בעל שליטה בחברה שהפעילה עסק לשיווק פירות וירקות בעפולה נתבע על ידי העירייה לאחר שהחברה צברה חוב ארנונה גדול והפכה לחדלת פירעון. הוא טען שאין בסיס להרמת מסך נגדו אך בבית המשפט עלה חשד להברחת נכסים
השופטת יפעת מישורי קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה עיריית עפולה נגד בעל שליטה בחברה שהפעילה בנכס בעיר חנות לשיווק פירות וירקות. החברה צברה חוב ארנונה של מעל 250,000 שקל. השופטת מצאה כי התקיימו התנאים לחיוב אישי של בעל החברה שכן מחומר הראיות עלה שהוא העביר את נכסיה ללא תמורה לאחיו.
עיריית עפולה, שיוצגה על ידי עו״ד דודי רד, טענה שהנתבע חב לה בגין ארנונה, אגרת ביוב ואגרת שילוט סכום של כ-267,000 שקל בגין השנים 2011-2015. לדבריה, הנתבע הוא בעל המניות בחברה שהחזיקה בנכס. מאחר שהחברה לא שילמה את חובה יש לחייב אותו בחובותיה. התובעת צירפה לתיק פירוט של החוב והעתק דרישות תשלום.
הנתבע, שיוצג על ידי עו״ד אבו יונס איהאב, סיפר שהחברה שכרה את הנכס באוגוסט 2011 והחזיקה בו בפועל מדצמבר 2012. במהלך יוני 2014 הפכה החברה לחדלת פירעון בשל אי כיבוד שיקים רבים של לקוחותיה. לטענתו, לא הייתה הברחת נכסים ולא היה ניהול כושל כך שלא ניתן לגבות את החוב ממנו באמצעות הרמת מסך.
תשובות מתחמקות
סגנית בית משפט השלום בעפולה, השופטת יפעת מישורי, קיבלה את התביעה.
היא כתבה שהתובעת הוכיחה את גובה החוב בפירוט ובדפי דרישת תשלום מהתקופה הרלבנטית ובאמצעות עדה מטעמה. העדה מסרה עדות סדורה והיא השיבה לכל השאלות שנשאלה ללא ניסיון להתחמק. לעומת זאת, הנתבע לא עמד בנטל לסתור את גובה החוב או את עצם דרישת התשלום באופן עקרוני.
השופטת הבהירה שחוק ההסדרים מסמיך רשות מקומית לגבות חוב ארנונה מבעל שליטה בחברה שמחזיקה בנכס ושלא שילמה את הארנונה, בנסיבות מסוימות. לצורך גביית חובה של חברה מבעל מניותיה יש להראות שהחברה התפרקה או העבירה את נכסיה ללא תמורה או בתמורה חלקית וכי לחברה לא נותרו אמצעים בישראל לסילוק החוב.
היא הוסיפה כי בתנאים אלה, ובעיקר כשהוכח קיומו של חוב ארנונה סופי והפסקת פעילותה של חברה פרטית, קמה החזקה לפיה נכסי החברה הועברו לבעל השליטה וכי העברה זו נעשתה ללא תמורה או בתמורה חלקית. במצב זה, הנטל עובר לכתפי בעל השליטה בחברה להראות שלא הועברו אליו נכסים של החברה בחינם או בתמורה חלקית.
השופטת קבעה שמעדות הנתבע עלה שבמהלך התקופה הרלבנטית מי שנכנס לעסק במקומו היה אחיו. כמו כן, מתשובותיו המתחמקות ניתן ללמוד שיש חשש של ממש בדבר הברחת נכסים.
בתוך כך כתבה השופטת כי הנתבע לא צירף כל אסמכתא שיכולה ללמד כי הייתה העברת נכסי החברה לאח בתמורה כלשהי.
בנסיבות אלה חייבה השופטת את הנתבע בארנונה עד מועד עזיבת החברה את הנכס (סוף 2014) בסכום של 257,200 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 20,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 68574-03-16
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין