שותפה בחברת תיירות כל-כך סמכה על בעל השליטה שאפשרה לו לרשום את מניותיה על שם חברה לא פעילה, מתוך אמונה שזה לטובתה. לימים, היא מצאה עצמה מודרת בצורה אגרסיבית מהמתרחש בחברה המצליחה.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב הכריע באחרונה בסכסוך בין שלושה שותפים בחברת תיירות עסקית. השופטת דניה קרת-מאיר קבעה כי על החברה להעביר 24.5% ממניות החברה לאחת הדירקטוריות – שהמניות לא נרשמו על שמה בניגוד להסכם המייסדים. קביעה משמעותית נוספת הייתה כי היא תוכל לתבוע את החברה בעילת קיפוח – שלפי החוק שמורה רק לבעל מניות רשום.
לפי גרסת השותפה, שפנתה לבית המשפט המחוזי בשנת 2013 בבקשה שיצהיר עליה כבעלת מניות, דירקטורית ומנכ"לית בחברה, היא הקימה את החברה יחד עם שני שותפים – אח ואחות – בשנת 1994. בהסכם השותפות נקבע כי האח יהיה בעל השליטה ויחזיק ב-51% ממניות החברה באמצעות חברת "סקנורמה" שבבעלותו, ואילו היא ואחותו יחלקו ביתר המניות – 24.5% לכל אחת.
לטענתה, לאורך השנים בעל השליטה שכנע אותה ואת אחותו שעדיף להן שהמניות יוחזקו בעבורן בחברה חדשה שהקים בשם "ביזנס טיים" – והן הסכימו. כך נרשמה "ביזנס טיים" כבעלת החברה יחד עם "סקנורמה".
לימים, עלו בליבה חשדות לאי-סדרים חשבונאיים בחברה והיא החלה לחקור את הנושא. כשבעל השליטה גילה על כך הוא מידר אותה לחלוטין, סירב לאפשר לה להיחשף למסמכים ודו"חות כספיים ולבסוף אף שחרר אותה מתפקידיה בחברה. באותה תקופה היא ביקשה ממנו שיעביר לה את המניות שהוחזקו ב"ביזנס טיים" אך הוא סירב, וכך הגיע הסיפור לבית המשפט.
במענה לתביעה טען בעל השליטה כי המבקשת מעולם לא הייתה בעלת מניות בחברת התיירות ומניותיה מלכתחילה היו ב"ביזנס טיים". לטענתו, עניין זה עוגן בשני הסכמים מאוחרים שהמבקשת הסתירה מבית המשפט בחוסר תום לב.
עוד הוא טען כי המבקשת מעולם לא שימשה כמנכ"לית או כדירקטורית, ולכן היא לא זכאית להיחשף למסמכים – שאת חלקם היא העתיקה בניגוד לחוק.
רק הסכם אחד קובע
אולם בפסק דינה החריף והמעמיק של השופטת קרת-מאיר נקבע כי עדותו של בעל השליטה הייתה כוזבת ומלאת סתירות, ולא התיישבה עם מסמכים, ראיות ותמלילי שיחות שהוקלטו על ידי המבקשת.
השופטת קבעה כי ההסכם התקף היחיד הוא ההסכם משנת 1994 שבו צוין במפורש כי הבעלות בחברת התיירות נחלקת בין המבקשת, בעל השליטה ואחותו, תוך פירוט מדויק של אחזקותיהם.
ההסכמים האחרים אינם משנים עובדה זו, וכך גם הסכמת המבקשת לכך שהמניות יוחזקו ב"ביזנס טיים" – חברה שלא הייתה פעילה מעולם.
בהמשך, השופטת קבעה כי ראיות רבות מעידות על כך שעד לפרוץ הסכסוך בעל השליטה ואחותו ראו במבקשת בעלת מניות, שותפה, דירקטורית ומנכ"לית, כולל האופן בו הוצגה באתר האינטרנט של החברה, בפולדרים שחולקו ללקוחות ובכרטיס הביקור שלה.
השופטת הבהירה עוד כי העובדה שבעל השליטה החליט שהוא הדירקטור היחיד, וכך גם דיווח לרשם החברות, אינה משנה את מה שנקבע בהסכם מ-1994.
לפיכך השופטת קבעה כי המבקשת זכאית להירשם כבעלת 24.5% ממניות החברה, וכי בנסיבות המקרה יש להרחיב את מעגל הזכאים להגשת תביעת קיפוח, ולאפשר לה כבר עכשיו להגיש את התביעה, אף שלפי לשון החוק הזכאות נתונה רק למי שרשום בפועל כבעל מניה.
לפיכך הבקשה התקבלה. החברה, בעל השליטה, אחותו ו"ביזנס טיים" חויבו לשאת בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עו"ד בסכום של 75,000 שקל. תביעת הקיפוח תתברר בהמשך.
- ב"כ המבקשת: עו"ד אורלי גלמן
- ב"כ המשיבים: עו"ד אהרן מיכאלי, עו"ד יהודה רוזנטל, עו"ד שני סהר
עו"ד ראובן גוברין
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין