שלום, אני צד בהליך פירוק שיתוף במקרקעין ורוצה להבין מהי הדרך המשפטית הנכונה להתמודד עם בעיה שהתגלתה בחישוב הזכויות. מדובר בתחנת דלק וחנות נוחות שהוקמו על שטחים מתוך מספר חלקות מקרקעין. הזכויות עברו בירושה למספר בני משפחה, ולפי נסחי טאבו היסטוריים הזכויות של בני המשפחה בחלקות היו בעבר שוות. במשך השנים בוצעו בין בני המשפחה עסקאות מכר/מתנה של אדמות זיתים, מסעדה ושטחים אחרים שנמצאים באותן חלקות רישומיות שבהן נמצאת גם תחנת הדלק., ההסכמים התייחסו לאותם שטחים ולא כללו מכירה של הזכויות בתחנת הדלק ובחנות הנוחות. בעקבות העסקאות השתנו אחוזי הבעלות הרשומים בטאבו בחלקות בשלמותן. כיום, במסגרת הליך פירוק השיתוף, מומחה מטעם בית המשפט חישב את הזכויות בשטח תחנת הדלק לפי אחוזי הבעלות הנוכחיים הרשומים בכל חלקה, ולכן קבע לנו שיעור נמוך משמעותית מהחלק שהיה לנו בעבר. ברשותנו נסחי טאבו היסטוריים ועדכניים, הסכמי העסקאות, מסמכי ירושה ומסמכי חברה המראים חלוקה שווה של מניות החברה בין ששת בני המשפחה אם כן, כיצד מוכיחים ומסדירים מצב כזה? האם מומחה מטעם בית המשפט רשאי להסתמך רק על אחוזי הטאבו הנוכחיים לצורך חישוב הזכויות בתחנה, כאשר קיימים הסכמים ונסחים היסטוריים שעשויים להראות תמונה אחרת? האם יש חשיבות לכך שההליך כבר נמצא בשלב מתקדם, והאם צריך להעלות את הטענה ולבקש בירור שלה לפני מתן פסק דין סופי? בגלל שמכרנו אדמות באותן חלקות ובעקבות זה החלק הרשום שלי ירד ובמקביל מי שרכש חלקו גדל . לכן בחוות דעת של מודד בפירוק שותפות בתחנת דלק שלא נכללה בהסכמי המכירה, הוא לקח באופן אוטמטי את האחוז הנמוך שיש לי היום בחלקה כולה והסיק שזה גם האחוז הנותר בתחנת דלק

הוספת תגובה      הדפסת הודעה      פתח בחלון חדש