בית המשפט ביטל הסכם פשרה שנחתם בין משרד הביטחון לבין האישה לאחר שקיבל את טענתה כי עורך דינה הסכים לו ללא אישורה. היא תוכל להמשיך לגור בדירה תמורת דמי שכירות של 100 שקל בחודש.
השופט אילן דפדי קיבל לאחרונה תביעה לביטול הסכם פשרה שהגישה בת 80 נגד משרד הביטחון. בהסכם מ-2012 התחייבה לכאורה האישה, גרושת נכה צה״ל, לפנות דירה תל אביבית ששייכת למשרד בה היא גרה במשך 50 שנה. השופט קיבל את טענתה שההסכם נחתם וקיבל תוקף של פסק דין מבלי שהייתה נוכחת ועל אף התנגדותה.
אדם שהוכר ב-1959 כנכה מטעם משרד הביטחון קיבל זכות מגורים לכל החיים בדירה בתל אביב בדמי שכירות של 100 שקל לחודש.
התובעת נישאה לאיש ב-1962 ושניהם גרו יחד בדירה. לאחר שנולד בנם השני נסע הבעל לגרמניה ושם הכיר אישה אחרת ונשאר לגור עמה. בהמשך התובעת ובעלה התגרשו והיא המשיכה לגור בדירה עם הילדים.
התובעת סיפרה שב-2005 קיבלה דרישה ממשרד הביטחון לשלם דמי שכירות ריאליים והתנגדה לכך.
ב-2012 הגיש נגדה משרד הביטחון תביעת פינוי. בהליך ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שלפיו האישה תפנה את הנכס עד חודש מאי 2013. עוד נקבע בהסכם כי היא תוכל להישאר בדירה עד סוף ימיה אם תשלם דמי שכירות ריאליים שייקבעו על ידי המשרד.
בתביעה עתרה האישה עתרה לביטול ההסכם ופסק הדין. לדבריה, היא התנגדה לדרישת המשרד לתשלום דמי שכירות ולא הייתה צד פעיל להסכם הפשרה. היא ציינה כי לא ייתכן שבעוד היא משתכרת 3,300 שקל בחודש תוותר מרצונה על זכויות השכירות שהיו לה במשך 50 שנה ותחייב עצמה בתשלום דמי שכירות ריאליים בגובה של 4,500 שקל לחודש.
היא הוסיפה כי לא הבינה שבעקבות ההסכם יינתן נגדה צו פינוי וההסכם נחתם מתוך עושק כשהיא במצב של חולשה ומצוקה ונתונה ללחץ נפשי בלתי נסבל מצד המשרד.
המשרד טען כי בזמן אמת התובעת לא הביעה את התנגדותה להצעת הפשרה וכי מדובר בהסכם סביר ביותר בהתחשב בתקופה הארוכה בה נהנתה מדמי שכירות נמוכים ביותר.
הוצאו מהאולם
סגן נשיא בית משפט השלום בתל אביב, השופט אילן דפדי, התרשם שהסכם הפשרה נכרת מתוך טעות מבלי שהתובעת הבינה את משמעותו.
הוא ציין כי בפרוטוקול הדיון חסרים פרטים מהותיים ומעיון בו לא ניתן ללמוד מה התרחש. כך, לא ניתן לדעת מה נאמר על ידי מי מהצדדים, האם התובעת ובנה נכחו בו ומה הייתה עמדתם. כל מה שניתן ללמוד מהפרוטוקול הוא שעורכי הדין מטעם שני הצדדים נכחו בדיון ומיד עם תחילתו הכתיבו את נוסח הסכם.
השופט הוסיף כי מעדות נציגת המשרד עולה שבדיון היו הפרעות מצדה של התובעת ובנה ואלה הוצאו מהאולם. העדה גם לא יכלה לאשר האם התובעת הביעה בעצמה את הסכמתה לתוכן ההסכם, האם הדברים הוסברו לה על ידי עורך דינה והאם היא הייתה באולם בעת שהוקרא פסק הדין.
מנגד התובעת מסרה גרסה עקבית שלפיה היא התנגדה להסכם. היא העידה כי בזמן שבא כוחה הודיע לבית המשפט שהוא מסכים להצעת הפשרה, היא הייתה מחוץ לאולם. יתירה מכך, לאור הנסיבות האישיות והכלכליות בהן הייתה שרויה באותה עת, אין היגיון שתסכים לשלם דמי שכירות ריאליים כתנאי להמשך מגוריה בדירה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעת: עו"ד לירון נגר
- ב״כ הנתבע: עו"ד אורלי ברנע, פרקליטות מחוז מרכז-אזרחי
עו״ד אילנית דרמר רונן
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין