בית המשפט העליון שוב קורא לתקן את נוסח החוק. במקרה הנוכחי, עמדת הוועדה המקומית התקבלה, והמשמעות היא שבעלי דירה ישלמו היטל מלא משום שהחזיקו בשתי דירות באותו בניין בזמן שתוכנית הבנייה שיזמו אושרה.
בית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, וקבע כי החלטה בעניין פטור מהיטל השבחה על בנייה או הרחבה של דירת מגורים עד 140 מ"ר תינתן לפי מצב הנכס ביום שאושרה תוכנית הבנייה המשביחה. במקרה הנוכחי, מאחר שבמועד אישור התוכנית היה בבעלות הנישומים שטח גדול מ-140 מ"ר באותו בניין הם לא זכאים לפטור על דירה חדשה שבנו בהתאם לתוכנית. בכך נדחתה טענתם כי הם זכאים לפטור משום שהמועד הקובע הוא קבלת היתר הבנייה - ואז כבר הספיקו למכור את הנכסים האחרים שהיו בבעלותם.
הנישומים היו בעלים של שתי דירות בבניין ברחוב ברכה צפירה בירושלים. ב-2012 אישרה הוועדה המקומית תב"ע חדשה שאפשרה לבעלי הדירות בבניין להוסיף שתי קומות. במועד זה מכרו הנישומים דירה אחת מבין השתיים. כשנתיים לאחר מכן הנישומים מכרו גם את הדירה השנייה וימים ספורים לאחר מכן ניתן היתר בנייה ובהתאם לו הם בנו דירה חדשה בשטח של כ-280 מ"ר.
המחלוקת מול ועדת הערר התגלעה מאחר שסברו שהם זכאים לפטור מהיטל השבחה על 140 מ"ר משטח הדירה החדשה כיוון שבמועד קבלת ההיתר לא היו בבעלותם דירות נוספות בבניין. יצוין כי ללא הפטור ההיטל עומד על כ-992 אלף שקל ואילו זכאות לפטור מפחיתה אותו משמעותית לסכום של כ-485 אלף שקל.
הוועדה המקומית דחתה את בקשתם וכך גם ועדת הערר. ואולם, היוצרות התהפכו בבית המשפט לעניינים מנהליים, שקבע כי הזכאות לפטור צריכה להיבחן לאחר סיום הבנייה ולכל המוקדם במועד מתן היתר הבנייה. במקרה הזה, בשני המועדים האמורים הדירות הקודמות כבר לא היו בבעלות הנישומים ולכן נקבע שהם זכאים ליהנות מהפטור.
אך הוועדה המקומית לא השלימה עם פסק דין זה. בערעור שהגישה היא טענה שמאחר שבמועד אישור התוכנית היה בבעלות בני הזוג שטח גדול מ-140 מ"ר באותם מקרקעין הם לא זכאים לפטור. בהקשר זה הדגישה הוועדה כי הפטור הוא בעל אופי סוציאלי ולא נועד למקרים שבהם למשפחה כבר הייתה דירה גדולה.
בני הזוג טענו מנגד שהפטור נועד גם להקל על הציבור ולעודד בנייה ופיתוח. לעמדתם, התחשבות בשטח הדירות שמכרו תעמיק את אי-השוויון בינם לבין בעלי דירות שאינן באותה קרקע, שלא מתחשבים בנכסיהם האחרים.
טעמים סוציאליים
השופטים דפנה ברק-ארז, מני מזוז ויעל וילנר קיבלו את עמדת הוועדה המקומית וקבעו כי המועד הקובע הוא יום אישור התוכנית. "תוצאה זו מתחייבת הן מלשון החוק והן מתכליתו – על מנת למנוע ניצול לרעה של פטור שניתן מלכתחילה מטעמים סוציאליים", נכתב בפסק הדין.
השופטים קבעו כי "מעשה ההשבחה" שבגינו מוטל ההיטל הוא מועד אישור התוכנית ולכן מועד זה קובע גם לעניין הפטור.
מבחינת התכלית נקבע כי הפטור לא נועד להעשיר את הנישום, אלא לאפשר למי שאין ברשותו דירת יוקרה להרחיב אותה או לבנות דירה צנועה – מבלי לשאת בנטל כלכלי כבד.
בהמשך השופטים העירו כי זוהי דוגמא נוספת לחוסר הבהירות של סעיף הפטור בחוק התכנון והבנייה. הם ציינו כי העובדה שבעלי דירות בקרקעות שונות ייהנו מהפטור אף שאינם זכאים לו מהבחינה הסוציאלית אכן בעייתית, והעניין הזה צריך להיפתר על ידי המחוקק.
לפיכך, הערעור התקבל כך שבני הזוג יישאו בהיטל ההשבחה המלא ובהוצאות משפט בסך של 20,000 שקל.
עו"ד אירם גל
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין