המתווכת הסתמכה על הסכם שנחתם שנה לפני המכירה בפועל, ואותו ביטל המוכר למחרת. ביהמ"ש: "מתווך המבצע את עבודתו ללא הסכמת הצד השני באופן מפורש וברור לעין ובהיעדר חוזה, אין העסקה מחייבת את הצדדים."
בימ"ש השלום ברמלה דחה באחרונה תביעה של מתווכת נדל"ן נגד מוכר דירה, במסגרתה דרשה לחייבו בדמי תיווך עבור עסקת המכירה. הרשם הבכיר נועם רף קיבל את גרסת המוכר שלפיה הבהיר באותה עת שאינו מעוניין לשלם דמי תיווך. ללא הסכמה מפורשת, נקבע, אין לחייבו לשלם.
באוקטובר 2013 נחתם בין הצדדים הסכם "הזמנת שירותי תיווך לקניית ו/או השכרת נכס מקרקעין", לפיו המוכר (הנתבע) אמור היה לשלם לתובעת דמי תיווך בשיעור 1.5% בגין מכירת דירתו ברמלה. יום למחרת, הוא החליט לבטל את מכירת הדירה.
לאחר כשנה, בסוף 2014, הדירה חזרה לשוק ומתווך מטעם התובעת שראה אותה מפורסמת באתר "יד 2" יצר קשר עם המוכר. בהמשך לכך, לגרסת התובעת, היא או מתווכים מטעמה הביאו לדירה חמישה קונים פוטנציאליים, ובסופו של יום הדירה נמכרה לאחד מהם – על כך לא הייתה מחלוקת.
אלא שהנתבע טען כי בזמנו אמר מפורשות לאותו מתווך מטעם התובעת, שאינו מתכוון לשלם דמי תיווך כלשהם לו, לתובעת או לכל אחד אחר מטעמה.
את אמירה זו של הנתבע התובעת הכחישה מכול וכול. בנוסף, היא טענה כי הוא פנה אליה בבקשה לרכוש דירה אחרת במקום הדירה שמכר, ואף חתם על הסכם תיווך לרכישת דירה דרכה, בו התחייב לשלם דמי תיווך בשיעור 2%. לטענתה, רכישה שכזו לא יצאה לפועל. משהבהיר לה הנתבע שהוא אינו מתכוון לשלם דמי תיווך פעמיים, היא הסכימה לתשלום אחד בלבד כאמור בהסכם המכירה.
שיחה אינה התחייבות
"הפסקת ההתקשרות מיד לאחר החתימה על ההסכם היתה ברורה וחד משמעית לשני הצדדים. לראיה שמיום ההודעה על הפסקת ההתקשרות וביטול מכר הדירה מיד לאחר החתימה על ההסכם ועד לסוף שנת 2014, התובעת לא ביצעה כל פעולה שקשורה למכירת הדירה," הבהיר הרשם רף.
לפי הרשם, עם חידוש הקשר בין התובעת או מי מטעמה לבין הנתבע, התובעת היתה חייבת ליידע אותו שתנאי ההסכם מ-2013 עדיין בתוקף, ואף לשקול להחתים אותו על הסכם תיווך חדש או לקבל ממנו אישור בכתב לכך שהוא מסכים באופן חד משמעי להמשך תוקפו של ההסכם.
בהקשר זה ציטט הרשם פסק דין ישן של בית המשפט העליון, בו צוין כי "אין בעצם הדו-שיח עם המתווך, הפונה אל פלוני בשאלה או בהצעה, כדי להעיד על כך, שבעל השיחה גמר בדעתו להתקשר עם המתווך ולראותו כמי שפועל מטעמו."
גרסת הנתבע נשמעה לרשם אמינה ועקבית. הוא הבהיר כי לכל היותר מדובר בשתי גרסאות סותרות ושקולות, ובמצב דברים זה התובעת לא הוכיחה את תביעתה. הרשם הוסיף כי "עצם חתימה על הסכם התקשרות לקניית דירה, אין בה כדי להוסיף ולגרוע מטענות הצדדים בנוגע לתשלום דמי תיווך בגין מכירת הדירה."
בתוך כך הזכיר הרשם כי "חשיבות חובותיו של המתווך בדרישת הכתב נדונה ונקבעה כדרישה מהותית בהתאם לחוק המקרקעין ולחוק המתווכים. מתווך המבצע את עבודתו ללא הסכמת הצד השני באופן מפורש וברור לעין ובהיעדר חוזה, אין העסקה מחייבת את הצדדים."
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 5,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
ע"ד יובל ברכה
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין