תקדים: כושר ההשתכרות של עובד היי-טק הוארך עד לגיל 70
עזבון המנוח אבני ציון ואח' נ' ביטוח ישיר א' די' אי' לבטוח בע"מ ואח'ע"א 7942/99 )18.1.01(.
צבי אבני ז"ל עבד באחזקת מחשבים בחברת "דנשר" ובגיל 39 נפטר כתוצאה מתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי פסק לאלמנתו, כתלויה במנוח, פיצויים בגין הפס"ד השתכרות עד לגיל הפרישה מעבודה. בפסיקתו קבע ביהמ"ש המחוזי, בין השאר, כי אלמלא התאונה היה צפוי שהמנוח יפרוש מעבודתו בגיל הפרישה המקובל 65. על קביעה זו ואחרות של ביהמ"ש המחוזי ערערה אלמנתו של צבי אבני ז"ל לביהמ"ש העליון. ביהמ"ש העליון, קיבל את ערעורה של גב' אבני, ופסק כי גיל הפרישה הצפוי של מר אבני ז"ל מעבודתו בתחום ההי-טק היה 70, השופט ת. אור נימק את ההחלטה כך:
בכדי לקבוע את גובה הפיצוי בגין הפסד כושר ההשתכרות העתידי, מתחשב ביהמ"ש בנתון עד איזה גיל צפוי היה, לולא התאונה, הנפגע לעבוד לפרנסתו, זאת בהתבסס על הערכות ונתונים הטמונים בחיק העתיד.
עשרות שנים הכירה הפסיקה בחזקה על פיה פרישתו של אדם מעבודה היא בגיל 65 שנים וזאת אף ללא הוכחה לכך. אולם חזקה זו היתה ניתנת לסתירה ע"י הבאת ראיות כי התובע המסוים היה פורש לאחר גיל 65 במידה והעובד היה ממשיך לעבוד. כך, למעשה, נקבע לגבי עו"ד, רואי חשבון ושאר בעלי מקצועות חופשיים כי גיל פרישתם במשרדיהם הינו גיל 70 כן הועלה גיל הפרישה מעבודה כחריג לעצמאים בעל מפעל או עסקים.
גיל 65 נקבע, בעבר, כגיל פרישה על סמך שני שיקולים: האחד, שגיל הפרישה מעבודה בהסכמי עבודה נקבע כגיל 65, והשיקול השני הוא העובדה שבגיל זה זוכים הפורשים מעבודה לגימלת זיקנה מהמוסד לביטוח לאומי. אולם, ביהמ"ש העליון העלה את השאלה, אותה העלה השופט ברנזון בעבר, האם עובדות אלו מצדיקות את המסקנה כי לאחר גיל 65 חדלים עובדים להשתכר לפרנסתם? ואף כאן הגיע ביהמ"ש לאותה מסקנה אליה הגיע השופט ברנזון, כי יש לעשות רביזיה ולהתאים עקרון זה למציאות.
מרבית העובדים שואפים למצוא לעצמם עבודה לפרנסתם גם לאחר הגיעם לגיל 65, הן משום רצונם למצוא עיסוק כדי לא להלך בטל, והן, בחלק מן המקרים כדי להשלים את הכנסתם. מצב זה ודאי קיים בעובד שאינו זכאי לפנסיה מקיפה וצריך להתקיים רק מגימלת הזיקנה של המוסד לביטוח לאומי שהינה בעלת שיעור נמוך יחסית לשכרו כעובד טרם פרישתו.
בנוסף, מקצועות רבים כיום נשענים על פיתוח טכנולוגי, שהוביל לכך שהדגש בעבודה מושם יותר ויותר על ידע וניסיון ופחות על כושר פיזי אשר בן 65 לא יוכל לעמוד בו. זאת ועוד, מגמת הפסיקה, כפי שנקבעה בעניין רקנט, היא לבטל את ההפלייה בעבודה על רקע גילו של העובד, וכן ההתפתחות במדע וברפואה מאריכה את תחולת החיים.
מר אבני ז"ל, שעיסוקו היה באחזקת מחשבים וכן בעבודות נלוות הקשורות בקשרים עם לקוחות, לא נדרש בעבודתו למאמץ פיזי שהיה מהווה עבורו מחסום להמשיך ולעבוד לאחר גיל 65, על כן קבע ביהמ"ש העליון כי גיל פרישתו הצפוי יועלה ל- 70. חישוב הפיצוי לאלמנה יערך מחדש בהתאם לגיל הפרישה החדש וחברת הבטוח חויבה לשלם לאלמנה 30,000 ש"ח הוצאות משפט בערעור.
לחץ כאןלעיון בפסה"ד המלא וניתוחו
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
