בהמרצת הפתיחה התבקש פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת – גב' עדה מורג (להלן: "המבקשת" או "עדה") הינה הבעלים של 24.5% ממניות המשיבה 1 – חברת ביזנס טיים – סקנורמה תיירות עסקית בע"מ (להלן: "החברה") המוחזקות עבורה בנאמנות על ידי המשיבה 4 ביזנס טיים בע"מ (להלן: "ביזנס טיים") .
עוד התבקש בית המשפט להצהיר כי המבקשת חברה בדירקטוריון החברה; כי היא מנכ"לית משותפת של החברה וכי היא זכאית לגישה מלאה וחופשית למכלול מסמכי החברה.
כמו כן, התבקש צו להורות לביזנס טיים להעביר את מניות המבקשת על שמה.
לחלופין, התבקש בית המשפט למנות רו"ח חוקר על מנת שיחקור את התנהלות העסקית, הכספית והחשבונאית של החברה החל משנת 2006.
1.הצדדים לתביעה
החברה היא חברה פרטית המספקת שירותי תיירות לחברות עסקיות.
51% ממניות החברה מוחזקות על ידי סקנורמה נסיעות ותיירות בע"מ (להלן: "סקנורמה") ו-49% ממניות החברה מוחזקות על ידי ביזנס טיים.
המשיב 2 – מר שלום חזקיהו (להלן: "שלום") הוא בעל השליטה בסקנורמה. כמו כן, מחזיק שלום ב-2% ממניות ביזנס טיים.
שלום מחזיק ב-100% ממניות חברת גאוס תכנה ומערכות בע"מ (להלן: "גאוס").
שלום הוא דירקטור בחברה וכן מנכ"ל שלה.
המשיבה 3- גב' רונית כהן (להלן: "רונית") היא אחותו של שלום.
ביזנס טיים היא חברה פרטית שהוקמה בשנת 1994.
99% ממניותיה רשומות על שם גאוס ו- 1% על שם שלום.
מניות סקנורמה היו מוחזקות על ידי מספר בעלי מניות ובהם שלום.
לרשם החברות דווחו מספר העברות של מניות במהלך השנים.
שלום דווח כמנהלה של סקנורמה וכדירקטור שלה.
לגופו של עניין, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי שלום הוא בעל השליטה בסקנורמה.
2.ההליכים בין הצדדים
המרצת הפתיחה הוגשה ביום 6.8.13 ונתמכה בתצהירה של המבקשת.
המשיבים 1-4 הגישו תשובתם להמרצת הפתיחה ולאחריה הגישו בקשה לתיקונה, בשל טעויות קולמוס שנפלו בה ובחוות הדעת שצורפה אליה.
בהחלטה מיום 31.12.13 התקבלה הבקשה לתיקון כתב התשובה והמשיבים 1-4 הגישו תשובה מתוקנת להמרצת הפתיחה.
לתשובה צורפו תצהיריהם של שלום, רונית, רו"ח נבט סימון (להלן: "רו"ח נבט") וכן תצהיר של לבנה טולדו (להלן: "לבנה").
כמו כן, צורפו לתשובה שתי חוות דעת – האחת של רו"ח יוסי בן נון (להלן: "רו"ח בון נון") והשנייה של רו"ח אהרון טורוק, רואה החשבון של החברה (להלן: "רו"ח טורוק").
בדיון שנערך ביום 3.3.14 ביקשה המבקשת להעביר את התובענה לפסים של תובענה רגילה.
בהחלטה מיום 12.5.14 נקבע כי על פניו לא הייתה כל מניעה להגיש את הבקשה לסעדים שהתבקשו במסגרת המרצת פתיחה.
עם זאת, העלתה המבקשת טענות רבות המתייחסות להתנהלות הכספית של החברה.
צפוי היה כי המשיבים יתייחסו לטענות אלה בהרחבה כפי שעשתה המבקשת והדבר אף נעשה על ידם בפועל.
המחלוקות שעלו מכתבי הטענות של הצדדים, ככל שהן נוגעות להתנהלות החברה ולזכאות המבקשת לקבל מסמכים, כוללות טענות עובדתיות נרחבות שאין מקום לבררן במסגרת המרצת פתיחה.
אולם, אותו חלק של המרצת הפתיחה בו התבקש סעד המצהיר כי המבקשת היא בעלים של מניות בחברה וכי היא דירקטורית ומנכ"לית – לא רק שראוי וצריך להתנהל במסגרת המרצת פתיחה אלא שהוא מהווה תנאי לקבלת הסעדים המתייחסים לזכות הגישה של המבקשת למסמכי החברה או למינוי רואה חשבון חוקר.
זאת לאור העובדה כי התביעה הינה במהותה תביעה בגין קיפוח – תביעה הכרוכה בהכרח בהקניית מעמד תאגידי למבקשת בחברה.
לאור זאת, נקבע כי יש לפצל את הדיון ולהעביר את התביעה לפסים של תביעה רגילה – לאחר בירור מעמדה של המבקשת בחברה במסגרת המרצת הפתיחה.
בכפוף לקביעה בעניין זה תתברר התביעה כתובענה רגילה, שכן מאותו שלב ואילך לא יהיה זה מן הראוי לדון בשאלות שבמחלוקת במסגרת המרצת פתיחה.
נקבע דיון להוכחות בשאלת מעמדה של המבקשת בחברה ופסק הדין מתייחס לשאלה זו בלבד.
ביום 18.9.14 הגישה המבקשת בקשה להתיר לה להגיש ראיות נוספות וראיות הזמה. בכלל זאת, תצהיר משלים מטעמה, תצהירי 11 עדים נוספים וכן תעודת עובד ציבור ממשרד התיירות.
לחלופין, ככל שלא תתקבל הבקשה להוספת ראיות, ביקשה המבקשת (שנית) להסב את התובענה לתובענה בפסים רגילים.
בהחלטה שניתנה ביום 3.11.14 נקבע כי היה על המבקשת לשטוח את מלוא גרסתה עוד בשלב הגשת המרצת הפתיחה וכן לצרף אליה את מלוא ראיותיה.
עם זאת, הותר לה להגיש תצהיר משלים מטעמה על מנת להציג את מכלול העובדות הרלוונטיות, מאחר ולא יהיה בכך כדי לפגוע במשיבים (להלן: "התצהיר המשלים").
לא הותר למבקשת להגיש את תצהיריהם של 11 עדים נוספים.
לאחר דיון ההוכחות, אשר התנהל בהקלטה, הוגשו על ידי שני הצדדים בקשות לתיקונים רבים בפרוטוקול הדיון.
בסופו של דבר הודיעו הצדדים ביום 5.1.16 כי פרוטוקול הדיון מיום 13.11.14, אשר הוגש על ידי חברת התמלול לתיק בית משפט, מקובל עליהם ואין להם הערות לגביו.
לשם הבהרה - ההפניה במסגרת פסק הדין לעמודי פרוטוקול היא לפרוטוקול בנט המשפט.
3.טענות הצדדים
א.טענות המבקשת
לטענת המבקשת, בתחילת שנת 1994 נערך בינה לבין שלום ורונית מו"מ לצורך הקמת חברה משותפת שמטרתה ליתן שירותי תיירות לחברות עסקיות, לרבות הפקת אירועים וארגון כנסים עסקיים בארץ ובחו"ל (להלן: "העסק המשותף" או "המיזם המשותף").
באותה עת עבדה המבקשת כמנהלת שיווק במלון, רונית עבדה בחברת סקנורמה ושלום עבד בגאוס.
המבקשת טענה כי במהלך המו"מ הציעה לתת לחברה החדשה שתקום את השם ביזנס טיים ושלום ורונית הסכימו לכך.
התברר למבקשת בדיעבד כי ביום 3.3.94, לפני שהמו"מ הבשיל לידי הסכם, הקים שלום חברה חדשה בשם ביזנס טיים – שמניותיה רשומות, כאמור, על שמו ועל שם חברת גאוס.
המו"מ בין הצדדים הבשיל להסכם שנחתם ביום 10.3.1994 (להלן: "הסכם 94'").
לפי הסכם זה שלום, רונית ועדה יקימו חברה שהבעלות במניותיה תתחלק כך: לשלום ו/או לחברת סקנורמה 51%, לרונית 24.5% ולעדה 24.5%.
נטען כי בתקופה שלאחר חתימת ההסכם עסקו עדה ורונית בהקמת העסק המשותף וסוכם כי שלום יפעל לרישום חברה אשר תקבל את הפעילות של העסק המשותף.
ביום 9.7.1995 הוקמה החברה ובהסכמת השותפים ניתן לה השם שהגתה עדה – ביזנס טיים – אליו נוסף השם סקנורמה ותיאור הפעילות - תיירות עסקית.
לטענת המבקשת הוסכם, לפי עצת שלום, כי מניותיהן של עדה ורונית בחברה (24.5% לכל אחת) תוחזקנה עבורן בנאמנות על ידי ביזנס טיים.
בדיעבד התברר כי שלום, שהכין את מסמכי החברה לצורך הגשתם לרשם החברות, לא רשם כי החזקת המניות ע"י ביזנס טיים היא בנאמנות.
בהמרצת הפתיחה נאמר כי הוסכם ששלושת השותפים: שלום, עדה ורונית ישמשו חברים בדירקטוריון החברה.
בדיעבד התברר למבקשת כי שלום לא דיווח לרשם החברות על מנהלים בחברה.
כמו כן, בשנת 2009 הגיש שלום לרשם החברות דיווח מטעם החברה לפיו הוא מנהלה היחיד החל משנת 1995. זאת, על אף שהדיווח לא היה נכון ולא קדמה לדיווח החלטה בדבר מינויו של שלום כמנהל בחברה או על הפסקת כהונת רונית ועדה כחברות בדירקטוריון.
ביחס לחלוקת התפקידים בחברה, טענה המבקשת כי הוסכם בין הצדדים שרונית והיא תעבודנה בפועל בחברה ותשמשנה יחד כמנכ"ליות משותפות שלה וכי שלום, שעסק בענייניו הפרטיים (במסגרת גאוס וסקנורמה), יהיה "שותף שקט" ורק יסייע לחברה בניהול הכספי שלה.
נטען כי בעניינים מהותיים הקשורים לחברה התקבלו החלטות על ידי שלושת השותפים יחד.
לטענת המבקשת, החברה הצליחה ורכשה מוניטין רב בתחום האירועים והכנסים העסקיים. המבקשת פעלה רבות למען הצלחת החברה והרבתה לעבוד "מסביב לשעון".
עוד טענה המבקשת, כי בשנת 2003 הודיע לה שלום שברצונו להעביר 49% ממניות החברה על שמה ועל שם רונית (24.5% לכל אחת).
בהתאם, מסר שלום למבקשת טופס מודפס של העברת מניות וביקש כי תחתום עליו.
לדברי המבקשת, בטופס לא מולאו עדיין פרטים כלשהם ושלום הודיע שהוא ימלא את הפרטים. המבקשת סמכה על שלום חתמה על הטופס וסברה כי שלום יפעל להעברת 24.5% ממניות החברה על שמה. בדיעבד, הסתבר לה כי שלום לא עשה שימוש בטופס עליו חתמה לצורך העברת מניות החברה על שמה.
באותה שנה, 2003, החליטו שלושת השותפים להעביר את משרדי החברה למשרדים חדשים בתל-אביב אליהם העביר שלום גם את משרדי סקנורמה וגאוס.
לטענת המבקשת, היא הביעה התנגדותה לכך מחשש למעורבות יתר של שלום בענייני החברה.
אולם, רונית הבטיחה כי שלום ימשיך לעסוק בענייניו ולא יתערב בענייני החברה. על אף זאת, לאחר המעבר למשרדים החדשים, החל שלום להתערב בניהול החברה, הגדיל את מעורבותו והשתלט על תחום הכנסים העסקיים - תוך שהדיר את רגלי המבקשת ועובדות אחרות מתחום זה.
לטענת המבקשת, לאורך השנים לא יכלה לרדת לחקר ההתנהלות הכספית המדויקת של החברה. שלום, אשר ניהל את ענייניה הכספיים של החברה, נהג למסור לה את הדוחות הכספיים ואת מאזני הבוחן. עם זאת, המבקשת איננה בקיאה, לטענתה, בהנהלת חשבונות או בחשבונאות והיא סמכה על שלום כרואה החשבון של החברה.
נטען כי בדוחות הכספיים לא נכללו הסברים או פירוט של העסקאות בהן הייתה מעורבת החברה.
כמו כן, דחה שלום את העברת מאזן הבוחן לעדה, על אף שהיה עליו למוסרו יחד עם הדוחות הכספיים. מאזן הבוחן נמסר לעדה זמן רב לאחר סיום השנה אליה הוא מתייחס, כך שנמנע ממנה מעקב בזמן אמת אחר ההתנהלות הכספית של החברה. כמו כן, התערב שלום באופן מלאכותי ברישומים במאזן הבוחן.
במהלך השנים המעיט שלום בהדרגה בדיווחים שמסר לעדה על מצב החברה, עד שבשנת 2011 הוא נמנע כליל ממתן דיווחים.
לטענת המבקשת, החל משנת 2011, השתנו הדברים וכך גם האמון שנתנה בשלום. הגיעו אליה פיסות מידע שיש בהן כדי לעורר חשש שענייניה הכספיים של החברה אינם מנוהלים באופן תקין. בנוסף, חדל לחלוטין כל דיווח של שלום לעדה לגבי מצב החברה, דבר אשר הותיר אותה בערפל גמור.
השתלטותו של שלום על התחום הטכני של הכנסים הגיעה לרמה של השתלטות אבסולוטית והדרת עובדים אחרים. על כן, החלה עדה לבדוק לעומק את ההתנהלות הכספית של החברה. לשם כך, ביקשה משלום מסמכי הנהלת החשבונות של החברה, אולם קיבלה מסמכים חלקיים בלבד מפקידות הנהלת החשבונות.
לטענת המבקשת, ביום 31.7.11 היא שיתפה חבר בחששותיה והוא הוציא פלט מרשם חברות לגבי החברה. מהפלט עלה, לתדהמתה של המבקשת, כי 49% ממניות החברה עדיין רשומות ע"ש ביזנס טיים וטרם הועברו על שמה ועל שם ורונית.
ביום 1.8.11 שוחחה המבקשת עם רונית ובשיחה, שהוקלטה, הודתה רונית כי לעדה 24.5% ממניות החברה וכי עדה מנהלת בחברה.
עדה הבהירה לרונית כי תדפיס רשם החברות אינו מבטא את אחזקתה ורונית הציעה לעדה לפנות לשלום ולשאול אותו בעניין.
באותו יום שוחחה עדה עם שלום והתלוננה בפניו לגבי אי רישומה ברשם החברות כבעלת מניות וכמנהלת בחברה.
שלום הודה כי עדה היא בעלת 24.5% ממניות החברה ומנהלת בה והוסיף כי המניות של עדה ורונית בחברה מוחזקות בנאמנות עבורן. לדבריו, המניות לא הועברו על שמן, שכן תמיד אפשר להעבירן.
לטענת עדה, כשביקשה משלום לתקן את רישום המניות, הסביר לה שהדבר יגרום לצרות: עדה תחשב כבעלת שליטה ואז לא ניתן יהיה להפריש לקרן ההשתלמות שלה את כל הכספים ובנוסף תידרש עדה להגיש הצהרות הון ודוח כל שנה .
משלא נסוגה מדרישתה, שינה שלום את גרסתו וטען כי עדה היא בעלת 49% ממניות חברת ביזנס טיים ולא בחברה וכי הוא מוכן להעביר מניות אלה של ביזנס טיים על שמה.
עדה חזרה והודיעה כי בבעלותה 24.5% ממניות החברה.
עדה אף חזרה וביקשה להירשם כמנהלת בחברה ושלום מצדו ניסה לגרום לה לוותר על דרישה זו. לבסוף, השיב שלום כי אין בעיה לבצע את הרישום.
נטען, כי במפגש הראשון הבא של המבקשת עם שלום חזרה ועמדה על זכותה להירשם כבעלת 24.5% ממניות החברה. שלום השיב לה כי אין בעיה ולמחרת העביר לה טופס העברת המניות בו כתב את שמה ואת מספר תעודת הזהות שלה וחתם עליו. שלום אמר לה למלא בטופס את שם החברה בה היא רוצה להיות בעלת מניות ולמסור את הטופס לרואה החשבון של החברה כדי שהוא יגיש אותו לרשם החברות.
המבקשת צרפה להמרצת הפתיחה צילום הטופס – הודעה על העברת מניות – כנספח ז'.
המבקשת חששה בשלב זה כי שלום ניהל את ענייניה הכספיים של החברה שלא כדין וכי רישום שמה כבעלת מניות יגרום לכך שתיוחס לה אחריות למעשים של שלום בחברה. לכן, העדיפה תחילה לרדת לחקר התנהלותה הכספית של החברה, בטרם תפעל להעברת המניות בחברה על שמה.
המבקשת טענה כי שמרה על הטופס כמעין "תעודת ביטוח" שתאפשר את העברת המניות חברה על שמה בשלב מאוחר יותר.
לאחר שקיבלה ייעוץ משפטי לפיו לא ניתן יהא להעמידה לדין על מעשים לא חוקיים שנעשו בחברה שלא על ידה ולא בידיעתה, שקלה להשתמש בטופס כדי להעביר על שמה את המניות בחברה.
התברר לה כי הטופס שנמסר לה על ידי שלום אינו מאפשר את העברת המניות. לצורך כך יש להטביע על הטופס חותמת של ביזנס טיים המחזיקה את מניותיה בחברה. חותמת זו מצויה אצל שלום בלבד ורק לו הסמכות לעשות בה שימוש.
המבקשת תיארה את מגעיה עם המשיבים ביחס להתנהלותה הכספית של החברה. בכלל זאת את פגישותיה עם רו"ח נבט, רואה החשבון הקודם של החברה, וכן עם רואה החשבון החדש של החברה - רו"ח טורוק המשמש גם כרואה החשבון של סקנורמה.
נטען כי ביום 1.8.12 התקיימה פגישה בין המבקשת לבין שלום ורונית, ביוזמתה של רונית.
פגישה זו הוקלטה על ידי עדה.
בפגישה אמרו שלום ורונית למבקשת כי החברה "שקופה" בפניה והיא רשאית לעיין בכל מסמך שתרצה.
ביחס לטענת עדה שהועלתה בפגישה לפיה ביצע שלום רישומים בלתי חוקיים בהנהלת החשבונות של החברה - השיב שלום כי הוא מסכים שרואה חשבון מטעם המבקשת ישאל אותו שאלות בנוגע לכך. אולם, בהמשך, חזר בו שלום מהסכמתו ואמר שאינו מסכים למסור מידע כלשהו לרואה חשבון מטעמה של המבקשת.
במהלך אותה פגישה הודיע שלום כי הוא מכנס ישיבת דירקטוריון לגבי מינויו של רו"ח טורוק כרואה החשבון של החברה. מיד לאחר מכן, מבלי שעדה או רונית הביעו הסכמתן או התנגדותן לכך, מיהר שלום להודיע כי רו"ח טורוק מונה כרואה החשבון של החברה בהחלטה שהתקבלה ברוב קולות - של שלום ורונית.
עדה החלה לאסוף מסמכים בנוגע לחברה שיסייעו לה להבין את התנהלותה הכספית.
ביום 13.8.12 האשים אותה שלום בכך שהיא גונבת מסמכים מהחברה ואף איים כי יתבע אותה.
ביום 22.8.12 הונח על שולחנה של עדה פרוטוקול אסיפה כללית של בעלי מניות בחברה, שנערכה ביום 1.8.12, אשר נחתם על ידי שלום.
בפרוטוקול נרשם כי בעלי המניות הצביעו בשאלה אם למנות את רו"ח טורוק כרו"ח החברה. עם זאת, הקלטת מפגישה זו מוכיחה כי הפרוטוקול אינו משקף את הדברים שנאמרו בפגישה.
כך למשל, בפרוטוקול נרשם כי מדובר באסיפת בעלי מניות, בעוד שהפגישה הוגדרה כישיבת דירקטוריון.
כמו כן, מהקלטת עולה כי עדה ורונית לא נתנו את הסכמתן לקיים הצבעה בעניין מינויו של רו"ח טורוק ובפועל לא הצביעו כלל.
במענה לדרישה נוספת של עדה כי רו"ח מטעמה יבדוק את ענייניה הכספיים של החברה - השיבה רונית בשמה ובשם שלום כי הם מסכימים לכך, בכפוף לחתימת רואה החשבון על התחייבות לסודיות. בפועל, נמנע שלום מלהעביר לעדה את כתב ההתחייבות.
ביום 4.9.12 נשלח על ידי ב"כ החברה מכתב בו נטען כי עדה אינה זכאית לעיין במסמכים כלשהם בקשר לחברה שכן אין היא בעלת מניות או דירקטורית בחברה.
לאחר קבלת מכתב זה, נודע לעדה כי שלום הנחה את רו"ח טורוק לא לתת לה כל מסמך או מידע בקשר לחברה ללא רשותו; כי שלום נעל את החדרים בהם מצויים תיקי הנהלת החשבונות; נקט בפעולות שמטרתן להכניס שינויים רטרואקטיביים ברישומי הנהלת החשבונות וכן הכין את הדוח הכספי לשנת 2011 וחתם עליו, מבלי להזמין את עדה לדיונים לגביו ומבלי שראתה טיוטה לפני הגשתו.
לטענת המבקשת, החל מיום 11.10.12 נעשו מצידה ניסיונות נוספים לשכנע את רונית ושלום להחזיר לה את זכויותיה בחברה – ניסיונות אשר פורטו בהרחבה בהמרצת הפתיחה.
עוד טענה המבקשת כי שלום ורונית התנכלו אליה בדרכים שונות.
כך למשל, שלח שלום עוקבים שיעקבו אחר עדה בהיותה מחוץ למשרד.
ביום 16.5.13 הודיעה רונית לעדה שהיא לא תחתום יותר על שקים של החברה ובכך נמנעה זכות החתימה שלה על שיקים של החברה. בנוסף, נשלל מעדה תפקידה כמנכ"לית וכדירקטורית בחברה והיא מודרה כליל מקבלת החלטות בקשר לחברה.
ביום 20.2.13 הסכימו רונית ושלום לקיים הליך גישור בין הצדדים, אולם העלו קשיים בטרם החל הגישור.
הליך הגישור שהתקיים לא נשא פרי ולא עלה בידי עדה לשכנע את שלום ורונית להשיב לה את זכויותיה בחברה.
לטענת המבקשת, גם לאחר סיום הליך הגישור, במהלך חודשים יוני-יולי 2013, נעשו על ידה ניסיונות נוספים לקבל גישה למסמכי החברה. משמאמצים אלו לא צלחו, היא הגישה את התביעה לביהמ"ש.
עדה פירטה ראיות המעידות לשיטתה על כך שהיא בעלת 24.5% ממניות החברה, דירקטורית ומנכ"לית משותפת (סעיף 44 להמרצת הפתיחה).
עדה פירטה בהמרצת הפתיחה ראיות המעידות לשיטתה על כך שההתנהלות הכספית והחשבונאית בחברה אינה תקינה (סעיף 45 להמרצת הפתיחה).
בין היתר, נטען כי מדובר בהוצאות כספים מן החברה לגורמים שלכאורה אינם זכאים להם, לרבות לגופים אשר לשלום או לרונית יש עניין אישי בהם.
זאת בעסקאות שפרטיהן אינם ברורים למבקשת או שלא נדונו או אושרו בפורום כלשהו.
כמו כן, נטען כי בוצעו רישומים כוזבים במסמכי החברה ודיווחים כוזבים לרשויות המס.
המבקשת ציינה התחשבנות עם סקנורמה, שהיא בעלת 51% ממניות החברה ושלום הוא בעל המניות שלה ומנהלה; התחשבנות עם גאוס, ששלום הוא בעל המניות שלה ומנהלה; משיכות כספיים מחשבון הבנק של החברה וטענה בדבר תשלומי מזומן בחו"ל ללא חשבוניות; אי החזרת יתרות כספים שונים הקשורים לקיום כנסים בחו"ל והוצאות חשודות בעניין כנסים אלה וכן רכישות פרטיות של חומרי בניין שנעשו על ידי שלום.
המבקשת טענה כי הבינה שהשותפים בהם נתנה אמון מסתירים ממנה במכוון את ההתנהלות הכספית של החברה. במטרה להסתיר התנהלות זו הם מכחישים את היותה של המבקשת בעלת מניות, דירקטורית ומנכ"לית בחברה.
בהכחשה זו אף רמסו המשיבים את זכות הגישה של המבקשת למסמכי החברה.
המבקשת הדגישה כי מדובר בחברת מעטים אשר התנהלה כמעין שותפות בה התקיים, לכאורה, שוויון וכל שלושת השותפים עובדים, מנכ"לים בצוותא ודירקטורים.
על כן, ישנה ציפייה לגיטימית להמשך ניהול משותף תוך חשיפת מידע מלא בפני כל אחד מהשותפים. בשלילת זכותה של עדה לבדוק את ההתנהלות הכספית והחשבונאית של החברה - יש משום קיפוח והתנהגות בחוסר תום לב מצדם של שלום ורונית.
ב.טענות המשיבים 1-4
בתשובתם להמרצת הפתיחה, טענו המשיבים כי המבקשת אינה בעלת מניות בחברה ואינה זכאית להירשם כבעלת מניות בחברה.
המבקשת היא בעלת מניות ביזנס טיים בלבד.
ביזנס טיים היא, כאמור, בעלת 49% מהון המניות של החברה כאשר 51% בבעלות סקנורמה.
נטען כי את הרעיון הגלום בפעילות החברה הגתה רונית עוד בשנת 93' והוא נבדק, נבחן ופותח על ידי רונית ושלום במסגרת סקנורמה.
בהמשך, צירפה רונית את המבקשת לצוות לצורך מימוש הרעיון.
בתחילה נחתם בין הצדדים הסכם 94' בו נקבע כי הצדדים יהיו בעלי אחזקות ישירות בתאגיד שינהל את המיזם המשותף, כאשר שלום היה אמור להיות בעל השליטה (51%) והמבקשת ורונית היו אמורות להחזיק ביתרת המניות בחלקים שווים (24.5% כל אחת).
נטען כי תאגיד זה הוא ביזנס טיים, חברה אשר הוקמה על ידי שלום זמן קצר קודם לכן באמצעות חברת גאוס שבשליטתו.
לאחר תקופת פעילות של שנה וחצי הגיעו הצדדים להבנה כי לצורך מימוש הרעיון באופן מלא נדרשת מעורבות של גורם המחזיק ברישיון יאט"א.
לאור זאת, הוסכם על הקמת החברה שמניותיה יהיו בבעלות סקנורמה (51%) וביזנס טיים (49%).
סיכום דברים זה בא לידי ביטוי בהסכם משנת 95' בין סקנורמה לביזנס טיים בדבר הקמת החברה (להלן: "הסכם 95'"). על הסכם זה חתמו המבקשת ורונית כנציגות ביזנס טיים.
ביום 23.4.1997 נחתם הסכם בין המבקשת, רונית ושלום לשם הקמת שותפות (להלן: "הסכם 97'").
בהסכם זה נקבע כי הצדדים יקימו שותפות שתעסוק באחזקת מניות בביזנס טיים, כאשר חלקו של כל אחד בשותפות יהיה כלהלן: עדה ורונית יחזיקו כל אחת ב-49% ממניות ביזנס טיים ושלום יחזיק ב-2% הנותרים.
נטען כי הסכם זה נועד להעניק לצדדים זכויות והתייחס לניהול ענייניה של ביזנס טיים בלבד וכי החליף את הסכם 94'.
לטענת המשיבים, ההסכם האמור הינו בעל קשר ישיר וחשוב למחלוקת.
המבקשת הסתירה אותו ולא צירפה אותו להמרצת הפתיחה, עובדה המלמדת על חוסר תום ליבה.
על פי הסכם 97' הכין רו"ח נבט בכתב ידו שטרי העברת בעלות בביזנס טיים, כדי להעביר מניות מהתאגיד בשליטת גאוס לצדדים לפי חלקיהם המוסכמים.
שטרי העברת מניות אלה נמסרו לצדדים לצורך חתימתם והגשתם לרשם החברות.
המבקשת, מטעמים השמורים עמה, לא שלחה את הטפסים לרשם החברות ולכן הרישום המתייחס לביזנס טיים לא משקף את אחזקת המניות בפועל.
לתגובה צורפו צילומים של ארבעה שטרי העברת מניות חתומים וכן שלושה טפסי הודעה על העברת מניות.
המשיבים טענו כי אין כל מסמך התומך בטענות המבקשת כנגד מסמכים בכתב וכנגד עדויות – לרבות עדותו של רו"ח נבט.
לפי עדותו של רו"ח נבט שטר העברת המניות, לגביו טוענת כיום המבקשת כי ניתן לה על ידי שלום בשנת 2003 לצורך העברת מניות בחברה – הוא לאמיתו של דבר המסמך שנערך על ידו בכתב ידו ונחתם על ידי המבקשת כבר בשנת 98' לצורך העברת מניות ביזנס טיים לחזקתה.
נטען כי המבקשת ידעה היטב את מעמדה התאגידי ולא הלינה על כך.
צוין כי המבקשת היא אישה משכילה המחזיקה בין היתר בתואר שני במנהל עסקים ובעלה הוא מומחה ומרצה במנהל עסקים למעלה מ- 20 שנה.
לכן, אין ספק שכל המידע הרלוונטי היה ידוע למבקשת בזמן אמת.
המבקשת חתמה, כאמור, כנציגת ביזנס טיים על ההסכם עם סקנורמה להקמת החברה (הסכם 95') כך שהיא ידעה היטב שהיא בעלת מניות בביזנס טיים ולא בעלת מניות בחברה.
מאז הקמת החברה כיהן שלום כדירקטור יחיד שלה.
המבקשת, כמו רונית, לא התעניינה בתפקיד זה ולא כיהנה בו בפועל.
אין למבקשת זכות שהאסיפה הכללית תבחר בה כדירקטורית אף אם ייקבע כי המבקשת היא בעלת מניות במישרין בחברה.
עוד נאמר, כי מאז הקמת החברה שימשה המבקשת כמנהלת תחום פעילות עסקית בחברה.
עם זאת, מעולם לא הייתה מנכ"לית החברה לא משותפת ולא בכלל.
היה ברור למבקשת ולרונית כי שלום ממלא את תפקיד מנכ"ל החברה.
כמו כן, נטען כי תביעות המבקשת התיישנו ובכל מקרה הן מועלות בשיהוי עצום.
אי נקיטת כל פעולה בעניין במהלך התקופה שעברה מהגילוי הנטען של אי הרישום ועד להגשת התובענה - עולה כדי השתק וויתור ושיהוי חמור.
מאחר והמבקשת אינה בעלת מניות; אינה דירקטורית ואינה מנכ"ל החברה היא אינה זכאית לגישה חופשית למסמכיה.
אף אם המבקשת הייתה מוכרת כבעלת מניות בחברה, הרי אין היא זכאית לגישה מלאה וחופשית לכל מסמכי החברה.
המשיבים ציינו כי המבקשת נטלה והעתיקה מסמכים רבים של החברה שלא כדין.
לטענת המשיבים, בוצעו כל הפעולות אשר פורטו לעיל בידיעתה ובהסכמתה המלאה של המבקשת. בניגוד לנטען על ידי המבקשת, לא סוכם כי מניותיהן של עדה ורונית בחברה יוחזקו בנאמנות ע"י ביזנס טיים.
ביחס לטענות המבקשת בנוגע לטופסי העברת המניות שנמסרו לה ע"י שלום הרחיבו המשיבים וטענו כי מדובר בטענות חסרות יסוד.
בין השנים 2010-2011 ביקשה עדה משלום העתק של המסמכים בטענה כי הם אבדו לה והיא זקוקה להם לשם הגשת הצהרת הון למס הכנסה.
שלום העביר לה העתק מהסכם ההקמה, הסכם השותפות ומסמכי העברת הבעלות שלה אשר נכתבו ע"י רו"ח נבט ב-1998 ונחתמו על ידה.
נטען כי טופס העברת המניות, אשר צורף כנספח ז' להמרצת הפתיחה, הוא אותו טופס אשר נכתב על ידי רו"ח נבט כבר בשנת 98' ונמסר למבקשת עם השלמתו באותו מועד, להמשך טיפול.
המשיבים חזרו וטענו כי המבקשת זכאית להירשם כבעלת 49% ממניות ביזנס טיים וכי זכות זו מעולם לא נמנעה ממנה. שלום הוא זה שטרח לעדכן את רישומי ביזנס טיים בזמן אמת, מהלך שלא הושלם בשל היעדר שיתוף הפעולה מצדה של עדה.
ביחס לטענת המבקשת לפיה הוסכם במועד הקמת החברה כי כל השותפים ימונו ויכהנו כדירקטורים בחברה - טענו המשיבים כי אין לה יסוד.
לטענתם, שלום הוא שהיה אמון על הקמת החברה והוא זה שחתום באופן אישי על תזכיר ותקנון החברה בשם בעלי המניות בחברה- ביזנס טיים וסקנורמה.
שלום כיהן כמנהל החברה וכדירקטור היחידי שלה ממועד הקמתה. הוא אף חתום כמנהל החברה וכדירקטור על הדוחות הכספיים השנתיים של החברה למס הכנסה והדוחות השנתיים לרשם החברות.
עד שנת 2002, בהתאם לכך שרונית ועדה היו עובדות בחברה ושותפות בניהולה, נשאה כל אחת מהן בתואר "מנהלת" (Manager). אולם, בשנת 2003, עם המעבר למשרדים החדשים והתחלת הפעילות של הפקת כנסים בחו"ל בשוק הבינלאומי, הוחלט על שינו תדמית החברה; עיצוב לוגו חדש והנפקת כרטיסי ביקור חדשים שיציגו את החברה באור חיובי כלפי הלקוחות הזרים.
לאחר סקר שוק בקרב חברות דומות בחו"ל, הוחלט כי רונית ועדה יחזיקו בתואר "מנהלת" בעברית ו"דירקטורית" באנגלית בכרטיסי הביקור של החברה.
המשיבים טענו כי אין חולק שהשימוש בתארים אלו, המשקפים רמות של בכירות בחברה, אינו מקים למבקשת זכות מהותית כלפי החברה, קל וחומר אינו הופך אותה לדירקטורית כמשמעות המונח בחוק החברות, התשנ"ט-1999.
במסגרת תגובתם הציגו המשיבים את חלוקת האחריות בחברה: לטענתם, רונית אחראית על המחלקה העסקית של החברה, מחלקת התמריץ, מחלקת הכנסים הבינלאומיים בחו"ל וכן משמשת כפרוייקטורית בתפעול כנסים בארץ. עדה אחראית על מחלקת המכירות והשיווק של החברה, על מחלקת הכנסים המקומיים בישראל ומשמשת כפרוייקטורית בתפעול כנסים בחו"ל.
שלום מכהן כמנכ"ל החברה, מנהל הכספים והחשבונות, הוא עוסק בהתנהלות מול הרשויות ואחראי על ההתנהלות השוטפת לרבות הניהול האדמיניסטרטיבי.
בתחום המקצועי משמש שלום מנכ"ל משותף של מחלקות הכנסים יחד עם רונית ועדה, מנהל המחלקה הטכנית ומחלקת המחשוב של החברה.
בשל מערכת היחסים החברית בחברה, עבדו שלום, רונית והמבקשת בשיתוף פעולה מלא, כל אחד בתחום אחריותו. ניתן לכל אחד מהם חופש פעולה אישי לביצוע מטלותיו והם חלקו שכר שווה ותנאים (סוציאליים ונלווים) שווים. אולם, עדה אינה מנכ"לית משותפת בחברה ואינה דירקטורית. היא עובדת החברה ושותפה לניהולה, במעמד שווה לרונית.
המשיבים טענו כי אין כל יסוד לטענת המבקשת לפיה שלום שימש כ"שותף שקט", שכן הוא היה "הרוח החיה" מאחורי החברה.
עוד נטען, כי בשנים 2000-2001 וכן משנת 2007 ואילך, נעדרה המבקשת מהעבודה במשך ימים ארוכים בשל נסיבות אישיות, כאשר רונית נשאה בכל האחריות ומילאה גם את תפקידה של עדה. זאת, מבלי שהמשיבים הלינו על התנהלותה, על היעדרויותיה התכופות או על היקף שעות העבודה הנמוך משמעותית מזה שלהם.
המשיבים התייחסו ליתר הטענות שנטענו על ידי המבקשת בהמרצת הפתיחה ובכלל זאת, לאופן הליך רישום החשבונות בחברה, לזכויות החתימה בחברה וכן לעיון שניתן למבקשת במסמכי החברה.
לטענתם, עדה הייתה ממונה על הגבייה מלקוחות המשרד, על גביית עמלות מספקים ועל בדיקת דוחות החיובים של החברה על בסיס חודשי. לכן, הייתה עדה מודעת לכל היתרות הקיימות בספרי החברה בכל זמן נתון.
כמו כן, הייתה לעדה גישה לחשבון הבנק של החברה במידה ורצתה לבחון את דפי הבנק ואת התנועות בחשבון החברה. שלום עצמו לא היה מעורב באישור החשבוניות או בתשלום לספקים, למעט החשבוניות של הפרויקטים בניהולו. שלום עסק בעיקר בפיקוח על מנהלת החשבונות; תשלום חשבונות כלליים של המשרד והגשת הדוחות השוטפים לרשויות.
עוד נטען, כי לאחר אישור הדוחות הכספיים של החברה ע"י רו"ח המבקר של החברה, נהגו הצדדים לקיים ישיבה שנתית מסכמת במסגרתה נדונו הדוחות השנתיים, בהן נכחה עדה יחד עם בעלה. זאת, על אף שאין לעדה זכות לעיין בדוחות הכספיים של החברה, שכן היא אינה דירקטורית או בעלת מניות בה. יחד עם זאת ועל מנת לקדם באופן יעיל את עניני החברה, נערכו ישיבות אלה בנוכחות כל הצדדים והונהגה מדיניות של שקיפות מלאה בניהול ענייני החברה.
נטען כי שלום לא נהג למסור למבקשת את מאזני הבוחן של החברה ולא הייתה מוטלת עליו חובה לעשות כן. כל מאזני הבוחן שצורפו לכתב התביעה אינם סופיים ונלקחו כנראה ע"י המבקשת שלא כדין.
עוד נטען, כי שלום נהג לקיים ישיבות עם המבקשת ולהשיב על כל שאלותיה לפרטי פרטים.
לטענת המשיבים, במהלך 2011 חלה תפנית ביחסה של המבקשת כלפי שלום והיא החלה לנקוט בשורה ארוכה של פעולות חסרות תום לב, במטרה "לייצר תיק" נגד שלום ורונית.
עד חודש אוגוסט 2012 נעשו כל פעולותיה של המבקשת בהיחבא, מבלי לעורר את חשדם של המשיבים.
החל מחודש יולי 2011 פעלה עדה לקיום פגישות עם שלום ורונית תחת כסות של "קבלת תשובות והסברים". למעשה, כפי שהתברר מהתובענה, מטרת הפגישות הייתה הקלטה ואיסוף חומרים שיועילו לה בהמשך.
כמו כן, החלה עדה לנסות ולעורר את חשדם של העובדים האחרים בחברה בנוגע להתנהלותו של שלום. עדה החלה לשלוח מיילים ומכתבים בניסיון ליצור מצג שווא של "פגישות שותפים" והצעת פורמטים של ישיבות הנהלה. למעשה, הפגישות נקבעו באמצעות שיחות טלפון אישיות ונערכו באופן לא רשמי במשרדי החברה או באחד מבתי הצדדים.
ביחס לחילופי רואי החשבון של החברה - טענו המשיבים כי תפקידו של רו"ח נבט הסתיים, לאור חילוקי דעות בינו לבין שלום בעניין מועד סגירת היתרות של שוברים וזיכויים לא מנוצלים.
על אף התנהגות המבקשת, יזמה רונית ביום 1.8.12 פגישה בביתה במטרה ליישר את ההדורים האישיים והמקצועיים בין הצדדים על מנת לאפשר המשך פעילות תקין של החברה.
בפגישה זו החליטו שלום ורונית להניח בצד את רגשות האכזבה והפגיעה הקשה מהמבקשת, ולפתור את הסיטואציה החדשה שנוצרה לטובת החברה ולטובת מערכת היחסים בין הצדדים.
לעומת המשיבים, שהגיעו נקיי ידיים בכדי ליישר את ההדורים עם המבקשת, הגיעה המבקשת לפגישה עם מכשיר הקלטה מוסווה. למרות המצג שהציגה, לפיו היא מעוניינת בשיפור היחסים, מטרתה הייתה לאסוף חומר נוסף שיעזור לה בפעולותיה נגד המשיבים. בפגישה מסרו שלום ורונית למבקשת כי היא רשאית לבחון ולבדוק את מסמכי החברה, על מנת להפיס את דעתה ולמרות שאין לה כל זכות שבדין לעשות זאת.
ביום 1.8.2012 התקיימה אסיפת בעלי מניות בחברה, בה יוצגה ביזנס טיים על ידי עדה ורונית.
בתמליל השיחה שצירפה המבקשת אומנם נעשה שימוש במונח "ישיבת דירקטוריון", אולם ברור כי הכוונה הייתה לקיום אסיפת בעלי מניות. עדה ביקשה כי רו"ח מטעמה, ד"ר כוכבי שהינו חבר ילדות שלה, יבדוק את ענייניה הכספיים של החברה. המשיבים הסכימו לכך בכפוף לחתימה על הסכם סודיות.
עוד בטרם ביצוע הבדיקה החלה עדה להעתיק ולהוציא מן המשרד מסמכים שונים של החברה. זאת, בניגוד לדין ותוך הפרת חובותיה כלפי החברה והפרת אמון כלפי שלום ורונית.
עם החרפת הסכסוך, נאלץ שלום לנעול את חדרי הנהלת החשבונות של החברה, ולהנחות את מנהלת החשבונות של החברה שלא לאפשר לאף עובד לצלם או להוציא מסמכי הנהלת חשבונות ללא אישורו.
המשיבים פירטו את השתלשלות העניינים ביחס למגעים בין הצדדים בשנת 2013.
לטענתם, המבקשת דרשה סכומים מופרכים ומופרזים בתמורה לסיום המחלוקות והיפרדות עסקית בין הצדדים.
המשיבים הסכימו כי רואה חשבון חיצוני יבדוק את מסמכי החברה. אולם, רו"ח פיינרו, קרוב משפחתה של המבקשת שהוצע ע"י המבקשת, סירב לבצע את הבדיקה.
המשיבים הסבירו כי דחיית ההצעה למנות את משרד רו"ח בר לב נבעה מכך שאינו מתאים לערוך את הבדיקות, שכן הוא אינו בעל ידע וניסיון בתחום התיירות. בשלב זה, המשיכה המבקשת להתנער מעבודתה, להעתיק ולצלם מסמכים בחשאי ולהסית את עובדי החברה נגד המשיבים.
המשיבים הציעו פוסק שיהיה ניטראלי אשר יקבע האם בוצעו תשלומים ביתר למי מהצדדים. אולם, המבקשת דחתה הצעה זו.
עמדת המשיבים הייתה ועודנה כי לא ניתן להמשיך את ההתקשרות העסקית בין הצדדים על רקע הקרע שנוצר. לכן, נערך בין הצדדים הליך גישור ובמקביל נעשו ניסיונות הידברות בלתי פוסקים מצד המשיבים במטרה להביא את הסכסוך לסיומו.
המשיבים נהגו בתום לב, באופן ענייני והגון במטרה להביא לסיום הסכסוך עם המבקשת.
המבקשת, שהודיעה למגשר על הפסקת הליך הגישור, נהגה בחוסר תום לב ולמראית עין בלבד. בסיכול הליך הגישור הוכיחה עדה כי אין היא מעוניינת להביא לפתרונו של הסכסוך.
עוד נטען, בין היתר, כי המבקשת אינה זכאית לסעד המבוקש של מינוי רו"ח חוקר לחברה. מדובר בסעד קיצוני וחריג שלא יינתן כדבר שבשגרה, אלא בנסיבות חריגות וקיצוניות. נסיבות אלו לא מתקיימות במקרה זה.
בתשובתם התייחסו המשיבים באופן פרטני לטענות המבקשת ביחס לענייניה הכספיים של החברה.
4.דיון והחלטה
השאלה אותה יש לבחון במסגרת המרצת הפתיחה הינה שאלת מעמדה של המבקשת בחברה.
א.הטענה לפיה המבקשת היא בעלת מניות בחברה
כפי שכבר ציינתי לעיל, הצורך להכריע בשאלה זו נובע ממהותה של התביעה – במסגרתה העלתה המבקשת טענות קיפוח כלפי המשיבים - הן בגין התנהלות כספית בלתי נאותה והן בגין אי מתן אפשרות לבחון את מסמכי החברה, לרבות מסמכי הנהלת חשבונות שלה.
סעיף 191 (א) לחוק החברות מקנה לבית המשפט סמכות "לפי בקשת בעל מנייה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו".
-נסיבות הקמת החברה
המבקשת טענה, כאמור, כי בתחילת שנת 94' נערך מו"מ בינה לבין שלום ורונית לצורך הקמת חברה משותפת שמטרתה ליתן שירותי תיירות לחברות עסקיות.
המבקשת העידה בתצהירה כי עבדה באותה עת כמנהלת שיווק במלון, רונית עבדה בסקנורמה שעסקה בתיירות ושלום עבד בחברת גאוס שהיא חברת תוכנה ומערכות.
המבקשת טענה כי בתקופה שלאחר חתימת הסכם 94', עסקו היא ורונית בהקמת העסק המשותף וכי סוכם ששלום יפעל לרישום חברה אשר תקבל את הפעילות של העסק המשותף.
מנגד, טענו שלום ורונית בתצהיריהם כי רונית היא שהגתה את הרעיון למיזם של הקמת חברה המספקת שירותיי תיירות עסקיים לחברות ולקוחות עסקיים.
רונית הצהירה כי עבדה במשך 10 שנים ברשת מלונות מוריה וזיהתה פוטנציאל בהקמת חברה כאמור לעיל. בעקבות הניסיון של שלום פנתה אליו וסיפרה לו על הרעיון שהגתה.
שלום הציע לה להקים, יחד עמו, סניף של סקנורמה שיתמקד בתחום מתן שירותים עסקיים.
החל ממאי 93' החלה רונית, לפי האמור בתצהירה, בביצוע בדיקות מקדימות להקמת המיזם.
רונית החלה בבניית מחלקה עסקית תוך הכנת תכנית עסקית להפיכת המחלקה לחברה נפרדת.
בפברואר 94' לאחר קיום הבדיקות הציעה לפנות למבקשת, אותה הכירה במהלך עבודתה ברשת מלונות מוריה, כדי שתיטול חלק בפרויקט ההקמה של החברה "מתוך כוונה כי יכולותיה וקשריה העסקיים של גב' מורג בשיתוף פעולה עם יכולותינו וקשרינו העסקיים יוכלו לתרום לחברה המתהווה".
בתצהיר המשלים שהוגש על ידי המבקשת הדגישה כי היא בעלת שני תארים אקדמאיים, ביניהם תואר שני משנת 92' במנהל עסקים מאוניברסיטת תל-אביב, וכי עבדה במלון מוריה פלאזה בתל-אביב במהלך שנת 88' בתפקידי סטאז' ניהולי.
ממרץ 89' ועד פברואר 92' עבדה ברשת מוריה כמנהלת מחלקה עסקית של הרשת.
בין שנת 92 ' לשנת 94 עבדה במלון קולוני כמנהלת שיווק ומכירות.
המבקשת טענה כי במהלך עבודות אלה צברה ידע רב, ניסיון עשיר וקשרים חשובים עם לקוחות עסקיים בתחום התיירות העסקית.
המבקשת אישרה כי בראשית שנת 94' פנתה אליה רונית וביקשה להתייעץ איתה בקשר לרעיון להקים חברה שתעסוק במתן שירותיי תיירות לעסקים.
המבקשת הכחישה את טענתה של רונית לפיה הרעיון להקמת החברה נבדק, נבחן ופותח על ידה ועל ידי שלום בשנת 93', וכי רונית החלה בבניית המחלקה העסקית בסקנורמה עוד לפני הפנייה למבקשת.
המבקשת טענה כי כאשר פנתה אליה רונית להתייעץ בתחילת שנת 94' לא היה לרונית כל ידע משמעותי בעניין ואת הידע הראשון בתחום קיבלה ממנה.
אינני רואה צורך להידרש ולהכריע בשאלה מי הגה את רעיון הקמת החברה.
אין מחלוקת בין הצדדים כי רונית פנתה בעניין זה למבקשת.
אין גם ספק כי למבקשת היה ניסיון ומידע בתחום התיירות העסקית וכי רונית פנתה אליה כדי לצרפה ולשתפה במיזם המשותף, אשר אמור היה לעסוק באופן ספציפי בתחום העסקי. לכן, היה צורך במומחיותה של המבקשת אשר עסקה בחברות כדי לממש את הקמת המיזם.
רונית העידה באופן חד משמעי כי פנתה למבקשת לאור ניסיונה בתחום התיירות העסקית "... עכשיו, אני באתי מהמגזר המסחרי, אני בשביל מה הבאתי את עדה כי היא הכירה חברות. אני הכרתי את כל המגזר התיירותי ולא הכרתי חברות" (עמ' 328 לפרוטוקול).
המסקנה מהאמור לעיל היא כי מטרת הפנייה למבקשת הייתה לשתף אותה בהקמת המיזם המשותף או החברה החדשה, לאור מומחיותה והכרותה את השוק הרלוונטי.
-הסכם 94'
בעקבות פנייתה של רונית למבקשת התקיים מו"מ בין הצדדים וביום 10.3.94 נחתם, כאמור, הסכם 94'.
הוראות ההסכם הן כלהלן:
"1. השותפים יקימו חברה בע"מ כאשר הבעלות תתחלק כדלקמן:
24.50% רונית כהן
24.50% עדה מורג
51.00% שלום חזקיהו ו/או סקנורמה בע"מ.
2. במשך 4 חודשים ראשונים לפעילות החברה, יממן שלום חזקיהו משכורות לרונית ועדה בסך של 4,000 ₪ ברוטו לחודש לכל אחת, לעבודה במשרה מלאה.
3. כמו כן יממן שלום חזקיהו את כל ההוצאות הכרוכות בהקמת החברה והפעילות השוטפת הראשונית שלה.
4. רונית ועדה באמצעות החברה תעבודנה כמעודדות מכירות בסקנורמה בע"מ. בתקופה זו תהננה מכל ההכנסות שתהיינה לחברה בגין פעילות זו בקיזוז ההוצאות השוטפות.
5. השותפים יעשו את כל המאמצים להקמת סוכנות נסיעות בעלת רשיון עצמאי בזמן המהיר ביותר (עד 6 חודשים), לשם כך מתחייבות רונית ועדה להפריש עד 5% כל אחת מהבעלות בחברה לשם צרוף שותף/פה נוספת בעל רשיון מומחה לנסיעות הדרוש להקמת משרד נסיעות עצמאי.
6. בתקנות החברה החדשה יוכנס הסכם סרוב ראשוני למכירת מניות.
7. החלטות מהותיות הקשורות לניהול החברה יובאו לדיון לפני כל בעלי המניות בחברה".
הסכם 94' צורף כנספח ב' להמרצת הפתיחה.
ההסכם חתום על ידי רונית, עדה ושלום – אשר הוגדרו במסגרת ההסכם "השותפים".
לטענת המבקשת, החברה שהוקמה על פי הסכם זה היא המשיבה 1, אשר הוקמה ביום 9.7.95, והמבקשת זכאית להירשם כבעלת 24.5% ממניותיה.
ביום 3.3.94, עוד לפני שנחתם הסכם 94, הוקמה, כאמור, ביזנס טיים על ידי שלום.
כך עולה מנספח 4 לתצהיר המשלים של המבקשת – מסמכי ביזנס טיים ברשם החברות.
מסמכי ההקמה נחתמו על ידי שלום אשר דווח כמנהל החברה.
999 מניות ביזנס טיים רשומות על שם גאוס ומניה אחת על שם שלום.
כך עולה מתדפיס רשם החברות אשר צורף כנספח א(3) לתצהירה של המבקשת במסגרת המרצת הפתיחה.
לטענת המשיבים, הסכם 94' הינו הסכם שיתוף פעולה במסגרתו הוסכם כי הבעלות בביזנס טיים ולא בחברה, תחולק על פי הקבוע בו (סעיף 56 לתצהירו של שלום).
על טענה זו חזרו המשיבים במהלך הדיון ובסיכומים.
לעומת זאת, לטענת המבקשת, בעת עריכת הסכם 94' לא הייתה כוונה כי ביזנס טיים תהיה החברה שתוקם על פיו. אם זו הייתה הכוונה חזקה שביזנס טיים הייתה נזכרת בהסכם 94' ולא היה נכתב בו כי תוקם חברה משותפת (סעיפים 4.1-4.3 לתצהיר המשלים).
ההסכם מנוסח בלשון עתיד וקובע כי השותפים "יקימו חברה" ו"יממן שלום... את כל ההוצאות הכרוכות בהקמת החברה...".
בנוסף טענה המבקשת כי אם ביזנס טיים הייתה אכן החברה אליה התייחס הסכם 94', כטענת המשיבים, היו אמורים להיות בידה 24.5% ממניות ביזנס טיים.
טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתם האחרת של המשיבים לפיה מחזיקות המבקשת ורונית, כל אחת, ב-49% ממניות ביזנס טיים.
בסיכומים חזרה המבקשת על טיעונים אלה .
עוד נטען כי אם גרסת המשיבים הייתה נכונה, חזקה שהצדדים היו משנים את רישום מניות ביזנס טיים מהאופן בו רשם אותן שלום מלכתחילה, כדי להתאימו להסכם, אך השינוי לא נעשה.
המבקשת התייחסה גם לפעילות המשותפת בתקופת הייזום ולעובדה כי פעילות העסק המשותף הועברה לחברה ביום 1.1.96.
מקובלת עלי לחלוטין גרסתה של המבקשת, לפיה מתייחס הסכם 94' לחברה חדשה אשר תוקם בעתיד על ידי השותפים - כאשר נקבעו בהסכם הוראות ברורות באשר לפעילותה העסקית המתוכננת ודרך קבלת ההחלטות בה.
כמו כן, צוינה באופן מפורש חלוקת הבעלות בחברה בין המבקשת לבין רונית ולבין שלום, באופן ישיר או באמצעות סקרנורמה שבשליטתו.
אינני רואה כל מקום לטענת המשיבים לפיה גרסה זו של המבקשת היא גרסה כוזבת המופרכת מעובדות המציאות.
משלשון ההסכם בדבר הקמת חברה חדשה כה ברורה, חייב היה להינתן הסבר משכנע לכך שההסכם לא התייחס לאירועים שאירעו בעקבותיו, כלומר הקמת החברה בשנת 95' - אלא שהוא התייחס לחברה שהוקמה כבר באופן עצמאי על ידי שלום מספר ימים לפני שנחתם.
אין בסיס לטענתו של המשיבים לפיה הייתה הכוונה בהסכם 94' לביזנס טיים ולא לחברה - שנוסדה לאחר חתימת הסכם 94'.
בתצהיר נאמר על ידי שלום באופן כללי ביותר כי הקים את ביזנס טיים ביום 3.3.94 וכי במסגרת הסכם 94' הוסכם שהבעלות בחברת ביזנס טיים תהיה בהתאם לחלוקה שצוינה בהסכם.
לחברת ביזנס טיים, אשר כבר הוקמה במועד החתימה, אין כל זכר בהסכם הנוקט בלשון עתיד.
בחקירתו הנגדית עלתה גרסה חדשה. לדבריו, העובדה כי כתוב בהסכם 94' שהשותפים יקימו חברה ולא שהשותפים יהיו בעלי מניות בביזנס טיים שכבר הוקמה – "זה נוסח בסך הכל".
ההסבר החדש שניתן הוא כי המגעים להסכם 94' נוהלו מספר חודשים קודם לכן "הגיעה הגב' מורג עם בעלה כמה פעמים לפגישות ... התחיל להתגבש הסכם. בעלה לא הסכים אף פעם שתצטרף למיזם הזה ואני הצעתי את ההסכם הזה כל פעם והשתנו כל מי דברים ולכן הוא היה בלשון עתידי. רק ברגע האחרון הוא הסכים".
משנשאל שלום מדוע לא תוקן ההסכם בכתב יד לפני החתימה לאחר שהמבקשת הסכימה להצטרף למיזם, כך שבמקום שיהיה כתוב שהשותפים יקימו חברה יהיה כתוב ביזנס טיים, ענה "את החברה שהקמתי אני הלכתי לעשות עם אחותי בכל מקרה. גם אחרי שהיא סירבה להצטרף עדה, בשביל זה הקמתי אותה... החברה הייתה אמורה לקום בכל מקרה".
שלום הוסיף כי ביזנס טיים לא הייתה פעילה שכן לא היה לה רישיון "אבל להקים את החברה כחברה שתהיה חברת מדף שהיא תקבל את הפעילות הזאת... איזה רישיון הפעלה יהיה לה ואיזה שותפים יהיו לה בפנים, איזה בעלי מניות יהיו לה זה נעשה מאוחר יותר".
עוד העיד שלום כי לא ראה חשיבות בשינוי ההסכם כך שיתייחס לחברה שכבר הוקמה.
המסמך, לדבריו, היה מוכן "השתמשתי במסמך מוכן שהיה לי... ורק ברגע האחרון בכלל היא התרצתה לחתום עליו... ואז היא באה והתחרטה ממש ברגע האחרון ואמרה אני מסכימה תוסיף לי עוד חודש להתחייבות שלך לשלם לי את השכר ואז הוספתי בכתב יד את החודש הנוסף הזה" (עמ' 299-301 לפרוטוקול).
מכלול גרסה זו אינו אמין עלי לגופו ואף אינו הגיוני.
הסכם 94' מתעלם לחלוטין מקיומה של ביזנס טיים. אם אכן הייתה כוונת הצדדים לכך כי בעלות השותפים תהיה בחברה זו, הרי שבוודאי היה די זמן לתקן את ההסכם ולהתאימו למצב עובדתי נטען זה.
הטענה כי לא הייתה לשלום גישה למחשב שכן הפגישות התנהלו בבתי קפה – אינה מתאימה למי שמנהל מו"מ עסקי לשם הקמת חברה וממספר ההסכמים אשר הוכנו על ידו נראה כי הוא מצוי הן בניהול מו"מ והן בעריכת הסכמים.
אין גם כל מקום לטענה כי אף אם ניתן היה לשנות את ההסכם בכתב יד הרי המבקשת לא דרשה זאת, להבדיל מדרישתה לשנות את ההסכם כך שישולם לה שכר עבור חודש נוסף על החודשים שכבר צוינו לו.
המבקשת העידה, באופן מפורש, הן בתצהיר הראשון והן בתצהיר המשלים, כי לא הייתה מודעת לכך שביזנס טיים כבר הוקמה על ידי שלום במועד החתימה על ההסכם.
לא נטען על ידי מי מהמשיבים כי עובדת הקמתה של ביזנס טיים הובאה לידיעתה של המבקשת או כי הייתה מודעת לכך בפועל באותו מועד. לכן, ברור כי המבקשת לא הייתה יכולה לדרוש את שינוי ההסכם כך שיתייחס לביזנס טיים.
עוד נאמר על ידי המבקשת בתצהיר המשלים, כי אילו היה שלום מציג בפניה את מסמכי הרישום של ביזנס טיים ומודיע לה כי היא תהיה החברה המשותפת - הייתה מבקשת כי יתקן את הרישום, כך שהמניות יירשמו על שם מי שסוכם שיהיו הבעלים, וכי מטרותיה יותאמו למטרות שסוכמו בין הצדדים.
עדות זו אמינה עלי לחלוטין והיא לא נסתרה בחקירה הנגדית שכן המבקשת לא נחקרה על דברים אלה.
יש לכן להתייחס להסכם 94' כפשוטו – הסכם המבטא את הסכמת השותפים להקים חברה שמטרתה הסופית היא הקמת משרד נסיעות עצמאי שהבעלות בו תהיה לפי שיעור האחוזים שנקבע בהסכם 94'.
-תקופת הייזום בין הסכם 94' – להקמת החברה ביולי 95'
המבקשת הוסיפה וטענה בסיכומים כי אם גרסת המשיבים - לפיה הוסכם שהחברה שתוקם היא למעשה ביזנס טיים – הרי שהפעילות העסקית של המיזם המשותף שהתבצעה לאחר הסכם 94' הייתה נעשית על ידה ונרשמת בספריה.
שלום טען בתצהירו כי ביוני 95' הודיעה לו שותפתו בסקנורמה שאיננה מסכימה להמשיך ולהחזיק את המחלקה העסקית המופעלת על ידי ביזנס טיים. לכן, פעל כדי להפוך את ביזנס טיים למשרד נסיעות עצמאי.
המבקשת הצהירה כי לאחר חתימת הסכם 94' התפטרה מעבודתה במלון קולוני והיא ורונית החלו לעסוק בהקמת המיזם המשותף.
לדבריה, באותה תקופה פעלו היא ורונית ממשרדי סקנורמה כאשר הפעילות נעשית כמחלקה של סקנורמה. אף הפעילות הכספית והחשבונאית הועברה דרכה - כל זאת על פי עצת שלום.
המבקשת צירפה טופסי הזמנת חדרים ונייר מכתבים מאותה תקופה – מסמכים הנושאים את הכותרת "סקנורמה ביזנס טיים נסיעות ותיירות בע"מ".
רונית אישרה בחקירתה הנגדית כי מאפריל 94' התנהל העסק המשותף כמחלקה בתוך חברת סקנורמה (עמ' 322 ל פרוטוקול).
גם בתצהירה המשלים התייחסה המבקשת לעבודתה יחד עם רונית ממועד חתימת הסכם 94' ועד להקמת החברה ביולי 95'.
עוד נאמר בתצהיר המשלים כי באותה תקופה החל מר ג'פרי הנסון (להלן: "הנסון") לעבוד בעסק וקיבל שכר מסקנורמה.
המבקשת הדגישה כי שלום לא עבד בהקמת העסק ולא עבד כלל במשרדי סקנורמה, אלא עבד מביתו בענייני גאוס.
עוד נאמר על ידי המבקשת, כי במהלך החודשים הראשונים של הפעילות חזרו היא ורונית וביקשו משלום כי "יפתח" חברה חדשה כפי שסוכם בהסכם 94'.
שלום השיב שוב ושוב כי יש לראות קודם אם העסק מצליח.
המבקשת טענה כי לאחר שכבר היה ברור שהעסק מצליח חזרו היא ורונית וביקשו משלום שיפתח חברה. שלום הודיע כי לוקח זמן לפתוח חברה ולפתוח תיקים ברשויות המס.
בשלב מסוים הודיע שלום כי פתח חברה כפי שסוכם בהסכם 94', ביזנס טיים, אך אמר כי עדיין לא ניתן להעביר אליה את הפעילות העסקית והחשבונאית של העסק.
לדבריו, לאחר פתיחת תיקים ברשויות המס ופתיחת חשבון בנק, יעביר את המניות לחברה שרשם לרונית ואליה (24.5% לכל אחת ו- 51% לסקנורמה).
המבקשת טענה כי סמכה על שלום וכי היא ורונית המשיכו להפעיל את העסק כמחלקה בסקנורמה.
מתצהיר זה עולה אם כן כי בשלב כלשהו בתקופה שלאחר החתימה על הסכם 94' ולפני הקמת החברה - הייתה המבקשת מודעת לקיומה של ביזנס טיים.
אולם, אין בידיעה על הקמת ביזנס טיים או בעצם הקמתה, כדי לתמוך בגרסתו של שלום, לפיה בוצעה הפעילות בתקופת הייזום, כלומר עד להקמת החברה, על ידי ביזנס טיים או עבורה.
כפי שטענה המבקשת בסיכומים, עולה מהראיות כי לביזנס טיים לא הייתה למעשה כל פעילות עסקית. לכן, אין מקום לטענת שלום כי הפעילות העסקית התבצעה למעשה על ידי ביזנס טיים במסגרת סקנורמה וכי פעילות זו היא הפעילות שהועברה לחברה.
שלום נשאל בחקירה הנגדית לגבי פעילותה של ביזנס טיים:
"ש.לא הייתה לה מעולם שום פעילות עסקית, חשבון בנק, נכסים, לחברה לביזנס טיים בע"מ נכון?
ת.הנכס שלהם זה אחזקה של מניות בביזנס טיים סקנורמה" (עמ' 282 לפרוטוקול).
המשיבים טענו בסיכומים כי שלום לא טען בחקירתו כי לביזנס טיים לא הייתה פעילות עסקית, אלא הסביר שביחס לתקופה של שנת 97' - הנכס היחיד של ביזנס טיים היה החזקה של מניות החברה.
אין מקום לטענה זו שכן השאלה בחקירה הנגדית התייחסה במפורש ל"מעולם" ולא לפעילות ביזנס טיים משנת 97' ואילך.
המבקשת הפנתה בעניין זה גם לעדותו של רו"ח נבט.
רו"ח נבט נשאל אם הוא מכיר את ביזנס טיים ותשובתו הייתה חיובית.
רו"ח נבט נשאל:
"ש.לא היית רו"ח שלה נכון?
ת.לא, ביזנס טיים בע"מ לדעתי כן הייתי רו"ח שלה זו חברה לא פעילה נכון?"
רו"ח נבט אף נשאל האם ידוע לו שלפי מסמכי רשם החברות מעולם לא הוגש בשמה דוח לרשם החברות. תשובתו לכך הייתה שלילית.
רו"ח נבט נשאל:
"ש.אתה כרו"ח שלה אתה לא יודע שלא הוגש אף פעם דוח?
ת.החברה הייתה חברה לא פעילה.
ש.מהרגע שהוקמה?
ת.כן.
ש.אז למה היא הוקמה?
ת.תשאלי את מי שהקים אותה... היא החזיקה מניות של חברת בת.
ש.אבל שהיא הוקמה היא הוקמה לפני חברת הבת, אז למה היא הוקמה?
ת.... אין לי מושג.
ש.ראית פעם הנהלת חשבונות שלה?
ת.... לא, לא היה לה.
ש.דוחות כספיים?
ת.לא, לא היה לה היא לא הייתה פעילה, חוץ מאשר החזקת מניות"(עמ' 159 – 161 לפרוטוקול).
בהמשך נשאל רו"ח נבט:
"ש.... דרך אגב, במה התבטאה העובדה שאתה רו"ח של החברה הזו, במה זה התבטא מה עשית?
ת.היה דוח אפס שהגשתי פעם אחת.
ש.בשנת 95' על 95'?
ת.אני לא זוכר את השנה, אבל יכול להיות.
ש.וזהו, מאז לא עשית כלום?
ת.נכון." (עמ' 163 לפרוטוקול).
לאור דברים ברורים אלה, אין כל מקום לטענת המשיבים בסיכומים - כי כאשר העיד רו"ח נבט בחקירתו הנגדית שביזנס טיים לא הייתה חברה פעילה - התייחס לתקופה בה החזיקה ביזנס טיים במניות החברה.
אין גם מקום לטענה כי מאחר ולביזנס טיים לא הייתה פעילות חשבונאית עצמאית, שכן הפעילות שלה בתקופת הייזום הייתה במסגרת מחלקה בסקנורמה, לא היה טעם להעמיס עליה מנגנוני הנהלת חשבונות הדרושים להפעלה מסודרת של חברה.
טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו הברורה של רו"ח נבט - לפיה לא הייתה ביזנס טיים חברה פעילה מהרגע שהוקמה.
גם מכל האמור לעיל, עולה המסקנה כי בתחילת דרכם המשותפת התכוונו הצדדים להקים חברה חדשה, שטרם הוקמה, על פי חלוקת הבעלות אשר נקבעה בהסכם 94' וכי לא הייתה כוונה שחברה זו תהיה ביזנס טיים.
-הסכם 95'
בהסכם זה הוגדרה סקנורמה כ-"חברת האם" וביזנס טיים הוגדרה כ-"החברה שותפה".
בהסכם נאמר כי חברת האם עוסקת בעסקי תיירות במסגרת סוכנות נסיעות מורשית והחברה השותפה מעוניינת לעסוק בעסקי תיירות.
שני הצדדים מעוניינים להקים יחד סניף מורשה לעסקי תיירות (להלן: "הסניף").
נקבע כי הבעלות בסניף תתחלק כלהלן:51% חברת האם ו- 49% החברה שותפה.
ההסכם מתייחס, בין היתר, לעסקי הסניף; לקוחות החברה; תיירות נכנסת ותיירות פנים ואפשרות חברת האם לסגור את הסניף אם יירשם הפסד תפעולי העולה על סכום של 5000 דולר ארה"ב.
בשם ביזנס טיים נחזה ההסכם להיות חתום על ידי רונית והמבקשת.
בהמרצת הפתיחה לא הזכירה המבקשת את הסכם 95' אשר נחתם ביום 1.6.95 בין סקנורמה לבין ביזנס טיים.
כל מה שנאמר על ידי המבקשת בהמרצת הפתיחה הוא כי ביום 9.7.95 הוקמה החברה.
המבקשת ציינה כי בהסכמת השותפים ניתן לחברה השם ביזנס טיים, אליו נוסף השם של מי שהיא בעלת רישיון יאט"א, לגביו הסכימו השותפים שהחברה תשתמש בו (סקנורמה).
כמו כן, הוספו מילים לתיאור החברה (תיירות עסקית).
לחברה נפתח חשבון בנק והועברה אליה הפעילות עליה עמלו המבקשת ורונית עד לאותו מועד.
המבקשת טענה כי הוסכם, לפי הצעת שלום, שמניותיה ומניות רונית בחברה תוחזקנה עבורן בנאמנות על ידי ביזנס טיים.
בדיעבד התברר למבקשת כי שלום, אשר הכין את מסמכי החברה לצורך הגשתם לרשם החברות, לא רשם כי החזקת המניות על שם ביזנס טיים היא בנאמנות עבורה ועבור רונית.
המשיבים טענו, כאמור, בתשובה להמרצת הפתיחה כי ביולי 95' פעל שלום כדי להפוך את ביזנס טיים למשרד נסיעות עצמאי.
בעניין זה, נטען על ידי המשיבים כי פתיחת משרד נסיעות חדש מחייבת הוצאת רישיון יאט"א.
כאשר הסתבר לשלום כי לא ניתן להשיג רישיון יאט"א לביזנס טיים באופן עצמאי, הוחלט, לדבריו, על הקמת חברת בת משותפת. באמצעות הקמת סניף חדש של חברת נסיעות קיימת, בדרך של הקמת חברת בת, יחול רישיון יאט"א של המשרד הקיים על הסניף החדש.
זו הייתה, לדבריו, הסיבה להקמת של החברה.
לכתב התשובה צורף הסכם 95' ומסמכי התאגדות של החברה מיום 9.7.95.
נטען, כי כל הפעולות לעיל בוצעו בהסכמה וידיעה מלאה של המבקשת וכי על הסכם 95' חתמו המבקשת ורונית כנציגות של חברת ביזנס טיים.
המשיבים ציינו כי המבקשת הינה, כאמור, בעלת השכלה גבוהה וניסיון עסקי וברור כי הייתה מודעת לכך שהיא בעלת מניות בחברת ביזנס טיים בלבד.
המשיבים הכחישו את טענת המבקשת לפיה סוכם שמניותיה ומניות רונית בחברה החדשה תוחזקנה בנאמנות על ידי ביזנס טיים.
בתצהירה המשלים טענה המבקשת כי במהלך העבודה, במועד שאינו זכור לה, הציע שלום רעיון חדש: שלום הסביר כי לא כדאי לה ולרונית להיות רשומות כבעלות מניות בחברה.
שלום הציע כי יקים עבור המיזם המשותף חברה בה יהיו לו או לסקנורמה 51% ממניותיה - ואילו המניות לגביהן סוכם בהסכם 94' שיהיו בבעלות המבקשת ורונית - תרשמנה על שם ביזנס טיים, חברה שהוקמה על ידו בעבר, ותוחזקנה על ידה בנאמנות עבורן.
עוד נאמר על ידי המבקשת, כי ביקשה משלום להכין הסכם בו יירשם שהמניות שלה ושל רונית "נמצאות בנאמנות אצל ביזנס טיים" (סעיף 7.1 לתצהיר המשלים).
שלום השיב כי אסור לרשום את הנאמנות וגם אסור לדווח עליה לרשם החברות.
המבקשת טענה כי סמכה על שלום גם בעניין זה, לאור העדר ניסיונה וחוסר הידע שלה.
המבקשת תארה הצעות חדשות נוספות של שלום כגון: הקמת "סניף של סקנורמה".
בסופו של דבר, הודיע שלום, לדבריה, כי הוא "יורד" מהרעיון להקמת סניף.
שלום חזר לסיכום בדבר הקמת חברה חדשה ש-51% ממניותיה יירשמו על שם סקנורמה ו-49% ממניותיה יירשמו על שם ביזנס טיים – אשר תחזיק, כאמור, את מניות החברה בנאמנות עבור המבקשת ורונית (בשיעור 24.5% לכל אחת מהן).
לדברי המבקשת, הסביר שלום כי אם תירשם חברה בע"מ שמירב מניותיה בידי סקנורמה ניתן יהיה להשתמש ברישיון יאט"א שלה.
לאחר שרונית והמבקשת הסכימו לכך הקים שלום את החברה ו-49% ממניות המבקשת ורונית בחברה נרשמו על שם ביזנס טיים, כמוסכם.
המסקנה העולה מדברים אלה היא כי המבקשת הסכימה לרישומה של ביזנס טיים, החברה שכבר הוקמה על ידי שלום לפני חתימת הסכם 94', כבעלת 49% ממניות החברה החדשה.
המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לעניין הנאמנות אליה אדרש בהמשך.
כל האמור לעיל, מתייחס לעצם הקמתה של החברה ורישום מניותיה של שם סקנורמה וביזנס טיים.
בתצהיר המשלים התייחסה המבקשת לראשונה להסכם 95' – המבקשת העידה כי איננה זוכרת שהוצג בפניה הסכם זה.
עוד נאמר על ידה, כי אף אם יתברר כי חתמה על הסכם 95' הרי לא היא ניסחה אותו; הוא לא נוסח על פי בקשתה וכי נראה ששלום דאג שההסכם ייחתם וביקש שרונית והיא תחתומנה עליו בשם ביזנס טיים.
אם חתמה המבקשת על ההסכם היה זה כיוון שסברה שאין בו אלא המשך של האירועים והסכמות הקודמות: ההסכמה על פי הסכם 94' וההסכמה, לפי הצעת שלום, שביזנס טיים תחזיק בנאמנות עבורה ועבור רונית את המניות בחברה.
עוד טענה המבקשת כי טענת המשיבים, לפיה חתמו היא ורונית על ההסכם כנציגות של ביזנס טיים, שכן זו החברה שהוקמה לפי הסכם 94' – אינה אמת.
לדבריה, הסכם 95' עוסק ברעיון להקמת סניף ולא בהקמת חברה ואין בו כל זכר למניות של חברה.
המבקשת חזרה וטענה כי החברה הוקמה כיוון שכך סוכם בין הצדדים מלכתחילה עוד בהסכם 94'.
השינוי היחיד היה שביזנס טיים נרשמה כבעלת מניות בחברה. זאת, כאמור, לאור ההסכמה כי היא תחזיק בנאמנות במניות החברה עבור המבקשת ורונית.
בחקירה הנגדית חזרה המבקשת וטענה כי היא לא מכירה את הסכם 95'.
באשר לחתימתה אמרה המבקשת כי החתימה דומה לחתימתה אבל היא איננה בטוחה בכך (עמ' 8 לפרוטוקול).
משהוצג למבקשת העותק המקורי של הסכם 95' – חזרה ואמרה "אני אומרת שזה דומה ואני לא יכולה להצהיר חד משמעית שזה שלי" (עמ' 9 לפרוטוקול).
המבקשת אף טענה, כי לאור העובדה שבמועד החתימה על ההסכם הייתה טרודה בבעיות הריונה, ברור שבמועד שרשום בהסכם לא חתמה עליו.
יש לציין, כי לא מצאתי צורך להידרש לטענות הרבות שהועלו על ידי הצדדים לעניין ההיריון בסיכון של המבקשת.
לאחר מספר שאלות בעניין החתימה על הסכם 95' נשאלה המבקשת על ידי בא כוח המשיבים:
"ש.הטענה שלך שזו לא חתימתך שזה זיוף?
ת.או.קיי" (עמ' 13 לפרוטוקול).
בעקבות תשובתה של המבקשת מונה מומחה על ידי בית משפט, בהסכמת הצדדים, לשם בדיקת חתימתה על הסכם 95'.
המבקשת ביקשה בשלב מסוים להורות על ביטול מינוי המומחה.
אולם, לאחר קבלת תגובות לבקשה זו ניתנה על ידי החלטה לפיה אין לשנות את ההחלטה בדבר מינוי המומחה ומסירת חוות דעתו לבית משפט (החלטה מיום 25.1.15).
בחוות דעתו קבע המומחה, מר אמנון בצלאלי, כי בבדיקה שערך מצא התאמה בתכונות הכתיבה בין חתימות המבקשת על עותקי ההסכם שבמחלוקת ובשטר העברת מניות, שאף הוא נמסר לבדיקתו – לבין הדוגמאות על שמה שקיבל בבדיקה: "במידה שאינה מותירה בי ספק של ממש שהמסמכים נחתמו על ידה".
טיעוני המבקשת בעניין מועד חתימת ההסכם אינם מעלים ואינם מורידים.
אין בהם כדי לשנות את קביעתו של המומחה, לפיה מסקנתו היא שהמבקשת חתמה על הסכם 95', כאשר חתימתה מופיעה על החותמת של ביזנס טיים יחד עם חתימתה של רונית.
סיכום ביניים
בשלב זה ניתן לקבוע כי הצדדים התכוונו להקים עסק משותף בתחום התיירות העסקית בה יהיה חלקו של שלום, באופן אישי או באמצעות סקנורמה - 51% וחלקן של המבקשת ורונית – 24.5% כל אחת.
על פי הסכם 94' הסכימו הצדדים אשר הוגדרו בהסכם, כאמור, כ"השותפים", להקים חברה והתחייבו כי יעשו את כל המאמצים להקמת סוכנות נסיעות בעלת רישיון עצמאי.
עוד הוסכם כי כל ההחלטות המהותיות הקשורות לניהול החברה יובאו לדיון בפני כל בעלי המניות בחברה, כלומר, כל השותפים.
לא יכולה להיות מחלוקת כי ההיגיון העסקי להקמת העסק המשותף הוא אחד – שותפות בין המבקשת, שלום ורונית בפעילות של עסק חי.
מהראיות אשר פורטו לעיל, עולה כי שלום העלה מעת לעת רעיונות שונים באשר לדרך הקמתו ורישומו של העסק המשותף.
העובדה כי בסופו של דבר הוקמה החברה ורישום מניותיה נעשה כפי שנעשה, בהסכמת המבקשת, אינה משנה את מהות היחסים בין הצדדים – יחסים של שותפות בעסק המשותף כאשר ברור שהכוונה היא לשותפות בעסק הפעיל ונושא הרווחים - ולא בחברה שאינה פעילה כלומר ביזנס טיים.
בהקשר זה אין כל רלוונטיות לשאלה אם בסופו של דבר הוקמה חברה או הוקם סניף – נושא אליו התייחסה המבקשת - שכן התוצאה אינה במחלוקת: הוקמה החברה כאשר 51% ממניותיה נרשמו על שם סקנורמה ו-49% על שם ביזנס טיים. המבקשת הייתה ערה לדרך רישום זה ולפי האמור בתצהירה המשלים אף הסכימה לכך.
יש לבחון עתה את טענתה של המבקשת בדבר החזקת מניות החברה בנאמנות עבורה ועבור רונית וכן את זכותם המהותית של הצדדים בחברה שהוקמה.
-טענת הנאמנות
בהמרצת הפתיחה טענה המבקשת, כאמור, כי מניות החברה נרשמו על שם סקנורמה וביזנס טיים בעת הקמתה וכי הוסכם, לפי עצת שלום, שמניותיה ומניות רונית בחברה תוחזקנה עבורן בנאמנות על ידי חברת ביזנס טיים.
עוד טענה המבקשת כי בדיעבד הסתבר לה ששלום, שהכין את מסמכי החברה, לא רשם כי החזקת המניות על שם ביזנס טיים היא בנאמנות.
בחקירה הנגדית העידה המבקשת כי נודע לה על אי הרישום בנאמנות ביולי 2011.
מהאמור בתצהירה המשלים של המבקשת, כפי שפורט לעיל, עולה גרסה אחרת ממנה עולה כי המבקשת ידעה שלא יוכן הסכם נאמנות ולא תירשם נאמנות ברשם החברות – עוד לפני הקמתה של החברה ולפני החתימה על הסכם 95' (סעיף 7.1 לתצהיר המשלים) וכי הסכימה לכך שכן סמכה על דברי שלום שאין לה ממה לחשוש.
עדותה של המבקשת בתצהיר המשלים בדבר הסכמתה לכך שמניות ביזנס טיים לא תרשמנה ברשם החברות כמניות המוחזקות בנאמנות עבורה ועבור רונית – סותרת את דבריה בהמרצת הפתיחה ובתצהירה הראשון -לפיהם התברר לה בדיעבד ששלום לא רשם במסמכי החברה, עוד בשנת 95', כי אחזקת המניות על ידי ביזנס טיים היא בנאמנות.
המבקשת חזרה ואישרה בחקירה הנגדית כי ידעה כבר בשנת 95' כי ההחזקה הנטענת בנאמנות לא תירשם ברשם החברות בכל מקרה וכי הסכימה לכך. (עמ' 30 לפרוטוקול).
לכן, אין לקבל את טענתה לפיה נודע לה בדיעבד, רק בשנת 2011, על אי רישום הנאמנות ברשם החברות.
המבקשת ניסתה לטעון כי אין סתירה בגרסתה.
בסיכומים נאמר כי כוונתה של המבקשת לגילוי בדיעבד של אי רישום המניות בנאמנות כפי שנאמר בסעיף 9.1 להמרצת הפתיחה - מתייחסת לדיווחים שהוגשו במהלך השנים שלאחר שנת 99' - כאשר כבר שונה החוק וניתן היה לדווח על רישום המניות בנאמנות.
לעומת זאת, נטען כי הדברים אשר נאמרו בתצהיר המשלים מתייחסים למועד שלפני רישום החברה.
אינני רואה מקום לקבל טענה זו.
המבקשת העידה באופן חד משמעי כי ידעה בשנת 95' והסכימה לכך שהמניות לא תרשמנה בנאמנות.
הטענה המשפטית שהועלתה במהלך הדיון על ידי באת כוח המבקשת - לפיה שונה החוק בשנת 99' ומותר היה כבר מאותו מועד ואילך לרשום מניות בנאמנות – הינה טענה משפטית בדיעבד שלא מפי המבקשת.
המבקשת אישרה, בתשובה לשאלת בית משפט, כי שינוי החוק לא היה בתודעתה (עמ' 31 לפרוטוקול).
לכן, יש לקבוע כי המבקשת ידעה כבר בשנת 95' כי לא תירשם החזקה בנאמנות של מניות החברה ברשם החברות והדבר לא הפתיע אותה בשנת 2011.
עם זאת, מקובלת ואמינה עלי עדותה של המבקשת כי הסכימה למבנה שהוצע על ידי שלום וחתמה על הסכם 95' - שכן סברה שאין בו אלא המשך של האירועים וההסכמות הקודמות. כלומר, הסכמה בדבר שותפות שלה ושל רונית בחברה שתקום בשיעור של 49% ממניותיה, כאשר הובטח לה על ידי שלום כי המניות מוחזקות עבורן - אף אם לא נעשה שימוש מפורש במונח נאמנות.
הן המבקשת והן רונית העידו כי סמכו על שלום במהלך השנים.
לדברי המבקשת, חל משבר באמון זה רק בשנת 2011, זמן רב לאחר שנחתמו כל ההסכמים בין הצדדים ולאחר הקמת החברה.
עדות זו של המבקשת אמינה עלי ויש בה אף כדי לדחות את הטענות השונות אשר העלו המשיבים בעניין התיישנות ושיהוי.
לאור הסכמתה של המבקשת לדרך רישום המניות כפי שבוצעה בסופו של דבר - אינני רואה רלוונטיות להסברים השונים אשר ניתנו על ידי שלום שיש בהם כדי להסביר, לדבריו, את הצורך בהקמת החברה כדי להמשיך את המיזם המשותף.
אין צורך להידרש לגופם של ההסברים לפיהם: ההחלטה להקמת חברה שבעלי מניותיה יהיו תאגידים ולא אנשים פרטיים; השוני בין הפקדת ערבויות לצורך קבלת אישור של משרד התיירות – כאשר בעלי המניות הם תאגידים לבין סכום הערבויות הנדרש מאנשים פרטיים וכן השימוש ברישיון יאט"א של סקנורמה.
כפי שכבר קבעתי לעיל, אין מקום לקבל את גרסתו של שלום בדבר הצורך להקמת החברה כדי להעביר אליה את פעילותה של ביזנס טיים, שכן לביזנס טיים לא הייתה פעילות.
אין גם בריבוי הסברים אלה בדבר הצורך בהקמתה של החברה ורישום בעלי המניות (סקנורמה וביזנס טיים) לו הסכימה, כאמור, המבקשת - כדי לשנות את ההסכמה הבסיסית בין הצדדים לפיה יוקם על ידם עסק משותף על פי החלוקה שנקבעה בהסכם 94'.
לכן, הזכויות המהותיות של הצדדים בחברה, בין באופן ישיר ובין באמצעות תאגיד כלשהו, הן 51% לשלום, 24.5% למבקשת ו24.5% לרונית.
אין גם מקום לטענת המשיבים לפיה חתמו רונית והמבקשת על הסכם 95' בשם ביזנס טיים.
יש לזכור, כי מניות ביזנס טיים רשומות על שם גאוס ושלום שהוא מנהלה היחיד.
שלום אף הקים את ביזנס טיים באופן עצמאי וחתם על כל המסמכים הרלוונטיים לשם רישומה ברשם החברות.
בתשובה להמרצת הפתיחה נטען על ידי המשיבים כי המבקשת ורונית חתמו על הסכם 95' כנציגות של חברת ביזנס טיים.
בסיכומים נטען על ידי המשיבים כי המבקשת ורונית חתמו על הסכם 95' בשמה של ביזנס טיים כבעלות מניותיה היחידות.
עוד נאמר, כי בשל ההחלטה להקים חברת בת, תחת הפעלת ביזנס טיים כחברה עצמאית, שלום לא החזיק יותר במניות ביזנס טיים. מניות ביזנס טיים הוחזקו על ידי המבקשת ורונית ולכן לא יכול היה שלום לחתום בשמה.
נטען כי אם אכן, כפי שטוענת המבקשת, מניותיה של ביזנס טיים נמצאות בחזקת שלום באמצעות גאוס, מדוע חתמה על הסכם 95' בשמה של ביזנס טיים!?
לטענת המשיבים, אין לקבל את טענתה של המבקשת לפיה סברה כי הסכם זה מהווה המשך של הסכמות קודמות ולכן לא ראתה סיבה שלא לחתום בשם ביזנס טיים.
המסקנה אליה מגיעים המשיבים בסיכומים היא כי מדובר בתירוץ מופרך של המבקשת.
לטענתם, המסקנה המתחייבת מחתימתה על הסכם 95' היא שהמבקשת בעלת מניות בביזנס טיים בלבד ולכן חתמה בשמה.
כמו כן, צוין כי המבקשת אינה רשומה במרשם בעלי המניות כבעלת מניות של החברה.
אין מקום לטיעון מעגלי זה ואין בו כל היגיון.
אין בסיס לטענה כי המבקשת ורונית חתמו על ההסכם בשמה של ביזנס טיים כבעלות מניות יחידות שלה: מניותיה של ביזנס טיים רשומות, כאמור, על שם גאוס ועל שם שלום.
רישום זה לא השתנה במהלך כל התקופה.
יתרה מזאת, לגרסת המשיבים בהמרצת הפתיחה התקבלה ההסכמה, ככל שהתקבלה, לפיה תחזיק המבקשת ב-49% ממניות ביזנס טיים רק בשנת 97' - כאשר נחתם הסכם שותפות לניהול החזקת המניות בביזנס טיים – אשר החליף, לטענת המשיבים, את הסכם 94'.
גם בחקירה הנגדית העיד שלום כי טענתו לפיה המבקשת ורונית הן בעלות מניות בביזנס טיים מתייחסת למועד שלאחר הסכם 97'.
שלום נשאל:
"ש.אז מתי, ממתי הן בעלות מניות בביזנס טיים בע"מ?
ת.ממתי הן בעלות מניות? מיום שעשינו את ההסכם ביננו של השותפות והעברת המניות.
ש.מאיזה תאריך?
ת.97'. (עמ' 282 לפרוטוקול).
לכן, אין כל מקום לטענת המשיבים כי חתימת המבקשת בשנת 95' (יחד עם חתימתה של רונית) בשם ביזנס טיים - נעשתה על ידה כבעלת מניות של חברה זו.
למבקשת ולרונית לא הייתה אף זכות חתימה בשם ביזנס טיים ולא היה להן כל תפקיד בה.
שלום אישר בחקירתו הנגדית כי זכויות החתימה בביזנס טיים הן שלו ממועד הקמתה וכי זכויות אלה לא שונו (עמ' 293; 297 לפרוטוקול).
אין לכן מקום למסקנה לפיה חתמו המבקשת ורונית על הסכם 95' בשם ביזנס טיים כבעלות מניות או כנציגות שלה.
ההסבר הסביר היחיד לחתימת המבקשת על הסכם 95' בשמה של ביזנס טיים - הוא הסברה לפיו הייתה ביזנס טיים, שמניותיה בבעלות מלאה של שלום, במישרין או בעקיפין, אמורה להחזיק במניות החברה עבורה ועבור רונית. מניות אלה של החברה מבטאות את זכותן של המבקשת ורונית בעסק המשותף על פי הסכם 94'.
כפי שציינתי לעיל, קיבלתי כאמינה את עדותה של המבקשת כי הסכימה לחתום על הסכם 95' בשם ביזנס טיים – לאור הבנתה כי מדובר בהמשך ישיר להסכמת הצדדים בהסכם 94'.
בקביעות אלה יש כדי לשמוט את הבסיס לטענת המשיבים לפיה מדובר בתירוץ מופרך שלא נותן מענה הגיוני לחתימת המבקשת.
לרונית, אשר העידה מטעם המשיבים, לא היה כל הסבר שיש בו כדי להוות משקל נגד משכנע - לעדותה של המבקשת בדבר הסיבה לחתימה על הסכם 95' בשם ביזנס טיים.
רונית הופנתה לעדותו של שלום לפיה לא הוקנו לה ולמבקשת זכויות חתימה בביזנס טיים.
לאור זאת, נשאלה רונית:
"ש.למה חתמתם, לכאורה, לטענתכם, בשם ביזנס טיים בע"מ?
ת.שוב אני אומרת לך אני לא יכולה לענות לך על השאלה הזו, אני לא זוכרת" (עמ' 340 לפרוטוקול).
התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אין בהסכם 95' כדי לתמוך בדרך כלשהי בגרסת המשיבים, לפיה המבקשת ורונית, כל אחת, הן בעלות 49% של מניות ביזנס טיים ולא של מניות החברה.
-הסכם 97'
גם להסכם 97' אין זכר בהמרצת הפתיחה.
לטענת המבקשת, היא לא הזכירה הסכם זה בהמרצת הפתיחה, שכן הוא הסכם שנערך למראית עין בלבד, הצדדים לא פעלו על פיו והוא חסר כל תוקף משפטי (סעיף 11.6 לתצהיר המשלים).
בתשובת המשיבים להמרצת הפתיחה נאמר כי ביום 1.1.96 הועברה הפעילות השוטפת של החברה למשרדים חדשים ונפרדים ממשרדיה של סקנורמה, והחברה החלה את פעילותה במשרדים חדשים ברמת-גן.
שלום העיד בתצהירו כי לאחר מאמצים רבים הצליח לקבל רישיון ממשרד התיירות. זאת ללא צורך בצירוף שותף נוסף בעל רישיון מומחה לנסיעות שיחזיק ב- 10% ממניות החברה.
לכן, הוסכם בין הצדדים כי המבקשת ורונית תפרשנה כל אחת 1% מחלקן בביזנס טיים לטובת שלום ונחתם הסכם 97' – הסכם שותפות לניהול אחזקת המניות בביזנס טיים – אשר החליף, לטענתו, את הסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים משנת 94'.
המשיבים הדגישו בתשובה להמרצת הפתיחה כי הסכם 97' חותר תחת טענותיה של המבקשת ומעיד על כוונתם הברורה של הצדדים, לפיה יוחזק הון המניות של החברה על ידי ביזנס טיים וסקנורמה.
כבר בשלב זה יש לציין כי אין מקום לקבל כאמינה את גרסת המשיבים לפיה החליף הסכם 97' את ההסכמות בין הצדדים שקיבלו ביטוי בהסכם 94' - שותפות בעסק המספק שירותיי תיירות לחברות עסקיות, בהתאם לחלוקה שנקבעה בו.
הסכם 97' קובע כלהלן:
"הואיל והצדדים מעוניינים להקים שותפות שתעסוק בהחזקת מניות בחברת ביזנס טיים בע"מ, וכל הכרוך בניהולה;
והואיל והצדדים מבקשים לקבוע את זכויותיהם והתחייבויותיהם ההדדיות במסגרת השותפות;
[...]
2. חלקיהם של השותפים
הצדדים מקימים בזה שותפות אשר חלקו של כל אחד מהצדדים בשותפות, לרבות בהון, בנכסים, במוניטין, ברווחים ו/או בהפסדים תהא כדלקמן:
צד א' עדה מורג 49%
צד ב' רונית כהן 49%
צד ג' שלום חזקיהו 2%.
3. בכפוף לאמור להלן מוסכם בין הצדדים כי השותפות שבין הצדדים נעשית לתקופה בלתי מוגבלת.
4. שם השותפות
4.1 שם השותפות יהיה "שותפות לניהול" או כל שם אחר שעליו יוסכם בין הצדדים ובכפוף לאישור השם ע"י רשם השותפות.
5. מטרת השותפות
א. מטרתה של השותפות הינה לעסוק בהחזקת מניות בחברת ביזנס טיים בע"מ (להלן: "החברה"), וכל הכרוך בניהולה.
ב. כל מטרת השותפות הינה לניהול החברה, וכל האמור בהסכם זה מתייחס לניהול החברה ויתפרש בהתאם לכך."
מנוסח הסכם 97' עולה, בבירור, כי אין בו כל הוראה התומכת בטענת המשיבים, לפיה יש לראות במבקשת או ברונית כזכאיות להירשם כבעלות מניות של ביזנס טיים בשיעור 49% כל אחת.
ההסכם מתייחס להקמת שותפות לניהול החזקת מניות ביזנס טיים, כאשר החלוקה הקבועה בהסכם מתייחסת לשותפות ולא לביזנס טיים.
ביזנס טיים עצמה כלל אינה צד להסכם. ההסכם הוא בין המבקשת, שלום ורונית אשר הוגדרו כצד א', ב' ו- ג' וההסכם חתום על ידי שלושתם באופן אישי.
לכן, אין מקום לטענת שלום בתצהירו כי גם על הסכם 97' חתמו רונית והמבקשת כנציגות של ביזנס טיים.
המבקשת הבהירה בתצהיר המשלים את הרקע לחתימת הסכם 97'.
לדבריה, בשנת 97' העלה שלום רעיון חדש: -
שלום הסביר לה ולרונית כי אין להן "בטחון" לגבי המניות שלהן בחברה (בשיעור 24.5% לכל אחת) שכן מניות אלה רשומות ע"ש ביזנס טיים, המחזיקה עבורן את המניות בנאמנות.
שלום חזר ואמר כי אסור לערוך רישום של הנאמנות. על כן, הציע לערוך הסכם בו יירשם כי הם יקימו "שותפות" אשר תחזיק את המניות של ביזנס טיים.
לטענת המבקשת, שלום הסביר "שלא באמת נקים שותפות" אלא שהמטרה במסמך היא לתת לה ולרונית בטחון לגבי חלקן בחברה על ידי כך שיירשם שהן שותפות "לגבי משיבה 4 שהיא מי שרשומה כבעלת המניות שלנו בחברה".
עוד הציע שלום, כי כדאי שגם הוא ירשם כשותף בשיעור סמלי ויחזיק ב-2% כדי שיוכל לטפל בענייני הרישום והדיווח של השותפות.
לטענת המבקשת, רונית הסכימה להצעה אולם היא היססה (סעיף 11.2 לתצהיר המשלים).
לאחר ששלום הציג לה את הסכם 97', נוכחה המבקשת לראות כי הוא כולל הוראות רבות בנוגע לשותפות (כגון, שהצדדים יעבדו בה, ישקיעו בה וכו').
המבקשת ניסתה להבין משלום מה הכוונה בהוראות אלו. אולם, שלום נזף בה והדגיש שכבר הסביר כי תירשם שותפות "על הנייר", כדי לאפשר לרונית ולה בטחון לגבי הבעלות שלהן במניות החברה.
עוד הוסיפה המבקשת, כי כאשר היססה לחתום על ההסכם, שלום הוסיף אמירות שנועדו לשכנע אותה, כגון ששלושת הצדדים יודעים את האמת; שלמעשה רונית והמבקשת הן בעלות 24.5% ממניות החברה, אך הדבר לא רשום "בשום מקום".
רונית הפעילה על המבקשת מסע שכנוע ואמרה כי חשוב שיעשו מה ששלום מציע, שכן הוא בעל ניסיון בדברים מסוג זה.
על סמך דבריהם של שלום ורונית, ולאחר שעברה שוב על ההסכם ולא ראתה בו דבר שעלול לפגוע בבעלותה בחברה, וכיוון שרונית חתמה על ההסכם, חתמה עליו גם היא (סעיף 11.2 לתצהיר המשלים).
המבקשת הדגישה כי בפועל, "השותפות" כפי שנרשמה בהסכם 97' מעולם לא הוקמה ואף לא נעשה דבר לביצוע הוראה כלשהי שנקבעה בהסכם: מעולם לא הוקמה השותפות; מעולם לא פעלו הצדדים לניהול ביזנס טיים; לשותפות לא הייתה פעילות עסקית; לא היו לה הוצאות והכנסות ולא היו לו חובות וזכויות.
כמו כן, על אף שבהסכם נקבע כי השותפות תירשם אצל רשם השותפויות, לא נעשה כל רישום כאמור (סעיף 11.3 לתצהיר המשלים).
לטענת המבקשת, אם הייתה כוונה כלשהי לבצע את ההסכם, סביר שהצדדים היו פועלים לשינוי הרישום אצל רשם החברות כך שמניותיה של ביזנס טיים יירשמו על שם "השותפות", או לפחות על שם "השותפים" בחלוקה שנקבעה בהסכם 97'.
הסתבר, בדיעבד, כי הסיבה האמיתית בגינה יזם שלום את עריכת הסכם 97' הייתה כדי ליצור ריחוק בין המבקשת ורונית לחברה.
מדובר בהסכם למראית עין (סעיף 11.3 לתצהיר המשלים) ובכל מקרה לא נרשם בו שהוא מחליף את הסכם 94' או שהוא מבטל את בעלותה של המבקשת ושל רונית במניות החברה.
עוד טענה המבקשת, כי הסבר המשיבים בדבר הסיבה לעריכת הסכם 97' הינו מופרך: -
רישיון משרד התיירות ניתן לחברה עוד בשנת 95' על יסוד רישיון המומחה של הנסון, אשר קיבל תשלום חודשי מהחברה עבור השימוש ברישיון, עד לסוף שנת 2001. בשנת 2002 כבר לא הייתה חובת רישוי של סוכנויות נסיעות ולכן, חדלה החברה לשלם להנסון עבור השימוש ברישיון שלו.
לטענת המבקשת, לא היה בכך כדי להצדיק מתן "פרס" לשלום, בוודאי לא פרס של ויתור על חלק מבעלותה בחברה.
גם חלוף הזמן בין ההסכמה עם הנסון, אשר איפשרה את השגת רישיון משרד התיירות לבין ההסכם 97' - מוכיח את העדר קשר בין שני האירועים.
מקובלת עלי גרסתה של המבקשת כי מדובר היה ב"רעיון חדש" נוסף של שלום שמטרתו האמיתית הייתה ליצור ריחוק - בין החברה בה הייתה הפעילות העסקית שהניבה רווחים לבין המבקשת ורונית.
ההסכם אינו מבטל בדרך כלשהי את הסכם 94', אינו מתייחס אליו ואינו מחליף אותו.
לא מדובר בהסכם אשר קובע הוראה אופרטיבית לפיה תועברנה מניות ביזנס טיים בחברה לידי המבקשת ולידי רונית (בשיעור 49% כל אחת).
מדובר בהסכם להקמת שותפות כלשהי שמטרתה לעסוק בהחזקת מניות בחברת ביזנס טיים, מניות שהיו ונותרו בבעלות גאוס שהיא חברה בשליטתו של שלום.
הסעיף בהסכם בדבר ניהול ביזנס טיים על ידי השותפות הינו סעיף ערטילאי שאינו מפרש את תוכן הניהול – כאשר ביזנס טיים, כזכור, אינה חברה פעילה מיום הקמתה.
שלום דאג מלכתחילה לכך שהרישום הפורמאלי של מניות החברה יהיה על שם חברות בשליטתו - תוך הסכמה בעל פה כי מניות המבקשת ורונית בחברה, על פי החלוקה שנקבעה בהסכם 94', מוחזקות עבורן על ידי ביזנס טיים.
בהמשך לאותה הסכמה בעל-פה משנת 95', לגביה כבר קבעתי לעיל כי גרסתה של המבקשת מקובלת עלי – שכנע שלום פעם נוספת את המבקשת לחתום על הסכם 97' אשר מרחיק אף הוא אותה ואת רונית ממניות החברה.
זאת על ידי הוספת גוף נוסף – השותפות – מעל ביזנס טיים אשר על שמה רשומות מניות החברה.
כל זאת, מבלי להעביר לשותפות או למבקשת ולרונית את מניות ביזנס טיים; מבלי לקבוע הוראה כלשהי בהסכם בעניין העברת המניות ומבלי לצרף את גאוס, אשר מחזיקה 99% ממניות ביזנס טיים, כצד להסכם – לא לעניין מתן הרשאה לנהל את מניותיה בדרך של שותפות ולא לעניין העברת מניות ביזנס טיים למבקשת ולרונית.
מדובר אם כן בהסכם שהוא עקר לחלוטין ואין לו כל משמעות מעשית.
אמינה עלי גרסתה של המבקשת כי חתמה על הסכם 97' שכן סמכה על דבריו של שלום, לפיהם מטרתו להעניק לה ולרונית ביטחון לגבי חלקן בחברה.
באשר לגרסתו של שלום כי לאור הצלחתו לקבל רישיון ממשרד התיירות ללא צורך בשותף בעל רישיון מומחה הסכימו הצדדים לחתום על הסכם 97', הרי שאין מקום לקבל כאמינה גרסה זו.
עדותה של המבקשת לפיה ניתן רישיון לחברה עקב שימוש ברישיון המומחה של הנסון, אשר קיבל תשלום חודשי עבור כך עד שנת 2001, לא נסתרה בדרך כלשהי בחקירה הנגדית.
שלום אישר בחקירתו הנגדית כי פנה למשרד התיירות כדי לקבל רישיון משרד נסיעות לחברה לפני דצמבר 95' – מועד בו ניתן הרישיון.
לאחר מספר שאלות אישר שלום, בסופו של דבר, שרישיון המומחה שהציג כאשר הגיש את הבקשה, היה הרישיון של הנסון (עמ' 242 לפרוטוקול).
עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם ניסיונם של המשיבים לקשור את קבלת הרישיון – לא עם מומחיותו של שלום ולא עם כריתת הסכם 97' - כשנתיים לאחר שניתן רישיון לחברה על יסוד רישיון המומחה של הנסון.
בהקשר זה אין כל רלוונטיות לטענת המשיבים בסיכומים לפיה לא היה רישיון המומחה תנאי יחיד לקבלת הרישיון.
עניין המומחה הוא העניין היחיד אשר צוין על ידי המשיבים בתשובה להמרצת הפתיחה והוא הסתבר כלא מדויק בלשון המעטה.
תמיכה נוספת במסקנה לפיה מדובר בהסכם עקר וכי מלכתחילה מדובר היה בהסכם בלתי ישים שלא הייתה למי מהצדדים כוונה להוציאו לפועל, ניתן למצוא בעובדה שלא בוצעה אף הוראה שנקבעה בו:
שותפות לא הוקמה; גאוס לא הסכימה לא לניהול מניותיה על ידי אותה שותפות שלא הוקמה ולא להעברת מניות ביזנס טיים למבקשת או לרונית; ההסכם עצמו כלל לא מתייחס להעברת מניות ביזנס טיים למבקשת או לרונית; שלום המשיך להיות דירקטור של ביזנס טיים למרות שבהסכם 97' נקבע שהשותפות שתקום, היא שתנהל את ביזנס טיים וההחלטות תתקבלנה על ידי שלושת השותפים.
רואה חשבון נבט נשאל מדוע לא פעל לרישום הדירקטורים שנקבעו בהסכם 97' ומדוע לא דיווח עליהם לאחר שההסכם נמסר לו. לכך ענה, כי הוא רואה חשבון ולא מנהל ולא אחראי על הדיווחים של החברה.
בסופו של דבר, לאחר מספר תשובות בלתי ישירות לשאלה, נשאל על ידי בא כוח המבקשת האם התבקש להכין דיווח על פי הסכם 97'.
תשובתו הייתה "כל מה שאני מתבקש אני עושה במובן הזה.
ש.כלומר אפשר להבין שבמקרה הזה לא עשית, לא התבקשת, נכון?
ת.נכון" (עמ' 192 לפרוטוקול).
כמו כן, עלה , כאמור מעדותו של רו"ח נבט שפורטה קודם לכן כי ביזנס טיים לא ניהלה כל פעילות עסקית אותה ניתן היה לנהל במסגרת השותפות אליה התייחס הסכם 97'.
גם מעדותה של רונית, אשר אישרה את עדותה של המבקשת לפיה חתמו שתיהן על הסכם 97' תוך הסתמכות על עצה של שלום, עולה כי מדובר בהסכם שלא הייתה לו תכלית מעשית.
רונית התבקשה לאשר כי לא נעשה דבר ממה שכתוב בהסכם 97'. לאחר שביקשה לראות את ההסכם ולאחר שנשאלה פעם נוספת על ידי בית משפט האם פעלו על בסיס הסכם 97' השיבה "אני לא זוכרת, אני רוצה לראות בדיוק למה את מתכוונת... אני זוכרת שיש הסכם כזה... עכשיו אני רואה למה את מתכוונת... עכשיו אני רואה את זה מול הזה" (עמ' 333 לפרוטוקול).
לאחר תשובות אלה נשאלה רונית פעם נוספת על ידי בית משפט האם משהו מההסכם בוצע.
רונית עיינה ארוכות בהסכם וחזרה ואמרה שהיא מבקשת לקרוא ולאחר מכן ציינה לפרוטוקול מה כתוב בהסכם.
רונית נשאלה האם היא יודעת באיזה חברה עוסק ההסכם מבלי לעיין בו ותשובתה הייתה "לא".
לאחר מכן ענתה "בביזנס טיים".
משנשאלה האם כוונתה לביזנס טיים או לחברה השיבה "לביזנס טיים בע"מ. ביזנס טיים סקנורמה אנחנו 49%" (עמ' 334 לפרוטוקול).
כלומר, גם לגרסתה של רונית, היא והמבקשת בעלות 49% - 24.5% כל אחת מהן בחברה. זאת לאחר שעיינה בהסכם 97' אשר אמור היה, לכאורה, לשנות חלוקה זו.
רונית הוסיפה והעידה כי "ביזנס טיים לא הייתה לה פעילות. היא נועדה, שמה היא הייתה חברה שמחזיקה את המניות שלנו, כן סקנורמה (הכוונה לחברה – ד.ק) הורכבה מביזנס טיים ומסקנורמה"
(עמ' 335 לפרוטוקול).
לאחר מכן טענה רונית אומנם כי הוקמה שותפות. אולם, משהתבקשה להסביר כיצד הוקמה ענתה "אני חושבת ששלום ענה לך על כל הדברים האלה יותר טוב ממני".
משנאמר לה ששלום לא נשאל בעניין זה ענתה "לא שאלת, תשאלי אותו, אני יודעת שאני חתמתי" (עמ' 335 לפרוטוקול).
לאחר מספר שאלות נוספות בעניין ביצוע הסכם 97' ענתה "בוצע שהמניות שלנו נמצאות כאן" (עמ' 336 לפרוטוקול).
לתשובה זה אין כל בסיס עובדתי, שכן כל המניות - הן של החברה והן של ביזנס טיים - רשומות על שם חברות המצויות בשליטת שלום.
רונית נשאלה האם חתמה על הסכם 97' על פי עצה של שלום.
תשובתה הייתה "גם ביזנס טיים קיימת לפי העצה של שלי. אם שלי לא היה מקים את זה, אנחנו לא היינו" (עמ' 346 לפרוטוקול).
המסקנה מכל האמור לעיל היא כי מדובר למעשה בהסכם חסר תכלית שנותר כאות מתה.
בכל מקרה, לא היה בהסכם ובהוראותיו כדי לשנות את הסכם 94' ואת החלוקה המקורית של זכויות השותפים בעסק המשותף. זאת, למרות ניסיונותיו הרבים של שלום להרחיק את המבקשת מזכויותיה במניות החברה.
-טפסי העברת הבעלות
בהמרצת הפתיחה טענה המבקשת, כאמור, כי בשנת 2003 הודיע לה שלום כי ברצונו להעביר 49% ממניות החברה על שמה ועל שם רונית, וכי הניח בפניה טופס מודפס של העברת מניות וביקש שתחתום עליו.
לטענת המבקשת, עדיין לא מולאו בטופס פרטים ושלום הודיע שהוא ימלא אותם.
המבקשת חתמה על הטופס וסברה כי שלום יפעל להעברת 24.5% ממניות החברה על שמה.
עוד טענה המבקשת, כי למחרת הפגישה שהתקיימה ביום 1.8.12, מסר לה שלום טופס העברת מניות בו כתב את שמה ומספר תעודת זהות שלה ואמר לה למלא בטופס את שם החברה בה היא רוצה להיות בעלת מניות.
טופס זה צורף על ידי המבקשת כנספח ז' להמרצת הפתיחה.
המבקשת הבהירה, כאמור, כי העדיפה לרדת תחילה לחקר ההתנהלות הכספית של החברה בטרם תפעל להעברת מניותיה בחברה באמצעות הטופס ששלום נתן לה.
יש להבחין כבר עתה בין שטר העברת מניות עליו נדרשת חתימת מקבל ההעברה - לבין טופס הודעה לרשם החברות על העברת מניות עליו נדרשת חתימת ממלא הטופס.
טופס הודעה הוא המסמך שצורף להמרצת הפתיחה כנספח ז'.
בתמיכה לטענה כי על פי הסכם 97' הסכימו הצדדים להעביר את מניות ביזנס טיים על שם המבקשת, רונית ושלום – טענו המשיבים כי לאחר חתימתו פנה שלום לרו"ח נבט כדי שיכין את הטפסים הדרושים להעברת המניות בביזנס טיים.
שלום העיד בתצהירו כי ביום 28.5.98 מילא רו"ח נבט בכתב ידו על גבי טפסים "נקיים" את מסמכי העברת הבעלות בביזנס טיים מגאוס לידיו לידי רונית והמבקשת, על פי חלקו היחסי של כל אחד מהם (49% לרונית, 49% למבקשת ו- 2% לשלום).
שלום טען כי חתם על הטפסים בפני רו"ח נבט וכי סוכם שהטפסים המקוריים יועברו למבקשת ולרונית כדי שתגענה לרו"ח נבט לצורך אישורם ודיווח לרשם החברות.
עוד טען שלום, כי המבקשת חתמה על מסמכי העברת הבעלות בפניו.
בחזקתו נשמר העתק בעוד שהמסמכים המקוריים נותרו אצל המבקשת שהתבקשה להגיע לרו"ח נבט על מנת לאמת את חתימתה.
למיטב ידיעתו, המבקשת ורונית ולא הגיעו לרו"ח נבט והמסמכים המקוריים לשם השלמת הליך העברת הבעלות מצויים בידיהן עד היום.
לטענתו של שלום, פנתה אליו המבקשת בין השנים 2010-2011 וביקשה ממנו העתק ממסמכי העברת הבעלות שנחתמו על ידה, בטענה שאיבדה אותם.
שלום העביר למבקשת, בין היתר, את מסמכי העברת הבעלות אשר נכתבו על ידי רו"ח נבט בשנת 98' ונחתמו על ידה.
יש לציין, כי לא נעשתה על ידי שלום אבחנה בין שטר העברת הבעלות לבין טופס ההודעה לרשם החברות בדבר העברת בעלות.
בתשובה להמרצת הפתיחה נטען כי אין כל מקום לטענתה של המבקשת לפיה העביר לה שלום בשנת 2011 טופס העברת מניות "פיקטיבי".
זאת לאור העובדה כי הטופס אותו צירפה המבקשת כנספח ז', אשר הועבר לה, לטענתה, בשנת 2011, הוא אותו טופס העברת מניות שנכתב על ידי רו"ח נבט כבר בשנת 98' ונמסר למבקשת עם השלמתו לצורך המשך טיפול.
בתצהיר המשלים הכחישה המבקשת לחלוטין את טענות המשיבים בכל הנוגע לשטרי העברת הבעלות בשנת 98': מעולם לא הוצג בפניה שטר העברת המניות בו נרשמו הפרטים המופיעים בצילום השטר שהציגו המשיבים כנספח להמרצת הפתיחה : כי החברה בה תקבל מניות היא ביזנס טיים; כי החברה המעבירה היא חברת גאוס; כי מועברים אליה 490 מניות.
המבקשת אף הכחישה כי התבקשה לחתום על השטר וללכת לרו"ח נבט כדי לאמת את חתימתה.
המבקשת גם טענה כי לא קיבלה עותק של השטר.
המבקשת חזרה וטענה כי הטופס היחיד הנוגע להעברת מניות עליו חתמה ניתן לה בשנת 2003.
המבקשת התייחסה בדברים אלה לשטר העברת מניות עליו דרושה, כאמור, חתימתה.
המבקשת טענה כי צילום שטר העברת המניות שהציגו המשיבים עליו מופיעה חתימתה - הוא זיוף.
את טופס ההודעה על העברת המניות קיבלה משלום, כאמור, לאחר השיחה ביום 1.8.11.
שלום הביא את הטופס כאשר פרטיו רשומים בו והוא חתום על ידו.
מסמך זה הוא הודעה על העברת מניות עליו לא נדרשת חתימת המבקשת.
המבקשת טענה כי ביקשה את מסמכי המקור. אולם, לא קיבלה אותם.
שטרי העברת המניות וההודעות על העברת המניות – נשלחו אף הם לבדיקתו של המומחה בצלאלי.
אמינה עלי גרסתה של המבקשת כי בשנת 2003 חתמה על שטר העברת מניות שפרטיו לא מולאו וכי טופס זה הועבר על ידה לידי שלום.
המבקשת לא טענה כי הזיוף מתבטא בחתימתה על הטופס אלא במילוי הפרטים שנעשו, לטענתה, בדיעבד, על ידי שלום.
אינני מקבלת כאמינה את גרסתם של המשיבים בדבר הכנת המסמכים אשר צורפו על ידם לתגובה להמרצת הפתיחה, עוד בשנת 98' – במטרה ליישם הסכמה שהתקבלה בהסכם 97' להעברת מניות ביזנס טיים על שם המבקשת, שלום ורונית.
לתגובה להמרצת הפתיחה צורפו, כאמור, צילומי שטרי העברת המניות וצילומי הודעות על עברת מניות.
ההכחשה לגבי טענתה של המבקשת בעניין חתימתה על שטר העברת מניות ריק בשנת 2003, הייתה הכחשה כללית.
המשיבים כרכו טענה זו עם הטענה כי נספח ז' להמרצת הפתיחה, לגביו טענה המבקשת כי נמסר לה בשנת 2011, וטענו כי גם טופס העברת המניות, אותו נספח ז', כבר נמסר למבקשת בשנת 98'.
עדותם של שלום ושל רו"ח נבט בעניין הכנתם הנטענת של המסמכים השונים בשנת 98' - רצופה בסתירות והמסקנה המתבקשת היא כי מדובר בגרסה שנוצרה בדיעבד.
בתחילת תצהירו טען שלום, מבלי להבחין, כאמור, בין שטר העברת המניות לבין טופס ההודעה, כי סיכם עם רו"ח נבט שהטפסים המקוריים יועברו לרונית ולמבקשת "שתגענה לרו"ח סימון לצורך אישורם ודיווח לרשם החברות".
מהערות שוליים 5 ו- 6 לתצהירו של שלום עולה כי הכוונה היא לשטרי העברת המניות.
לאחר מכן, נאמר כי המבקשת חתמה על הטפסים בפניו; כי בחזקתו נשמר העתק וכי המסמכים המקוריים נותרו אצל המבקשת שהתבקשה להגיע לרו"ח נבט על מנת לאמת את החתימה ולאשר את הגשת המסמכים לעדכון ברשם החברות.
בתצהירו של רו"ח נבט נאמר כי ערך בכתב ידו את מסמכי העברת הבעלות הנדרשים לשם העברת המניות (שטרי העברת מניות והודעות על העברת מניות).
רו"ח נבט העיד כי שלום, ששימש כנציג חברת גאוס (בעלת המניות של ביזנס טיים) חתם בפניו על טפסי העברת המניות בחותמת ובחתימת חברת גאוס.
כמו כן, חתם שלום על שטר העברת מניות לבעלותו ולאחר מכן אישר רו"ח נבט את השטר בחתימתו.
באותו מעמד מסר לשלום את שטרי העברת המניות של המבקשת ושל רונית וביקש ממנו להודיע להן להגיע למשרד כדי לחתום על טפסי העברת המניות כמקבלות ההעברה, כלומר, לחתום על שטרי העברת המניות.
רו"ח נבט הוסיף כי עדכן את שלום שלאחר חתימתן ניתן יהיה לשלוח את הטפסים המלאים והחתומים לרשם החברות.
סוכם, כי שלום יעביר את מסמכי העברת המניות המקוריים למבקשת ולרונית ואלה יגיעו למשרדו בהמשך להשלמת ואימות חתימתו על הטפסים.
בשני תצהירים אלה ובתוך תצהירו של רו"ח נבט מצויות למעשה שתי גרסאות:
האחת – גרסתו של שלום היא כי סוכם שהמבקשת ורונית תגענה למשרדו של רו"ח נבט על מנת לאמת את חתימתן ולאשר את העברת המסמכים לעדכון ברשם החברות.
שלום גם טען כי המבקשת חתמה בפניו והמסמך המקורי נשאר בידה.
השנייה – גרסתו של רו"ח נבט אשר העיד בשלב ראשון - כי סוכם שהמבקשת ורונית תחתומנה בפניו במשרדו, לאחר ששלום יעביר להן את המסמכים המקוריים.
בשלב שני – העיד רו"ח נבט כי סוכם שרונית והמבקשת תגענה למשרדו בהמשך "להשלמת ואימות חתימתי על הטפסים".
אין הסבר כיצד הפכה אותה הסכמה לפיה היו המבקשת ורונית אמורות לחתום בפני רו"ח נבט במשרדו - לטענה בדבר חתימתן בפני שלום והותרת המסמכים המקוריים בידיהן.
תשובות של ממש לדרך החתימה המוסכמת לא נמצאה בחקירתו הנגדית של שלום ואילו מחקירתו הנגדית של רו"ח נבט, חברו של שלום, עולה כי האירוע לא ממש זכור לו.
רו"ח נבט נשאל האם מילא את כל שטרי העברת המניות באותו מעמד ותשובתו הייתה "אני חושב... אני חושב שכן, אבל אני לא יכול לזכור" (עמ' 165 לפרוטוקול).
רו"ח נבט נשאל האם שלום חתם בפניו על כל השטרות באותו מעמד, והאם מולאו הפרטים קודם לכן או במעמד החתימה.
תשובתו הייתה "אני לא זוכר את זה" (עמ' 166 לפרוטוקול).
עוד נשאל רו"ח נבט האם שלום חתם בפניו על השטרות לאחר שהם מולאו ותשובתו הייתה כי "השטר הראשון כן" רו"ח נבט גם העיד "הוא חתם בשם גאוס ואחד בשם עצמו" (עמ' 168 לפרוטוקול).
השטר הראשון אשר צורף במסגרת נספח 2 לתצהירו של רו"ח נבט הוא שטר העברת מניות מגאוס לשלום.
שטר העברת מניות זה הוא השטר היחיד בו מופיע תאריך וציון המקום רעננה ואף חתימתו של רו"ח נבט כעד לחתימה.
רו"ח נבט נשאל מדוע חתימותיו של שלום על אותו מסמך שונות זה מזה ולכך ענה "אני לא גרפולוג אני לא יודע".
משנשאל האם ייתכן ששלום חתם בפניו בשתי הזדמנויות שונות והוא אישר את החתימות רק לאחר מכן השיב "תיאורטית הכל יכול להיות אני לא יודע מה היה.
ש.אתה לא יודע מה היה? מה?
ת.לא אני לא יודע" (עמ' 169 לפרוטוקול).
באשר ליתר השטרות – העיד רו"ח נבט כי שלום לא חתם בפניו.
חתימתו של שלום ביתר השטרות מופיעה על גבי חותמת של גאוס.
רו"ח נבט נשאל באשר לסיכום עם שלום לאחר שחתם על השטרות בפניו.
רו"ח נבט העיד כי מסר את שטרי העברת המניות לשלום.
רו"ח נבט לא זכר אם צילם את המסמכים לפני שמסר אותם לשלום. אולם, טען "יש אצלי במשרד את העתקים" (עמ' 174 לפרוטוקול).
רו"ח נבט נשאל היכן סוכם כי רונית והמבקשת יחתמו על הטפסים.
לכך ענה "שלום היה אמור. הם היו צריכים לבוא אלי לחתום את זה, אני רציתי שהם יחתימו בפני"
(עמ' 175 לפרוטוקול).
רו"ח נבט נשאל מדוע רצה שהמבקשת ורונית תגענה אליו עד לרעננה ומה ההיגיון שבסיכום זה.
לכך ענה "לא יודע".
משנשאל מדוע מסר לשלום את השטרות המקוריים של רונית והמבקשת אם סוכם שהחתימה תהיה בפניו במשרדו השיב "נתתי לו העתקים שיראה להם, אני לא זוכר, אני לא יכול להגיד לך היום מה היה הסיפור".
משנשאל האם סוכם כי החתימה תעשה בפני שלום ביקש לעיין בתצהיר ואמר "מה כתבתי פה, אני לא זוכר מה היה... אני לא זוכר הרבה דברים".
משנשאל פעם נוספת מדוע נמסר המקור לשלום אם סיכמו שהחתימה תהיה אצלו ענה "אני לא זוכר מה היה שם בדיוק בקטע הספציפי הזה" (עמ' 176 לפרוטוקול).
רו"ח נבט נשאל גם על ידי בית משפט מדוע נתן את השטרות המקוריים לשלום אם סוכם שהחתימה תהיה בפניו ובמשרדו. שוב העיד רו"ח נבט כי איננו זוכר.
רו"ח נבט אישר כי אין הוא יודע מידיעה אישית שעדה ורונית חתמו על השטרות; הוא לא דיבר איתן על כך ואף איננו זוכר שדיבר עם שלום או כי שלום אמר לו שהן חתמו בפניו.
חקירתו של רו"ח נבט, אשר לא זכר את האירועים, מעמידה בספק גדול ביותר את גרסת המשיבים לפיה הוכנו שטרי העברת המניות בשנת 98' במעמד אחד במטרה לבצע את העברת המניות בחברת ביזנס טיים בהתאם להסכם 97'.
התאריך הנטען נמצא אך ורק על שטר העברת המניות לשלום ואיננו מצוי על אף אחד משטרי ההעברה האחרים ואף לא על ההודעות לעברת המניות.
גרסתו של שלום באשר לנסיבות ומועד החתימה על שטרי העברת המניות - הייתה בלתי אמינה.
בתצהיר טען, כאמור, שלום כי המבקשת הייתה אמורה להגיע לרו"ח נבט כדי שיאמת את חתימה וכדי לאשר את העברת המסמכים לעדכון רשם החברות.
בחקירתו הנגדית עלתה גרסה אחרת לפיה "אני לא זוכר ששלחנו אותה דווקא לנבט סימון, לדעתי היא יכלה ללכת לכל רואה חשבון אחר" (עמ' 266 לפרוטוקול).
לגרסה זו אין כמובן זכר בתצהירו והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם אף גרסאותיו של רו"ח נבט.
בשלב מאוחר יותר העיד שלום כי מסר את המקור למבקשת ולרונית וכי סיכם עם רו"ח נבט ששתיהן, רונית והמבקשת, אמורות היו ללכת אליו.
משנשאל במפורש מה סיכם אמר "אני לא זוכר... תשמעי זה היה בשנת 98', אני לא זוכר, לדעתי, הם היו אני שלחתי אותם... נכון שלחתי אותה לנבט סימון, זה מה אני אומר, לדעתי, סכמתי" (עמ' 270 לפרוטוקול).
משנאמר לשלום כי קודם העיד שהמבקשת יכלה לפנות לכל רואה חשבון טען כי תשובה זו ניתנה לגבי פנייה שלה בשנת 2011.
שלום נשאל פעם נוספת:
"ש.אז מה סיכמת עם נבט סימון?
...
ת.אמרתי, נבט סימון ואני סיכמו שרונית ועדה יחתמו בפניו והוא יעשה את העברה"
כאשר נשאל אם זו גרסתו עתה מדוע החתים הוא את המבקשת על שטר העברת המניות, עלתה גרסה נוספת "כפי שאמרתי לך אני החתמתי אותם שהם קיבלו ממני את השטר הזה ושמתי עותק שלו אלי"
עוד הוסיף לאחר מכן "נניח שזה אימות של החתימות שלהן על השטר והן מסכימות והן קיבלו ממני וקבלה ומה שאת תרצי אני לא זוכר ב- 98' מה היה... לא זוכר מה היה ב- 98' גברתי הנכבדה" (עמ' 270-271 לפרוטוקול).
תשובותיו המתחמקות והבלתי עקביות של שלום מביאות למסקנה כי שלום לא זוכר מה היה ב- 98', שכן מדובר באירועים שלא היו ובמסמכים שנחתמו והוחתמו כל אחד מהם בנסיבות אחרות ובזמן אחר.
רונית לא העידה בתצהירה דבר בעניין חתימת שטרי העברת המניות.
משנשאלה בחקירתה הנגדית מדוע לא העידה בעניין זה השיבה "לא זוכרת למה"
משנשאלה אם הלכה לרו"ח נבט ואם חתמה על שני השטרות השיבה "אני לא זוכרת אם חתמתי אבל לא הפקדתי, שכחתי".
בהמשך טענה רונית כי אינה זוכרת אם חתמה על השטרות אבל "אני זוכרת שהיינו שלושתנו וקיבלנו ושלום הסביר לנו והכל".
בהמשך שינתה מעט את גרסתה וטענה "אני לא זוכרת אם חתמתי, אני זוכרת, אולי כן אני לא זוכרת אם חתמתי או לקחתי והוא אמר לנו ללכת לסימון מתי שאנחנו נרצה... אני זוכרת שהוא אמר לי הוא הסביר לנו והביא לנו את השטרות האלה וחתמנו".
משנשאלה פעם נוספת:
ש.את לא יודעת אם חתמת?
ת.יכול להיות שכן חתמתי אני חושבת שכן, להגיד לך אם אני בטוחה אני לא יודעת".
רונית נשאלה האם היא יכולה לזכור מדוע לא הלכה לרו"ח נבט.
תשובתה לכך הייתה "שכחתי, אני אגיד לך למה, אין לי זמן, לא היה לי. היה לי כל כך הרבה עבודה ולא היה לי זמן לפרוצדורה... " (עמ' 317-318 לפרוטוקול).
גרסה זו הכוללת מספר אפשרויות אינה אמינה עלי לגופה ונראה כי כל מטרתה היא לתמוך בעדותו של שלום.
חוסר העקביות המוחלט בעדויות אלה - תומכות בגרסתה של המבקשת, לפיה לא נמסרו לה שטרות כלשהם בשנת 98'; כי אין בסיס לגרסתם של המשיבים בעניין זה וכי המועד היחיד בו חתמה על שטר העברת מניות היה בשנת 2003. פרטי השטר לא היו מלאים והמבקשת מסרה את השטר המקורי לשלום - שלא עמד בהבטחתו ולא העביר על פיו 24.5% ממניות החברה על שמה.
תמיכה נוספת לגרסתה של המבקשת יש למצוא בחוות דעתו של בצלאלי.
המומחה מצא אכן זהות בתכונות הכתיבה בין כתב היד שבמילוי הפרטים בשטרי העברת המניות המתייחסים לשלום ולרונית - לבין דוגמאות החתימה על שם סימון נבט.
עם זאת, בבדיקות שערך מצא המומחה כי מילוי הפרטים בשטר העברת המניות על שמה של המבקשת, אותו ציין כמסמך ז', נעשה בכלי כתיבה השונים מכלי הכתיבה בו מולאו הפרטים בשטרי העברת המניות המתייחסים לשלום ולרונית.
לאור זאת, קבע בצלאלי:
"ממצא זה תומך באפשרות שהפרטים במסמך ז' לא מולאו באותו מעמד של מילוי הפרטים שביתר שטרי העברת המניות".
עוד ציין המומחה כי המילה "ביזנס" בכותרת שטר העברת המניות המתייחס למבקשת, נכתב בעט כדורי בצבע שחור והמשך המילוי נעשה בעט כדורי בצבע כחול.
המומחה העיר "בהתייחס לשאלת בית משפט לגבי תוכן המסמך בשעת חתימת עדה מורג, ובהנחה שמקבלי ההעברה חתמו במסמכים ח'-י' לאחר שהתוכן מולא בידי רו"ח נבט, כי אז משמעות מסקנתי בסעיף זה הינה שלא ניתן להסיק מהקשר שבין המסמכים כי גם מילוי מסמך ז' נעשה לפני החתימה".
תמיכה חד משמעית בגרסתה של המבקשת לפיה נמסר לה על ידי שלום שטר העברת מניות בשנת 2003, שפרטיו לא מולאו, ניתן למצוא בהשתלשלות העניינים באשר למסמכי המקור.
בהתאם לגרסתו של שלום, נמסר שטר העברת המניות למבקשת בשנת 98' והמקור נותר אצלה.
גרסה זו לא הייתה מקובלת עלי לגופה, כפי שכבר ציינתי לעיל.
בסופו של הדיון אף הסתבר כי המקור לא נותר אצל המבקשת –עובדה התומכת לחלוטין בגרסתה כי מסרה את המקור שהוא חתום על ידה ללא פרטים לשלום בשנת 2003.
במהלך חקירתו הנגדית של רו"ח נבט, לאחר שהעיד כי הוא לא חושב שמקור השטרות של המבקשת ושל רונית אצלו, הודיע ב"כ המשיבים כי המסמכים המקוריים של רונית ושל שלום נמצאים.
ב"כ המבקשת ביקשה לראות אותם וב"כ המשיבים אמר "אני לא מסכים".
בהמשך נקבע על ידי כי יש להגיש את מקור שטרי העברת המניות לתיק בית משפט.
לאור זאת, נאמר על ידי ב"כ המשיבים "הנה המסמכים המקוריים, הם לא כוללים את זה של עדה כמובן, המקור של עדה שהוא לא אצלי לא אצלנו".
ב"כ המשיבים נשאל במפורש על ידי בית משפט:
"ש. המקור של עדה לא אצלכם?
ת. לא".
שטרי העברת המניות המקוריים סומנו במהלך הדיון כ-נ/2.
ב"כ המשיבים ציין פעם נוספת לפרוטוקול כי אין לו את המקור וכי המקור "זה אצלה ב- 150 ארגזים בגג".
ביום 1.12.14 הגישו המשיבים בקשה להגשת השטר המקורי המתייחס להעברת מניות על שם המבקשת בטענה כי המסמך נמצא בארכיון המשרד לאחר שחיפשו אותו.
כל השטרות המקוריים הועברו למומחה לשם בדיקתם ובחוות דעתו התייחס בצלאלי, כאמור, לכלי
הכתיבה השונים המופיעים על גבי השטרות.
"מציאת" השטר המקורי המתייחס למבקשת במשרדי החברה - סותר לחלוטין את גרסת המשיבים לפיה נמסר המקור למבקשת ונותר בידה, גרסה עליה חזר ב"כ המשיבים במשנה תוקף במסגרת הדיון בבית משפט.
התוצאה היא כי יש לקבל את גרסתה של המבקשת בעניין שטר העברת המניות.
ואין לכן מקום לגרסתם של המשיבים לפיה הייתה הסכמה כלשהי, בשלב כלשהו, לרשום את מניות ביזנס טיים על שם מי מהצדדים.
-התייחסות הצדדים למעמדם בחברה
כפי שטענה המבקשת קיימות אינדיקציות חיצוניות רבות לכך שהצדדים ראו את עצמם כבעלי זכויות מהותיות בחברה עצמה, ללא כל קשר לדרך רישום מניותיה.
כך נעשה במהלך השנים הרבות בהן פעלה החברה - עד ליום 4.9.12 מועד בו נשלח מכתב לרואה חשבון כוכבי, אשר פעל בשמה של המבקשת, על ידי באי כוח החברה (נספח ט"ו להמרצת הפתיחה) – בו הוכחשו כל טענותיה של המבקשת בדבר זכויות בחברה.
הראיות המפורטות להלן תומכות בגרסתה של המבקשת לפיה הסכימה לכל ההצעות שהועלו על ידי שלום וכי חתמה על הסכם 95' כהמשך ישיר להסכמות שנקבעו בהסכם 94' – תוך הסתמכות על דבריו לאור האמון שנתנה בו - לפיהם מניות החברה יוחזקו עבורה ועבור רונית על ידי ביזנס טיים.
עוד יש לקבוע בבירור כי ראיות אלה תומכות אף הן בגרסתה של המבקשת לפיה הסכם 97' לא שינה דבר ובקביעה לעיל לפיה מדובר בהסכם אשר נותר כאות מתה.
די לציין מספר דוגמאות מחומר הראיות שהוצג במהלך הדיון:
* עדה צירפה לתצהיר תעודת עובד ציבור של משרד התיירות.
בתעודה נאמר כי התיק עצמו בוער.
אולם, במערכת המחשוב נמצאו, בין היתר, הפרטים הבאים: בעלים: סקנורמה וביזנס טיים; בעלי מניות: עדה מורגן, רונית כהן, שלום חזקיהו; בעלים/מנהלים: עדה מורגן, רונית כהן, שלום חזקיהו.
לתעודת עובד הציבור צורף תדפיס צילום הפרטים שנמצאו במערכת סוכני הנסיעות כפי שנוהלה בתקופה רלוונטית, על בסיסם ניתן רישיון סוכנות הנסיעות.
שלום אישר בחקירתו הנגדית כי הוא מי שפנה למשרד התיירות כדי לקבל רישיון (עמ' 242 לפרוטוקול).
במהלך הדיון התנגד ב"כ המשיבים להתייחס לאמור בתעודת עובד הציבור אשר צורפה במסגרת נספח 21 לתצהירה המשלים של המבקשת. זאת, לאור העובדה שבהחלטה בעניין הבקשה להזמנת עדים נוספים - לא הייתה התייחסות ספציפית המתירה את הגשת תעודת הציבור.
בית המשפט ציין כי לא הייתה אכן התייחסות ספציפית לתעודת עובד ציבור במסגרת ההחלטה.
עם זאת, נקבע כי אין סיבה שלא להתיר את הגשת התעודה בכפוף לכך שב"כ המשיבים רשאי לחקור את נותן תעודת עובד הציבור, אף אם הייתה תקלה בעניין זה.
ב"כ המשיבים הודיע כי ייתן את עמדתו בעניין זה. אולם, בסופו של דבר, לא התבקשה חקירת עובדת הציבור אשר נתנה את התעודה.
בחקירתו הופנה שלום למסך בו נרשמו הבעלים כמפורט לעיל ונשאל האם הוא מסר את המידע הזה.
לכך ענה "כן, אבל לא. ההצגה שלך לא מדויקת ולא נכונה... אם את לא רוצה להראות לי את המסמך אז אני לא אשיב, המסמך הזה מצטער מאוד הוא לא..."
שלום המשיך והסביר כי המסך בו כתוב כי הבעלים הם המבקשת, רונית והוא "זה מסך זום של הערה וזה מופיע סך הכל בשדה להערות".
לאחר מכן, הוסיף כי הוא לא מסר את הפרטים "אני מסרתי ברישיון בעלים 51% סקנורמה 49% ביזנס טיים, מנהלים מקצועיים, מנהלים רונית כהן, עדה מורג ושלום חזקיהו".
