האחים, שמצבם הרפואי התדרדר, ביקשו מבית המשפט לאפשר להם למכור את הדירות למרות הוראה מגבילה בצוואה. התביעה נדחתה
השופטת שלי אייזנברג דחתה לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים בה ביקשו להצהיר כי הם רשאים למכור דירות שירשו מאמם בניגוד להוראה מגבילה בצוואה. האם הורתה כי הדירות לא יימכרו ויועברו לאחר פטירת ילדיה לנכדיה. השופטת קבעה כי לא ניתן לסטות מהוראות הצוואה מהן נובע שהאם ביקשה להותיר את הנדל״ן במשפחה.
האם ובעלה ערכו ב-2011 צוואות הדדיות. הבעל נפטר ב-2015 והאם ירשה את נכסיו. היא נפטרה במאי 2017.
בצוואה היא ציוותה לכל אחד משלושת ילדיה שתי דירות וזכויות נוספות. היא הורתה כי כל הילדים רשאים לגור בדירות או להשכיר אותן אך לא למכור אותן. עוד היא הורתה כי הילדים יעבירו את הזכויות בדירות אחרי פטירתם לילדיהם בלבד.
בתביעה שהגישו שניים מהילדים הם ביקשו לאפשר להם למכור את הדירות. הם צירפו את הסכמת ילדיהם, נכדיה של המנוחה, למכירה.
לטענתם, הסכמת ילדיהם למכירת הדירות מהווה ״הסתלקות״ מהמגיע להם על פי הצוואה, כך שאין מניעה למכור את הנכסים.
התובעים סיפרו כי אצל שניהם התפרצה מחלה ניוונית, האחד נכה 60% והאחר נכה 85% נכות המלווה במוגבלות פיזית. רובם של ילדי התובעים נשואים עם משפחות ומתגוררים בשכירות ברחבי הארץ, לפיכך, מכירת הדירות נועדה לסייע להקלת מצוקות התובעים.
הם הדגישו כי מניעת מימוש הדירות פוגעת בהם מאוד ומהווה התעמרות. לטענתם אילו צפתה המנוחה את ההתפתחויות הבריאותיות, כמו גם את מצוקת הדיור של נכדיה, הייתה מותירה להם את הזכות למכור את הדירות.
האפוטרופוס הכללי טען מנגד כי הוראת המנוחה מפורשת וברורה ואין לסטות ממנה. לעניין מצבם הבריאותי של התובעים הוא הבהיר כי התובעים רשאים להשכיר את הדירות שירשו ולשכור דירה מתאימה לצרכיהם.
כיבוד רצון המת
סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת שלי אייזנברג, כתבה כי על אף ההבנה למצבם של התובעים, לאור הוראות חוק הירושה והוראות צוואת המנוחה, אין מנוס מדחיית התביעה.
המנוחה קבעה הוראות ברורות של מנגנון "יורש אחר יורש", לפיו נכסיה יחולקו בין ילדיה, ולאחר פטירתם יועברו לנכדיה. היא הייתה רשאית, כחלק מחירותה, לכלול הוראה נפרדת המגבילה את כוחם של היורשים הראשונים, ילדיה, למכור את נכסי העיזבון.
השופטת הדגישה כי לא מדובר בהוראה בלתי חוקית או לא מוסרית ואין בה כדי לאפשר שליטה ממושכת של המת על החיים.
היא הוסיפה כי אכן סביר שהאם לא צפתה את ההתדרדרות הבריאותית של ילדיה אך עקרון כיבוד רצון המת הוא העקרון המנחה את בית המשפט בדיני ירושה ומהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי כחלק מכבוד האדם וחירותו.
לקביעת השופטת, אין מחלוקת שהאם ביקשה להותיר את הנכסים בקרב בני משפחתה והגבלה זו לא יכולה להתבטל כשזהו רצונה המפורש.
לעניין הסתלקות הנכדים כתבה השופטת כי לא הונחו בפניה תצהירי הסתלקות כדין ואף אם היו מוגשים בזמן אין לתת להם תוקף כשכל מטרתם להכשיל את רצונה של המצווה.
בסוף דבריה כתבה השופטת כי לתובעים עומדת האפשרות להעביר את הנכסים ללא תמורה לילדיהם ובכל להגשים את רצון האם כי הדירות יגיעו בסופו של דבר לנכדיה.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב״כ התובעים: עוה"ד יהודה גזיאל
- ב״כ האפוטרופוס הכללי: לא צוין
עו"ד מרגלית הרפז
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין