הצעיר הואשם שכשהיה בן 16 פרץ עם אדם נוסף לעסק וגנב מצלמות אבטחה. הוא זוהה על ידי שני חוקרים והורשע. ערעור שהגיש התקבל בבית המשפט לנוער על רקע מחדלי חקירה וקשיים בזיהוי.
נגד הקטין, יליד 1999, הוגש כתב אישום שייחס לו גניבה והסגת גבול. בית משפט השלום בנצרת הרשיע אותו על סמך עדותם של חוקרי נוער שזיהו אותו בסרטון האבטחה. לאחרונה התקבל ערעורו בבית המשפט לנוער לנוכח ספקות במהימנות הזיהוי.
בנובמבר 2015 נכנסו שני אנשים למגרש ששייך לעסק באחת הערים בצפון. הם גנבו שתי מצלמות אבטחה לאחר שעקרו אותן ממקומן.
שני חוקרי נוער צפו בסרטוני האבטחה מליל הגניבה וזיהו בהם קטין בן 16 ממוצא אתיופי. הוא זומן לחקירה והכחיש מעורבות באירוע. למרות זאת, הוגש נגדו כתב אישום.
בית משפט השלום בנצרת הרשיע את הצעיר וחייב אותו לחתום על התחייבות בסך 1,000 שקל להימנע מביצוע עבירה ולשלם למתלונן פיצויים בסך 2,000 שקל.
הכרעת הדין התבססה על סרטוני מצלמות האבטחה בבית העסק ועל עדויות שני החוקרים שהעידו כי הם מכירים את הקטין זמן רב לפני האירוע וזיהו אותו כמי שמופיע בסרטונים. עוד התבססה ההרשעה על התרשמותו של בית המשפט עצמו ממראהו של הצעיר.
בערעור שהגיש על פסק הדין טען הצעיר שבית המשפט לא התייחס לקפיצות בזמנים בסרטוני האבטחה, לחוסר העקביות שבהם ולכך שאיכות התמונה שהוצגה איננה טובה ועלולה ליצור טעות בזיהוי.
הוא העיד כי בתקופה הרלוונטית ניהל אורח חיים של תלמיד נורמטיבי. לדבריו, הוא זומן לחקירה רק כחודש לאחר האירוע ולא זכר מה היו מעשיו ביום בו בוצעה הגניבה.
עוד הוא טען שהיה צריך לתת משקל לעדותה של מומחית מטעמו שהעידה כי שיעור הטעויות בזיהוי פרצופים הוא גבוה, במיוחד במצבים של שוני אתני.
טעות כנה
סגנית נשיא בית המשפט לנוער בנצרת, השופטת אסתר הלמן, קיבלה את הערעור. היא הבהירה כי בכל הקשור לזיהוי נאשם, הפסיקה קובעת שלא די בכך שבית המשפט ייתן אמון בעדותו של העד המזהה ונדרשת גם בחינה אובייקטיבית של מהימנות הזיהוי. כלומר, האם חרף מהימנותו של העד המזהה ייתכן שטעה טעות כנה בזיהוי.
השופטת ציינה כי השתלשלות העניינים מעלה ספקות כבדים אם המערער זוהה על ידי החוקרים באופן ספונטאני מתוך צפייה בסרטונים על רקע ההכרות הקודמת עמו.
כך למשל, אחד החוקרים העיד שכמה שבועות לאחר הארוע ראה את המערער מסתובב עם ״בחור לבן״ בסמוך לקניון. באותו רקע הוא ״נזכר״ בסרטון האבטחה והגיע למסקנה כי המערער וחברו דומים לפורצים המופיעים שם.
כמו כן, לא בוצע חיפוש בביתו של המערער על מנת לנסות לאתר את המצלמות הגנובות. זאת ועוד, המערער נחקר לראשונה למעלה מחודש לאחר האירוע, בנסיבות בהן לא יכול היה לשחזר מה היו מעשיו בתאריך הרלוונטי ולהעלות טענת אליבי.
עוד ציינה השופטת כי מידת הביטחון שהביעו החוקרים בזיהוי לא הייתה גבוהה ואינה תומכת במסקנה שזיהו את המערער בוודאות כשצפו בסרטונים לראשונה. היא הוסיפה שיש קושי בכך שבית המשפט לא נחשף לתמונות של המערער מגיל 16 וכי חוות הדעת של המומחית ממחישה את ההטיות והקשיים בזיהוי על רקע שוני אתני.
״נדרשת מידה רבה יותר של זהירות, בהסתמכות על זיהוי, בכל הנוגע לחשודים או נאשמים שמוצאם האתני שונה״, כתבה השופטת וזיכתה את המערער מחמת הספק.
השופטים יפעת שטרית וסאאב דבור הצטרפו לפסק הדין.
- ב״כ המערער: עו"ד רימונה שלג
- ב״כ המשיבה: עו"ד יעל כ"ץ
עו"ד דרור שלום
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין