הצבא התעלם ממכתב ששלחה אמו של החייל לגבי מצבו הייחודי, והוא הוצב בתפקיד שגרם לו ללחצים נפשיים. אחרי שקצין התגמולים והוועדה לפי חוק הנכים קבעו שאין קשר בין השירות לבין מצבו, ערעורו למחוזי התקבל.
היועמ"ש לממשלה ביקש להמתין עד להכרעה בעליון אבל נקבע שהעיכוב לא ישרת את טובת הילד בן השנה וחצי. בתוך כך נמתחה ביקורת על ההנחיה הגורפת שלא להכיר בהורות מיום הלידה כשהבקשה הוגשה יותר מ-90 יום לאחריה.
עדותו של השוטר, שצפה במתרחש ממסוק, לא גובתה בצילום ומולה עמדה עדותם הלא פחות אמינה של הנאשם ואשתו. במצב זה השופט לא שוכנע מעל לכל ספק סביר שההחלטה לעקוף סיכנה רכבים אחרים.
החברה התקשרה בהסכם לבניית מבנה מסחרי. העירייה ורשות מקרקעי ישראל גבו הוצאות פיתוח בהתאם לנפח מבנה ולא בהתאם לשטח. השופט קבע כי הדבר מהווה הפרת מפורשת של ההסכם בין הצדדים.
משרד הביטחון התעקש שעם השחרור הכאבים פסקו והצעיר לא נותר עם מגבלה כלשהי. אלא שביהמ"ש התקשה להבין כיצד בעיות גב שנמשכו יותר משנתיים נעלמו כ"מטה קסמים" ברגע שיצא לאזרחות.
האיש העלה נוסע ברחובות תל-אביב, אף שאינו מורשה לנהוג על רכב ציבורי. ב-2016 הוא הורשע במקרה דומה והוטל עליו מאסר על תנאי. אלא שגם הפעם, למרות חומרת העניין, השופטת החליטה להסתפק בעונש קל יחסית.
בני זוג, הורים לילדה עם תסמונת דאון, טענו שרופאי קופת חולים כללית התרשלו כשלא אמרו להם שהדת המוסלמית אינה מאפשרת ביצוע הפלה לאחר 120 יום מההתעברות. הטענה נדחתה.
השניים נסעו ברכב וביצעו 9 עסקאות ביום אחד, באמצעות אפליקציית "טלגראס", ובניהולו של סוחר שלא נתפס וזהותו לא נחשפה. השופטת שוכנעה שיש להטיל עליהם עונשים ברף התחתון של מתחם הענישה.
בדו"ח צוין כי העבירה בוצעה בקילומטר 23.3 בכביש 85 אך בעדותו ציין השוטר שהנאשם נצפה לראשונה בצומת ראמה בקילומטר 27.3. חוסר הבהירות עורר ספק לגבי היכולת לשמור עם הנאשם על קשר עין.
הבקשה הוגשה נגד "הפועלים", "לאומי" ו"הבינלאומי הראשון", בטענה שבמקרים רבים הם אפשרו להפקיד שיקים דחויים, בניגוד לפקודת השטרות, שלפיה ניתן לקבל שיק רק מהתאריך הנקוב בו.