כשילד מפחית או מנתק את הקשר עם אחד ההורים, ללא סיבה, ייתכן שהדבר נובע מהתנהגות הרסנית של ההורה השני. מהן אפשרויות הפעולה ומדוע הזמן משחק תפקיד חשוב?
במסגרת תפקידי כעו"ד לענייני משפחה וגם במסגרות חברתיות, נתקלתי לצערי במהלך השנים לא פעם בתופעות של ניכור הורי בשלבים שונים וברמות שונות, כאשר המערכות עומדות חסרות אונים מול התופעה ובמרבית המקרים לא מצליחות לסייע.
מהו ניכור הורי? בקצרה, מדובר בתופעה בה ילד מנתק קשר עם אחד מהוריו, ללא הצדקה סבירה. מדובר באחת התופעות הקשות והמרושעות ביותר בהליכי גירושין, המביאה לעיתים את ההורים המנוכרים אשר ילדיהם נגזלו מהם לכדי אובדנות, ובמקרים אחרים לתהליך של דכאון ואבלות.
יובהר כי אף הילדים סובלים ואף יסבלו בעתיד מבעיות פסיכולוגיות ורגשיות קשות, וגדלים כאשר דמותו של אחד ההורים נתפסת בעיניהם באופן מעוות ומוקצן או שנעדרת מחייהם ממש כאילו היו יתומים.
ניכור הורי – אלימות לכל דבר ועניין
מדובר באלימות נפשית ופסיכולוגית קשה ביותר כלפי ההורה המנוכר (לרוב במכוון) וכלפי הילדים (שלא במכוון). הורה מנכר הוא הורה שעושה שימוש ציני בילדיו, במודע או שלא במודע, לטובת האג'נדה הפרטית שלו או כפיצוי רגשי, תוך גרימת חבלות פסיכולוגיות ונזקים נפשיים קשים שספק אם יאוחו אי פעם.
ניכור אף משפיע גם על מעגלים רחבים יותר, שכן הילד מסרב לכל תקשורת גם עם המשפחה המורחבת של ההורה המנוכר: סבא וסבתא, דודים ובני דודים.
איך "עובד" הניכור בפועל?
ההורה המנכר מטפטף לילד באופן תדיר מסרים שליליים גלויים או סמויים לגבי ההורה השני אישיותו ומעשיו, מטיל על ההורה האחר את האשמה המלאה בפירוק הבית והמשפחה, מצייר את ההורה השני ככזה שפועל בניגוד לטובת הילד ושאינו מתעניין בילד, ומשחיר באופן קיצוני את דמותו. בנוסף, ההורה המנכר מעביר לילד מסרים לפיהם להורה האחר אין כל משמעות בקבלת החלטות הנוגעות לחיי הילד, ומשתדל ככל הניתן להרחיק פיזית את הילד על מנת שלא יגיע לביקור בבית ההורה השני בנימוק שהילד חולה / יש מבחן / יש אירוע וכדומה.
נכון, ניתן לומר שבהרבה סכסוכי גירושין הורים עלולים להגיד דברים שליליים בנוכחות הילדים, אבל כאן מדובר בתדירות ובעצימות גבוהות ולאורך זמן. אך בעיני, הגורם העיקרי שמכריע את המערכה וגורם לניכור הינו: קונפליקט נאמנות קיצוני.
מה שמייחד בעיני את תופעת הניכור הוא שנוצר קונפליקט נאמנות קשה אצל הילד, כך שהילד מבין שרצון בקשר או אפילו הבעת רגש חיובי כלפי ההורה האחר – משמעותם בגידה קשה ובלתי נסלחת בהורה המנכר. פעמים רבות ההורה המנכר מעביר לילד מסר של קורבנות, כאשר הילד נדרש באופן מעוות להגן על ההורה ה"חלש" וה"פגוע" (המנכר) מפני ההורה ה"מרושע" ו"האכזרי" (המנוכר). וכך הילדים, אשר נקרעים בין הוריהם – נאלצים לבחור צד, ונוקטים ביחס קיצוני ועוין כלפי ההורה האחר על מנת לרצות את ההורה המנכר.
מה ניתן לעשות? לצערי, המערכת אינה נותנת כיום מענה ראוי למצב, ולטעמי לא תהיה מסוגלת לתת את המענה הנדרש עד שלא ייחקק חוק מתאים, כאשר נראה כי נכון להיום הנושא אינו מעניין כלל את מקבלי ההחלטות אשר נמנעים מלגעת בתפוח האדמה הלוהט.
זה לא ייפתר מעצמו
חשוב להבין שהזמן הוא קריטי ואסור לחכות. כל שבוע שחולף מחמיר את הנתק עד שאינו ניתן לריפוי. התפיסה שאני שומעת פעמים רבות "נחכה זה יעבור" או "אני לא רוצה להחמיר את הסכסוך", "אני לא רוצה לערב את הילדים" אינה עובדת במבחן התוצאה.
יש לפנות בדחיפות לבית המשפט ולבקש סעדים מתאימים, להתעקש לקחת את הילדים לביקורים בכל מחיר ואף להתלונן אם צריך, להתייעץ עם פסיכולוג מומחה לגבי ההתנהלות והשיח עם הילדים, ולשקול הגשת תביעה להעברת האחריות ההורית. ואם יש לכם ספק, תשאלו את עצמכם האם זו טובת הילד שיגדל בלי אבא או אמא?
* עו"ד הילה בורנשטיין עוסקת בדיני משפחה ובניכור הורי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין