עע"מ 2696/06 מדינת ישראל נגד ראמי ג'מיל חרכוש
בית המשפט העליון קבע כי יש לנקוט בגישה מקפידה, לפיה ככלל אין לאפשר כל איחור בהגשת הצעות למכרז לאחר המועד האחרון שנקבע בתנאי המכרז. בכך, קיבל בית המשפט את הערעור כנגד החלטת בית משפט קמא, אשר קבע כי יש לראות בהצעה שהוגשה במעמד פתיחת תיבת המכרז, כהצעה שהוגשה בזמן.
ע"פ תקנה 20(ב) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993 "ועדת המכרזים לא תדון בהצעות אשר לא נמצאו בתיבת המכרז במועד האחרון". נקבע, כי מדובר במבחן טכני ופשוט - הצעה שלא נמצאה בתיבת המכרז בשעה שנקבעה לסיום, לא תילקח בחשבון ע"י הועדה.
השופט רובינשטיין קבע, כי אין לראות במעמד פתיחת התיבה כמועד הרלוונטי, באשר ע"פ התקנות האירוע הרלבנטי היחיד, הינו הימצאות המעטפה בתיבת המכר ולא מחוצה לה. גישה קפדנית זו שאינה מאפשרת שיקול דעת, נועדה למנוע "מדרון חלקלק" עקב הקושי לקבוע את הגבול שבין איחור קל שניתן להכשירו לבין איחור משמעותי המחייב את פסילת ההצעה.
ב"צריך עיון" נאמר, כי החריג היחיד לכלל לפיו אין לאפשר כל איחור בהגשת ההצעה, הוא כוח עליון מוכח בטרם נפתחו המעטפות, אך גם זאת כ"חריג שבחריגים" ובכפוף לבדיקת כל מקרה לגופו.
עע"מ 2696/06 מדינת ישראל נגד ראמי ג'מיל חרכוש
למדור: חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.