחברת "אחים אום" נאלצו להיכנס לגור בו מבלי שהיו כלים סניטריים, טיח ודלתות. בנוסף הם ספגו מנציגי החברה איומים וניתוק מכוון של המים
בני זוג רכשו ב-2013 בית צמוד קרקע בבאר שבע מחברת האחים אום. בהתקרב מועד המסירה הם נאלצו לטוס לחו"ל לניתוח של בנם התינוק וקיבלו הבטחה שכשישובו הבית יהיה מוכן. כשחזרו נוכחו לדעת שהבית אינו ראוי למגורים אך בהעדר פתרון אחר נכנסו לגור בו. השופטת רחלי טיקטין עדולם קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו ופסקה לטובתם פיצוי על ליקויים, ירידת ערך ועוגמת נפש.
בני הזוג סיפרו שבהסכם המכר נקבע שהבית יימסר להם במרץ 2015. עם הולדת בנם הרביעי התברר כי הוא עיוור וזקוק לניתוח דחוף בחו"ל. הם טסו לחודשיים והובטח להם שהבית יהיה מוכן כשישובו. בנסיבות אלה הם פינו את ביתם הקודם.
עם שובם הם גילו שבבית חסרים דברים בסיסיים כמו דלתות פנים וכלים סניטריים. בלית ברירה ובהיעדר מקום מגורים אחר הם קיבלו את החזקה תוך שהנתבעת מבטיחה להם שתתקן את החוסרים בהקדם.
ביוני 2015 פרץ סכסוך בין הצדדים לאחר שבני הזוג התקינו דשא סינטטי בחצר הבית, ובתגובה הנתבעת ניתקה להם את אספקת המים. המים חוברו מחדש לאחר שהרוכשים הוציאו צו נגד הנתבעת בבית המשפט.
התובעים הבהירו כי הנחת הדשא נעשתה על דעתו ואישורו של מנהל העבודה בשטח, והנתבעת פעלה בחוסר תום לב וביריונות כשניתקה להם את המים, בעודם גרים בבית עם ארבעה ילדים, אחד מהם תינוק בן חצי שנה, נכה בדרגה של 100%.
הם הוסיפו כי בבית ליקויים שלא תוקנו עד היום.
הנתבעת טענה מנגד כי היא באה לקראת התובעים ומסרה להם את הבית לפני מועד המסירה הנקוב בהסכם ולפני קבלת טופס 4, לבקשתם, בשל נסיבות אישיות שלהם.
לדבריה, הבית היה ראוי למגורים. כמו כן, היא תיקנה את הליקויים והשלימה את החוסרים בבית זמן קצר לאחר כניסת התובעים לבית, ובתוך שנת הבדק. כמו כן לטענתה, התובעים לא הוכיחו שקיבלו אישור להנחת הדשא, שהיווה מכשול בפני קבלת טופס 4.
בלי אסלות
השופטת רחלי טיקטין עדולם מבית משפט השלום בבאר שבע קיבלה את התביעה. היא כתבה שמחומר הראיות עלה שבמועד המסירה בבית היו חסרים דברים בסיסיים ואלמנטריים כמו דלתות פנים ואסלות. זאת ועוד, הנתבעת לא התרתה בפני התובעים בשלב כלשהו טרם כניסתם לבית כי הוא אינו מוכן, אף שהתובע טרח להתקשר אליה מחו"ל ולוודא את הדברים.
בסוגיית ניתוק המים קבעה השופטת שהנתבעת פעלה בחוסר תום לב, בכוחניות ושלא כדין. מהעדויות עלה שהתובעים הניחו את הדשא באישור מנהל העבודה. כשהתעוררה מחלוקת בנושא הם ביקשו להיפגש עם מנהל הנתבעת אך הוא סירב והתנהל מולם בצורה כוחנית ובלתי ראויה וכתב להם, בין היתר, כי מאחוריו "סוללת עורכי דין אשר ילכו איתם עד לאן שצריך ובכל הכוח".
עוד קבעה השופטת שהנתבעת לא נקטה פעולות ממשיות לביצוע התיקונים בבית התובעים, הכוללים בין היתר ליקויי רטיבות ואיטום.
היא הוסיפה כי לתובעים מגיע פיצוי בגין ירידת ערך שכן הנתבעת הבטיחה שתבטל מחסן בחצר אך הדבר אינו אפשרי בשל התנגדות הרשות המקומית.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת לטובת התובעים 135,822 בגין עלות התיקונים, 30,000 שקל בגין ירידת ערך ו-20,000 שקל בגין עוגמת נפש.
בנוסף חויבה הנתבעת בהוצאות בסך 24,335 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 18,720 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד דבורה דיין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד עמיחי אזולאי
עו״ד עפר גמליאל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין