עסק לחיתוך פירות לחבילות שי שמוזמנות ברשת טען כי הוא זכאי לתעריף מופחת בהיותו "בית מלאכה", והעירייה טעתה כשסיווגה אותו כ"שירותים ומסחר". בית המשפט קיבל את עמדתו.
ערעור על החלטת עיריית תל-אביב לסווג ארנונה של עסק לחיתוך ואריזת משלוחי פירות שהוזמנו באינטרנט כ"שירותים ומסחר" התקבל לאחרונה ונקבע כי העסק זכאי לסיווג של "בית מלאכה" שהארנונה עבורו מופחתת. סגן נשיא בית המשפט לעניינים מנהליים בעיר השופט חגי ברנר קבע כי סיווגי הארנונה האנכרוניסטיים לא מתאימים עוד לחלק מסוגי העסקים הפועלים כיום ולכן יש לבחון את הסיווג בצורה גמישה יותר.
חברת "אר.אס.אס. שיווק יינות ומזון" מפעילה אתר אינטרנט שמאפשר ללקוחות להזמין חבילות שי של פירות, שוקולדים ויינות. בשנים האחרונות היא החזיקה בנכס ברחוב המנוע בתל-אביב שבו הוכנו המשלוחים על ידי פועלים שעסקו בחיתוך פירות, גילוף לצורות ואותיות, ואריזת החבילות שהוזמנו.
בשנה שעברה התגלעה מחלוקת בין החברה לבין עיריית תל-אביב בנוגע לחיוב הארנונה, שכן העירייה סיווגה את העסק כ"שירותים ומסחר" שהתעריף עבורו הוא 380 שקל למטר רבוע ואילו החברה טענה שהסיווג הנכון הוא "בית מלאכה" שהארנונה בגינו היא 166 שקל למטר בלבד.
בערעור שהגישה החברה נגד העירייה ומנהל הארנונה לאחר שערר שהגישה על החלטת העירייה נדחה, היא טענה כי בעסק אין לקוחות או קופה רושמת, לא מוכרים או משווקים בו סחורה ומי שנמצא במבנה הם פועלים שעוסקים במלאכת כפיים. משכך, החלטת ועדת הערר אינה סבירה.
מנגד טענו העירייה ומנהל הארנונה כי הפעולה העיקרית של העסק היא קבלת הזמנות להכנת מגשי פירות ללקוחות ולכן מדובר במתן שירות. הפעילות בעסק לא יוצרת מוצר חדש ומרכז הפעילות בו אינו יצרני, נטען.
אופי ייצורי מובהק
אך סגן הנשיא חגי ברנר לא קיבל טענות אלה. "אקדים ואומר כי קביעתה של ועדת הערר לפיה לא הוכח שהמערערת מייצרת או מגדלת פירות בנכס ולכן פעילותה אינה בגדר 'מלאכה', מחמיצה את העיקר, ואינה מתמודדת כהלכה עם טענתה המהותית של המערערת, לפיה חיתוך הפירות, עיצובם, גילופם ואריזתם באריזות שי עולה כדי 'מלאכה'", כתב בפתח ההכרעה.
השופט קבע כי להתרשמותו הפעילות בעסק היא "בעלת אופי ייצורי מובהק" שצריכה להיות מסוגת כ"בתי מלאכה" ואינה מתאימה לסיווג של "משרדים, שירותים ומסחר".
בהיבט הכללי השופט ציין כי חלק מהסיווגים שעל-פיהם פועלות הרשויות המקומיות אנכרוניסטי ולא מעודכן לדינמיות של חיי המסחר ולמאפיינים החדשניים של חלק מהעסקים. על כן, יש ליצוק להגדרות תוכן המותאם למציאות המודרנית ולא להיצמד ל"הגדרות מילוניות אשר במידה מסויימת אבד עליהן הכלח", כתב.
לגופו של המקרה הנוכחי, השופט סבר כי מרכז הכובד של העסק אינו הענקת שירות ללקוחות בדומה למשרד עורכי דין או רואי חשבון. המאפיין העיקרי שלו הוא עבודת כפיים שמתבצעת באמצעות פועלים מקצועיים כפי שמעידים צילומים של המקום, בהם נראים שולחנות עבודה, מכשירי חיתוך וציוד טכני.
לדברי השופט, עצם העובדה כי האריזות נמכרות ללקוח לא מצדיקה לסווג את העסק כמתן שירותים ומסחר, שהרי גם מפעל תעשייתי רשאי למכור את מוצריו מבלי לאבד את הסיווג התעשייתי.
לפיכך השופט קיבל את הערעור והורה לעירייה לסווג את העסק תחת הקטגוריה של "בתי מלאכה". העירייה ומנהל הארנונה חויבו בהוצאות משפט של 20,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד אלירן חליבה
- ב"כ המשיבים: עו"ד שירה הרניב
עו"ד משה פרץ
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין