הפוליגרף הכריע: האח ישלם לאחיותיו 206,000 שקל על כסף שלקח מאמם

הצדדים הסכימו על פוליגרף שהראה כי האחיות דוברות אמת. בנוסף, השופט ציין כי "קולו של האב המנוח אשר נשמע בדיון הראשון, זועק מן האדמה – אמונו בבנו אשר ניהל את חשבונו, ואשר עליו סמך, נשבר כלא היה".

השופט ניצן סילמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קיבל את תביעתן של ארבע אחיות נגד אחיהן החמישי, והורה לאחרון לשלם להן 206,000 שקל, לאחר ששוכנע כי האיש השתמש במומחיותו כסוכן ביטוח על מנת להחריג כספים מחוק הירושה ולהעבירם אליו.

התובעים – האב וארבעת בנותיו – טענו כי זמן קצר לפני שאמם נפטרה, הנתבע ביטח אותה בפוליסת ביטוח חיים, באמצעות סוכנות ביטוח בבעלותו, ואצל חברת "הפניקס". בפוליסה הוא נרשם כמוטב יחיד, ולשם פתיחתה הופקד סכום חד פעמי של 206,000 שקל, שהועבר מחשבון שהיה בבעלות משותפת של האם והאב.

התובעים אף טענו כי העברת הכספים, הפקת הפוליסה וקביעת המוטב שבה, נעשו תוך ניצול מצבה של אמם המנוחה, ולשם גזילת כספי ההורים.

מנגד, הנתבע טען שקיבל את הכספים מאמו במתנה, ולדבריו אמו ביקשה, בנוכחות אביו, שהסכום יגיע אליו ולא ליתר האחים.

הנתבע הוסיף כי אמנם שמח לקבל את הכסף, אך חשש "ממצב שבו לא יהיה לאמי מאומה", ולכן הציע לה להפקיד אותו בתכנית אצל הפניקס, כאשר הוא ירשם כמוטב. לטענתו, העברת הכספים מהחשבון בוצעה בנוכחות האב.

אלא שהאב שהעיד בבית המשפט ב-2009, טען כי מעולם לא הסכים לתת את הכסף לבנו וטען שמדובר בגזל. האב אף טען כי רק לאחר פטירת האם גילה שאין כסף בחשבון.

כחודשיים לאחר עדותו הוא נפטר, וההליך נמשך בין ארבע בנותיו לבין אחיהן.

בהמשך ההליך הצדדים הגיעו להסכמה שלפיה שתיים מהתובעות תעבורנה בדיקת פוליגרף, שתהווה ראייה מכרעת. אם התובעות ייצאו דוברות אמת – תביעתן תתקבל. אם לא – התביעה תידחה. התובעות נבדקו ויצאו דוברות אמת. לבקשת הנתבע הן עברו בדיקה נוספת במכון אחר, וגם שם נמצאו תוצאות לטובתן. הנתבע לעומת זאת, אובחן עם תגובות המאפיינות אמירת שקר.

התנהלות לא הגיונית

"אין ספק בלבי, כי הנתבע היה מודע היטב למשמעות הסכם הפשרה ולסיכון אותו הוא נוטל על עצמו", כתב השופט סילמן, והבהיר כי הסכמת הצדדים לא נעשתה "על רגל אחת" אלא היתה מפורטת וקפדנית.

השופט הוסיף כי אם נקבל את עמדת הנתבע, שביקש להמשיך את ההליך עם עדים, חקירות, טענות וכיוצא באלה – הרי שהסכמת הצדדים תרוקן מכל תוכן.

לאחר שבחן היטב את תוצאות הבדיקות, השופט שוכנע שיש לתת אמון בממצאיהן.

למעלה מן הצורך השופט הוסיף כי גם בחינת הפעולה המשפטית מעלה תמיהה – אישה שבגיל 77 רוכשת פוליסת ביטוח חיים, על ידי הפקדה חד פעמית, והפקת הפוליסה והעברת הכספים מתבצעת שנה לאחר פטירתה, ללא ידיעת בעלה, ועל ידי בנה שהוא סוכן ביטוח שעריכת פוליסות היא לחם חוקו, והמוטב היחיד בפוליסה.

"התנהלות זו, אינה הגיונית, אינה סבירה ודורשת הסבר של ממש", כתב השופט.

בסיכומו של פסק הדין השופט ציין כי "קולו של האב המנוח אשר נשמע בדיון הראשון, זועק מן האדמה – אמונו בבנו אשר ניהל את חשבונו, ואשר עליו סמך, נשבר כלא היה. בין מכוח תוצאות הבדיקות, בין מכוח מעורבות הנתבע בעריכת הפוליסה, ומעילה בחובת האמון שלו, סבורני כי דין התביעה להתקבל".

לפיכך הנתבע חויב לשלם 206,000 שקל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד אייל רוזנר, עו"ד עודד מרץ
• ב"כ הנתבע: עו"ד י. נחשון

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין