איציק שלום לצורך תשובה נאותה, אתחיל דווקא בעניין הגירושין. אין איש או אישה יכולים להתגרש אלא בהסכמה מדעת. כלומר, אם אחד מהם אינו נמצא "בקו הבריאות הנפשי או הקוגניטיבי", הרי שהוא או היא אינם יכולים לתת את הסכמתם לגירושין ובית הדין הרבני, לו סמכות ייחודית, לא יידרש לסידור גט במצב הזה. זהו מצב ייחודי שבו במקרים מסוימים בית הדין אף מתיר לגבר להינשא בשנית והעניין אינו נחשב לביגמיה אף לא בדין ה"אזרחי" (ראה עניין שולי רנד). בעניינך, מצב של דמנציה יכול לשלול הסכמה מדעת ועל כן לשלול מצב של גירושין. לעניין פירוק השיתוף. כפי שכבר ציינתי, פירוק שיתוף ניתן לבצע אף במצב של נישואין ובוודאי שלבדו אינו מפריד בין בעל לאישה. זאת ניתן לעשות אם באמצעות הסכם ממון או הסכם לשלום בית או באמצעות פסק דין מאת בית משפט לענייני משפחה או כפי שקורה בעניינך, מינוי אפוטרופוס לבן זוג. בעניינך, לא רק שניתן, אלא שהאפוטרופוס הכללי מעודד פירוק שיתוף בין בני זוג, כאשר לאחד מהם מתמנה אפוטרופוס ואף כאשר אחד מבני הזוג התמנה כאפוטרופוס לבן זוג האחר. פירוק שיתוף זה נועד בכדי שיהיה לאפוטרופוס הכללי יכולת לפקח אחר האפוטרופוס שמונה לאדם וברור לאפוטרופוס הכללי, כי מחצית מהרכוש הינו של בן הזוג השני והוא אינו רוצה לפקח על אדם שלא מונה לו אפוטרופוס. לעניין הירושה: ביום שבו ילך בן הזוג לעולמו, כל עוד לא ציווה אחרת באמצעות צוואה ערוכה כדין, עיזבונו יחולק מחצית לבת זוגתו ומחצית לילדיו (שונה לעניין המיטלטלין והרכב) ועוד לשאלתך, ברירת המחדל לעניין קצבת שאירים היא לבן או בת הזוג. עו״ד בנימין מזר מור ושות׳ חברת עורכי דין www.morlawoffice.com

הוספת תגובה      הדפסת הודעה      פתח בחלון חדש