האישה מאמינה שהתובע הוא בנה שנולד פג ונאמר לה שנפטר בבית החולים. היא תשלם לו 61 אלף שקל
השופטת מיכל הירשפלד קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש תושב ירושלים נגד אישה שרודפת אותו ואת משפחתו בטענה כי הוא בנה. הנתבעת ילדה ב-1983 בן וכעבור מספר ימים הוא נפטר. לטענתה, לימים היא גילתה שהוא לא מת אלא נחטף ואומץ על ידי הוריו של התובע, ושהוא בנה הביולוגי. השופטת קבעה שהנתבעת הטרידה ופגעה בפרטיותו של התובע וחייבה אותה לפצות אותו ולא ליצור עמו קשר יותר.
התובע, אברך נשוי ואב לארבעה ילדים, מתגורר בירושלים ומשתייך לקהילה החסידית צאנז. הנתבעת, אם לחמישה ילדים, קלינאית תקשורת וגמלאית של משרד החינוך, ומשתייכת אף היא למגזר החרדי.
ב-1983 ילדה הנתבעת בן, פג, במשקל 1,350 גר' בבית החולים לניאדו בנתניה. ימים ספורים לאחר מכן הודיעו לה על פטירתו. לימים, עלה בליבה חשד שבנה לא נפטר אלא נחטף מבית החולים, נמכר ואומץ על ידי הוריו של התובע, וכי התובע הוא למעשה בנה הביולוגי.
לטענת הנתבעת, למזימה שנרקמה נגדה שותפים גורמים רבים, לרבות משרדי הממשלה, מערכת הבריאות, חברה קדישא, חסידות צאנז ומדינות זרות.
אלא שלדברי התובע, הוא נולד בכלל בשנת 1988 וטענותיה של הנתבעת דימיוניות וחסרות שחר. מאז ש"זיהתה" אותו הנתבעת כבנה שלה, היא לא מפסיקה להטריד אותו ואת בני משפחתו.
הוא סיפר שהנתבעת, גם באמצעות אחרים הנשלחים על ידה, בולשת אחריו, מאיימת עליו, מתקשרת אליו ואל משפחתו, מהלכת עליהם אימים ומתנכלת אליהם. הנתבעת גם מפרסמת פרסומים שונים שלפיהם הוא בנה (או בלשונה "ילד גנוב") ברשתות החברתיות, בעיתונות, באמצעות כרזות ובמחאות שהשמיעה לכלל הציבור.
הנתבעת מצידה טענה כי התובע הוא אכן בנה שנלקח ממנה במרמה בעודו מאושפז בפגייה והועבר למשפחה בירושלים ללא אישורה וללא הסכמתה. לטענתה, בני הזוג שגידלו את התובע שילמו על רכישתו. היא ציינה שבדיעבד נודע לה כי הרופא החתום על תעודת הפטירה של בנה הוא מכר של מי שגידל את התובע. עוד לדבריה, התובע דומה "דמיון עז" לילדיה האחרים.
באשר לפרסומים השונים טענה הנתבעת כי "חופש הביטוי עולה על שלוותם של סוחרי תינוקות".
היקף נרחב
השופטת מיכל הירשפלד מבית משפט השלום בירושלים קיבלה את התביעה. "ממכלול הראיות בתיק אכן עולה כי הנתבעת ממררת, פשוטו כמשמעו, את חייו של התובע (כמו גם של בני משפחתו) וזאת במשך שנים ארוכות", כתבה.
היא ציינה שדברים שנכתבו על ידי הנתבעת בהם היא פורשת את משנתה ושותפו על ידה ברשתות החברתיות או נשמעו כשהם נזעקים מפיה בכיכר העיר, לעיתים בצירוף תמונתו של התובע, עונים על מספר חלופות הקבועות במסגרת הגדרת לשון הרע.
השופטת הביאה בחשבון את ההיקף הנרחב של פעילות הנתבעת, אופיה והשפעתה על סביבתו הקרובה של התובע ועל התובע עצמו. "חופש ביטוי אינו מקים זכות למרר את חייו הפרטיים של האחר", הבהירה.
מעבר לכך ציינה השופטת שהנתבעת לא הוכיחה את הקשר המשפחתי הנטען שלה לתובע וכי טענתה בעניין נסמכת בעיקר על השערות וסברות.
בהתחשב במכלול הנסיבות פסקה השופטת לטובת התובע פיצוי בסך 50,000 שקל.
בנוסף היא אסרה על הנתבעת לזהות בפומבי את התובע עם בנה, בדרך כלשהי, במישרין או בעקיפין, או ליצור קשר עמו ועם משפחתו.
הנתבעת חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 11,700 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד דבורה אטיה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יוני ג'ורנו
עו״ד אילן גולדנברג
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין