כאשר אין הסכם הסגרה בין שתי מדינות, הסגרת אדם הופכת למורכבת יותר, אך עדיין עשויה להיות אפשרית במקרים מסוימים. הנה כמה אפשרויות: 1. הסגרה לפי עקרון הדדיות – לעיתים, מדינות מסגירות חשודים גם ללא הסכם רשמי, מתוך עקרון של שיתוף פעולה הדדי, מתוך תקווה שהמדינה השנייה תפעל באופן דומה בעתיד. 2. הסגרה מכוח אמנות בינלאומיות – אם שתי המדינות הן צדדים לאמנות בינלאומיות למאבק בפשיעה (כגון אמנת האו”ם נגד פשע מאורגן או אמנת האינטרפול), ייתכן שניתן יהיה לבצע הסגרה על בסיסן. 3. גירוש או הרחקה – במקום הליך הסגרה פורמלי, המדינה שבה שוהה האדם עשויה להחליט לגרשו או לבטל את אשרת השהייה שלו, מה שיאלץ אותו לחזור למדינה המבקשת את הסגרתו. 4. הסגרה במסגרת הסכמים אד-הוק – לעיתים, מדינות מגיעות להסכמות נקודתיות להסגרת חשודים, גם אם אין ביניהן הסכם הסגרה רשמי. 5. משפט במדינה השנייה – אם ההסגרה אינה אפשרית, ייתכן שהמדינה שבה נמצא החשוד תסכים לשפוט אותו בעצמה, בהתאם לדין המקומי. למעשה, היעדר הסכם הסגרה מקשה על ההליך אך אינו שולל לחלוטין את האפשרות להסגיר אדם, במיוחד אם יש אינטרס פוליטי, דיפלומטי או ביטחוני בכך.

הוספת תגובה      הדפסת הודעה      פתח בחלון חדש