בפסק דין שהכריע בתביעה נזיקית של נפגע תאונת דרכים נדונה הבעייתיות הטמונה בפסיקת פיצויים גבוהים על כאב וסבל לנהגים שלא עושים ביטוח כדי לחסוך, תוך הסתמכות על כך שהנהג האחר מבוטח והנזקים יכוסו בכל מקרה.
בפסק הדין נקבע כי ברמה העקרונית, גבר שהחליף את מנעולי הדירה המשותפת ולא אפשר לאשתו לגור בה חייב לשלם עבור השימוש הבלעדי שעשה בחלק שלה בנכס.
העובד טען שמאז שנפגע הוא נאלץ להפסיק את עבודתו במחלקת פינוי האשפה וספג פגיעה בשכר. המבטחת טענה כי מדובר בעובד בעייתי – שסביר להניח שהיה מפוטר גם ללא התאונה. מה נפסק?
אישה שבעלה השני נפטר ונישל אותה מצוואתו תבעה לקבל מזונות מעיזבונו – שהועבר לשלושת ילדיו מנישואיו הראשונים. דייני בית הדין הרבני הביעו בנושא דעות שונות אך בסופו של דבר התביעה נדחתה.
בית המשפט קיבל את עמדתו של רו"ח שעבד בפירמת רואי החשבון הענקית, שטען לקיפוח זכויות פנסיה, שהתבטאו בכך שבתקופה מסוימת החברה שילמה 5% ולא 6%, ואף לא שחררה לו כספי פיצויים שצבר בעת שהתפטר מהחברה.
התובע סיפר שהמגרש היה מלא לכלוך ואבנים קטנות. המועצה המקומית אבו סנאן טענה כי הוא האשם הבלעדי, אך השופט קבע כי "קיומו של לכלוך מחליק יוצר סיכון בלתי סביר כלפי השחקנים במגרש".
השופטת השתכנעה שהמעסיקה - עמותת אלו"ט - לא ידעה כי התובע נושא את הנגיף, ולמדה על כך רק אחרי שזימנה אותו לשימוע בגלל היותו עובד בעייתי. בהתאם לכך נקבע כי הוא פוטר בלי קשר למצבו הרפואי.
הבן שביקש לקיים את הצוואה טען כי הגיוני שאביו ציווה לו את כל רכושו משום שהוא היחיד שטיפל בו בערוב ימיו. אלא שממצאי הפסיכוגריאטר שמונה בתיק היו חד-משמעיים: האיש לא יכול היה להבין על מה הוא חותם.
הסועדת מעדה אחרי שנתקלה במוט שהרכיב סוכה במתחם הישיבה בבית הקפה. ביהמ"ש קבע שיצרנית הסוכה ובית העסק אחראים יחד למפגע ויפצו את התובעת.
האח טען כי אמם המנוחה ציוותה לו בעל-פה את ביתה רחב הידיים. אלא שבמקום להתמקד בהוכחת טענתו הוא בחר להשחיר את פני אחותו ולפגוע בה תוך עיכוב ההליך שלא לצורך.