שלום הדגיש כי הוא יודע בדיוק מה הוא הודיע ואף טען כי הוא מומחה במחשבים וכי מי שהקליד את שדה ההערה לא הקליד אותו נכון. לדבריו, היה צריך לכתוב מנהלים ולא בעלים.
בסופו של דבר, טען כי "כל הנכונות של המסכים האלה מוטלת בספק לגמרי".
בעקבות דברים אלה, הופנה שלום לעובדה כי בהחלטה בעניין גילוי מסמכים הורה בית משפט לגלות את מסמכי הדיווח למשרד התיירות.
לדבריו, לא גילה את המסמך "כי לא היו שום דיווחים למשרד התיירות... לא דיווחתי למשרד התיירות, לא הצטרכתי לדווח להם גם".
משנאמר לו שקודם אמר שדיווח השיב "מה דיווחתי? ... בקשה להגשת רישיון
ש.נו ובבקשה להגשת רישיון אין דיווח על החברה?
ת.אני לא רואה בזה דיווח".
שלום נשאל על ידי בית משפט האם המסמך בידו ותשובתו הייתה "כן".
שלום נשאל מדוע לא גילו אותו המשיבים ולכך ענה "אני אציג אותו, אין לי בעיה" (עמ' 249-252 לפרוטוקול).
מעבר לעובדה שתשובותיו של שלום בעניין זה במהלך החקירה הנגדית היו מתחמקות, כפי שעולה במפורש מהאמור לעיל, הרי העובדה שהמשיבים בחרו שלא להציג את הבקשה לרישיון, למרות תשובתו של שלום כי "אין לי בעיה", מביאה למסקנה כי הבקשה לא הייתה תומכת בגרסתו וכי האמור בה לא היה שונה מהנתונים המופיעים בתעודת עובד הציבור.
*המבקשת נרשמה באתר האינטרנט כמייסדת החברה ושותפה בה.
המבקשת ציינה בתצהיר אשר תמך בהמרצת הפתיחה כי באתר החברה הציגו השותפים את החברה כחברה שהוקמה בשנת 94' על ידי שלושת השותפים הכוללים את המבקשת, את רונית ואת שלום.
כמו כן, ניתן לראות את הסרט באתר החברה בו מוצגים שלושת השותפים תחת הכותרת "מייסדים" באנגלית בליווי פסקול המציין זאת.
דף הסבר מהאתר צורף כנספח ל' להמרצת הפתיחה.
תמונות המבקשת,רונית ושלום מופיעות במסמך ונאמר בו במפורש כי החברה הוקמה בשנת 94' על ידי שלושה שותפים: רונית כהן, עדה מורג ושלי חזקיהו.
*תיקיית החברה (פולדר)
המבקשת נרשמה בתיקייה מרשימה שחילקה החברה ללקוחותיה החל משנת 2001.
מקור התיקיה הוצג במהלך הדיון.
בתיקייה זו נכתב כי החברה נוסדה על ידי שלושה שותפים: רונית, עדה ושלי.
המשיבים טענו בסיכומים כי אין לפרסומים אלה תוקף משפטי ואין בהם כדי להקנות למבקשת, יש מאין, מעמד רשמי בחברה או זכויות בעלות בה.
מטרת הפרסומים היא קידום החברה והם נועדו להביא לידיעת אנשי הקשר וללקוחות את קיומה של החברה ואת מבנה הניהול הרלוונטי להפקת אירועים. זאת, במסגרת "אריזה שיווקית אטרקטיבית המתאימה לענף התיירות המודרני".
גם אם זו מטרת הפרסומים הרי שאין בכך כדי לשנות את העובדה כי בזמן אמת הוצגו המבקשת, שלום ורונית כמייסדיה של החברה וכשותפים בה – מצג התואם לחלוטין את הצהרות הצדדים והכוונה העולה מהסכם 94'.
*תמלילי השיחות
מעבר לאינדיקציות החיצוניות באשר להצגתה של המבקשת כשותפה בחברה יחד עם רונית ושלום, נאמרו דברים מפורשים בעניין זה הן על ידי רונית בשיחה שהתקיימה בינה לבין המבקשת ביום 1.8.11 והן על ידי שלום בפגישה שהתקיימה ביום 1.8.12.
שיחות אלו הוקלטו על ידי המבקשת.
בשיחה טלפונית שהתקיימה בין המבקשת לרונית (תמליל השיחה צורף כנספח ו' להמרצת הפתיחה) אומרת המבקשת לרונית כי בעלה התבקש להכין הצהרת הון ואמר לרואה חשבון כי המבקשת בעלים 24.5% מהחברה.
רואה החשבון הוציא תדפיס של החברה מרשם החברות והסתבר כי לא המבקשת ולא רונית רשומות כבעלים או כמנהלות.
המבקשת שאלה את רונית אם היא יודעת למה ורונית הפנתה אותה לשלום.
המבקשת אומרת לרונית ".... כי גם זה מוסכם שלי ולך לכל אחת 24.5 גם כבעלים וגם כמנהלות?
רונית: "תרימי טלפון, לא, אז תרימי אליו טלפון תגידי לי מה אמר"
המבקשת: "נכון?"
רונית: "ככה אני מבינה את זה גם"
המבקשת: "גם את מבינה שלך יש 24.5% לי יש 24.5%?"
רונית : "נכון"
המבקשת: "ולו יש 51%?"
רונית: "נכון"
המבקשת: "גם ואנחנו הבעלות ואנחנו מנהלות את החברה?"
רונית: "אה כן נכון"
לאחר מכן חוזרת רונית ומפנה את המבקשת לדבר עם שלום "אז תתקשרי אליו, תשאלי אותו ותגידי לי".
משיחה זו עולה בבירור כי גם רונית ראתה את המבקשת ואת עצמה כבעלות מניות בחברה בשיעור 24.5% כל אחת וכמנהלות.
כמו כן, באוגוסט 2012 התקיימה, כאמור, פגישה בין רונית, שלום והמבקשת שהתייחסה בחלקה הגדול לעניינים חשבונאים ועסקיים של החברה לרבות ספקים וכנסים בחו"ל, וכן לעניין החלפתו של רואה חשבון נבט ברואה חשבון טורוק על ידי שלום.
מתמליל הפגישה עולה כי שלום אומר למבקשת שהחברה שקופה ואם היא רוצה לראות נתונים "יש לך מאזן בוחן הכל בפנים".
המבקשת אומרת לשלום "אבל אני לא מבינה למה שהחברה לא תהיה זה, מה זה אנחנו מנהלים ושותפים ביחד... למה הדבר הזה לא יהיה ולשבת בצורה מסודרת"
שלום עונה לה "אבל עכשיו הסברתי לך... קודם כל רק שנייה אחת עדה..."
שלום לא מכחיש את דבריה של המבקשת לפיה הם מנהלים ושותפים יחד.
רונית אומרת לשלום בשיחה "אבל אני כן אגיד לך ש, אי אפשר לא להגיד כלום ואי אפשר לקחת על 100%... כן היינו צריכים לדבר שיש נושא שנקרא יתרות.... אני אף פעם לא ידעתי שקוראים לכל הסכומים האלה יתרות ואף פעם לא ידעתי שצריך לסגור אותם כנגד משהו".
שלום עונה לה "מה שידעת היה טוב מאוד עכשיו את יודעת דברים.... חבל מאוד שאת יודעת אותם... עכשיו את יודעת שיש בעיה".
רונית עונה לו "מה לעשות אני בהנהלת החברה"
והמבקשת מוסיפה "אבל צריך, אנחנו חייבים לדעת ביחד מה זאת אומרת"
שלום טוען כנגדן "כל קו ההגנה שלי כלפי מס הכנסה נופל, יורד לטמיון"
רונית ממשיכה ואומרת לשלום "אבל אי אפשר לא לקבל הסברים"
המבקשת מוסיפה "אבל זה לא צריך להיות ככה שלי... מנהל כספים מוציא הכל פתוח"
מדברים אלה עולה כי הן המבקשת והן רונית עומדות על זכותן לקבל משלום מידע מלא על הנעשה בחברה, מתוקף מעמדן כשותפות וכמנהלות.
המבקשת אומרת בהמשך "אני מרגישה כאילו אני כמו שכירה אני לא רואה נתונים.... אין ישיבה בכל חברה נורמאלית של רבעון מה עשינו מה לא עשינו... יכול להיות שהיה לי נוח.... יכול להיות שאתה ריכוזי ונוח לך ואתה לא אוהב שנכנסים לך לעניינים, אבל זה לא לא הגיוני"
המבקשת ממשיכה וטוענת "לא מקבלים נתונים, לא יושבים... המאזנים שאני רואה אותם לפעמים לא מאוזנים.... לא כל מספר אתה יכול להבין שזה דבר שמן הסתם אתה מנהל הכספים של החברה ... אתה אומר לי שאתה אחראי על הכנסים..."
מאוחר יותר בשיחה אומר שלום למבקשת "את לא מנהלת חברה ואת לא צריכה לחתום על זה... מבחינת הזה את לא מנהלת החברה, מבחינת מס"
המבקשת עונה לו: "סליחה, מה פתאום?"
שלום: "את לא מנהל החברה"
המבקשת: "סליחה, אבל אנחנו, אנחנו שותפים לא?
שלום: "מה זה קשור?
המבקשת: "אני, יש לי בעלות 24.5%"
שלום: "נכון, את לא מנהלת החברה עדיין כלפי מס הכנסה, מה לעשות..."
המבקשת: "סליחה, גם... גם בדרך כלל רושמים את ה, את השותפים"
שלום: "לא"
המבקשת: "בוודאי שכן"
שלום: "מבחינת מס הכנסה הדירקטוריון הוא לא מנהל".
בדברים אלה, ישנו אישור חד משמעי של שלום כי הוא, המבקשת ורונית שותפים וכי המבקשת הינה בעלים של 24.5% ממניות החברה.
מדבריו של שלום גם עולה כי שלושתם מהווים למעשה את הדירקטוריון אם כי אין המבקשת מנהלת מבחינת מס הכנסה, שכן הוא אחראי על העניינים הכספיים של החברה.
בהמשך שבה המבקשת ושואלת את "אנחנו שותפות? תענה לי"
שלום: "אמרתי בעלי מניות בחברה הם לא חותמים על מאזנים של החברה הם בעלי מניות בחברה"
עדה: "בוודאי שכן"
שלום: "דירקטוריון של חברה לא חותם על מאזן, ממש לא מי שחותם על החברה זה מנהל הכספים
של החברה, מנהל החברה"
עדה: "בסדר"
שלום: "לא הדירקטוריון".
בהמשך השיחה אומר שלום לעדה כי איננו רוצה לתת דין וחשבון לאף אחד "לא חייב. אני כמוכם בדיוק, אני עושה מספיק, אני עושה עבודה... לא תקבלי ממני שום תשובה, לא רוצה... לא רוצה לדבר, לא בא לי או.קיי... לא רוצה לענות לאף אחד אחר יותר מזה".
כמו כן, מנסה שלום לשכנע את עדה כי אם הייתה רשומה כבעלת שליטה בחברה "את היית מקבלת קרן השתלמות חתוכה. תראי את החבר שלך הרואה חשבון הדוקטור תשאלי אותו מה זה בעלי שליטה בשנים 2002, 2003, 2004, 2005... תשאלי אותו אם לא היית מפסידה כסף... תשאלי אותי אם את היית רשומה כבעלת שליטה כן? בחברה מה היה... איזה נזק היה לך מבחינה פיננסית... זה הכל לטובתך את לא מבינה את זה?".
בשלב מסוים של השיחה שואלת המבקשת את שלום מה הן הוצאות הרכב שלה כשהיא לוקחת לקוחות לסיורים.
שלום עונה לה "את יודעת שאנחנו רוצים לשלם לך את ההוצאות, את ההוצאות הישירות... תעשי חשבון כמה ק"מ נסעת... כמה עולה ליטר".
רונית אומרת "גם אני כמובן.... ים של כסף עלה לי...".
המבקשת מפנה למפתח של "חשב" בעניין מספר הק"מ לליטר ופחת.
שלום מבהיר לה "עדה, אנחנו לא מתעסקים עם זה. חשב זה טוב לעובדים, לא לבעלים של חברה.
בעלים של חברה גם אני נוסע עם האוטו שלי, גם היא נוסעת וגם את".
בהמשך מדגיש שלום ואומר "את לא עובדת של החברה, את הבעלים של החברה, את מביאה את הרכב שלך כמו שהיא מביאה וכמו שאני מביא".
מדבריו של שלום במהלך אותה פגישה עולה באופן ברור כי התייחסותו למבקשת ולרונית היא כאל בעלות מניות בחברה ושותפות בעסק.
כך עולה גם ממכתב שהועבר על ידי רונית למבקשת ולשלום הנושא את הכותרת "ישיבת הנהלה ביום 1.8". נרשם כי הישיבה בנוכחות שלום, המבקשת ורונית.
המכתב דן בחלוקת העבודה בחברה ומסגרתו מדובר על שלושתם כשותפים (נספח ל"ח להמרצת הפתיחה).
התוצאה מכל הדברים שנאמרו לעיל היא כי יש לראות במבקשת כמי שזכאית להירשם כבעלת 24.5% ממניות החברה, למרות שמניות אלה נרשמו בהסכמתה על שמה של ביזנס טיים (יחד עם 24.5% של רונית).
-זכותה של המבקשת במניות החברה
הקביעה לעיל, לפיה יש לראות במבקשת כמי שזכאית להירשם כבעלת 24.5% ממניות החברה מקנה לה מעמד המאפשר הגשת תביעה בעילה של קיפוח.
סעיף 191 לחוק החברות מקנה, כאמור, סמכות לבית המשפט לתת הוראות לשם הסרת קיפוח או מניעתו "לפי בקשת בעלי מניה".
"בעל מניה" בחברה פרטית מוגדר בסעיף 176 לחוק החברות "בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי מניות, או מי שאוחז בשטר מניה".
לכאורה, שולל הדין אפשרות תביעה בעילת קיפוח על ידי מי שרק זכאי להירשם כבעל מניות, אולם בפועל אינו רשום ככזה.
אין מקום לפרשנות דווקנית של המונח "בעל מניה" ויש להרחיב את מעגל הזכאים לתבוע בגין עילת קיפוח.
זאת במיוחד כאשר הצדדים עצמם, כמו במקרה שלפניי, התייחסו במהלך השנים לשלושת השותפים כבעלי מניות בחברה, כפי שעולה מהדיון לעיל.
ראה לעניין זה ה"פ 41571-101-2 אשל נ' אשל (פורסם בנבו 21.9.14).
בפסיקה הקיימת כיום ניתנת אפשרות התביעה בגין עילת קיפוח גם למי שאיננו רשום כבעל מניות בחברה.
ראה דיון בעניין זה ע. שפינדל ו-י. זכות "מאבק בעלי מניות עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית"
(עמ' 119-126).
אין גם מניעה לדון במסגרת המרצת הפתיחה בטענתה של המבקשת כי זכותה להירשם כבעלת 24.5% ממניות החברה. זאת, לאור העובדה כי כל הצדדים הרלוונטיים צורפו לתביעה.
ראה ע. שפינדל ו- י. זכות לעיל, עמ' 125-126.
מצאתי לנכון לציין כי בעיני היה מקום לאפשר למבקשת להגיש תביעת קיפוח בענייניה של החברה גם אילו בסופו של דבר היו נרשמות מניות ביזנס טיים על שמה ועל שמה של רונית - בשיעור 49% כל אחת.
החברה במקרה הנוכחי הינה חברת מעטים בה שלושה שותפים אשר הצהירו כי ברצונם להקים עסק משותף. העסק המשותף פעל באמצעות החברה שצברה מוניטין והיא נושאת רווחים.
יש לראות בחברה זו כ"מעין שותפות" על פי מירב מבחני העזר שנקבעו בעניין זה בע"א 1645/15 אדלר נ' לבנת: פעילותה של חברה מתאפיינת ביחס אישי בין בעלי המניות הכרוך באמון; קיימת הבנה בין בעלי המניות בדבר ניהול משותף – שלושת השותפים חילקו ביניהם את תחומי הניהול בהתאם למומחיותם; מספר השותפים הוא מועט ביותר והצדדים בחרו להציג את עצמם הן בינם לבין עצמם והן מול צדדים שלישיים כשותפים. (סעיף 76 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר).
"גם בחברה שהיא, מעין שותפות, בדומה לשותפות, מבוססים היחסים בין בעלי המניות על עקרונות דומים... מעין שותפות, בדומה לשותפות, מבוססת על ציפיות הצדדים לפיהן ענייני החברה יתנהלו במסגרת מרקם יחסים הכרוך באמון הדדי".
דברים אלה נאמרו בפסק דין אדלר לעניין אי כפיית המשך היחסים על מי מהשותפים לאחר שהאמון אבד ביניהם.
דברים אלה נכונים גם לעצם השיתוף וזכויות השותפים בשותפות העסקית הפעילה – ללא כל קשר למבנה התאגידי במסגרתו פועלת השותפות.
הזכויות המהותיות של המבקשת ושל רונית בחברה, שהיא למעשה העסק המשותף, היו קיימות גם אילו נרשמו מניות ביזנס טיים על שמן.
יש לזכור כי 51% ממניות החברה אף אינן רשומות על שמו של שלום באופן אישי אלא על שמה של סקנורמה שהיא חברה בשליטתו.
שלום העיד בחקירתו הנגדית "ה- 49% של ביזנס טיים סקנורמה שייך לחברת ביזנס... גם אני נמצא מלמעלה, אני גם, גם לי אין מניות למטה... יש לי מניות 51 למעלה" (עמ' 290 לפרוטוקול).
בסיכומים טענו המשיבים כי אין לשלול את זכויותיה הבסיסיות של סקנורמה כבעלת השליטה בחברה. אותה שליטה הינה למעשה שליטה בעקיפין של שלום, שהוא בעל המניות "מלמעלה".
באותה מידה היה מקום לראות במבקשת כבעלת מיעוט בחברה "מלמעלה" - אילו היה עולה בידיו של שלום לשכנע את המבקשת, וכמובן גם את רונית, לרשום על שמן את מניות ביזנס טיים.
לא היה מקום לשלול מהמבקשת את זכויותיה המהותיות בחברה, זכויות של שותפה בעסק המשותף, גם אם היה מתבצע בסופו של דבר רישום כזה.
-מעמדה של המבקשת כדירקטורית בחברה
בהמרצת הפתיחה טענה המבקשת באופן כללי כי היא דירקטורית בחברה, והפנתה בעניין זה לכרטיסי ביקור שהנפיקה החברה למבקשת בה נרשם כי היא Director.
כמו כן, הוצגו תכתובת מהן עולה, לדבריה, כי השותפים הציגו את עצמם כדירקטורים, כמנכ"לים או מנהלים.
בתשובה להמרצת הפתיחה הכחישו המשיבים, כאמור, את טענתה של המבקשת לפיה היא דירקטורית או מנכ"ל.
המשיבים טענו כי העובדה שבכרטיס הביקור של החברה צוין כי המבקשת היא דירקטור אינה מלמדת על כך שהיא אכן דירקטורית בחברה.
טענה זו הועלתה במסגרת טענה כללית בה נאמר כי הפרסומים השונים של החברה אינם מלמדים על כך שהמבקשת היא בעלת מניות, דירקטורית או מנכ"לית.
גם בהקשר זה נאמר כי מדובר בפרסום שמטרתו קידום החברה – טענה אליה התייחסתי לעיל.
בתצהיר המשלים הפנתה המבקשת לאמור בהסכם 94' בו נקבע כי כל השותפים יהיו חברים בדירקטוריון וכך היה בפועל.
העניינים המהותיים של החברה הוכרעו בפגישות משותפות אותן כינו הצדדים "ישיבות הנהלה" או "פגישת שותפים".
המבקשת הפנתה לתוכן הדברים שנאמרו בישיבה שהתקיימה ביום 1.8.12 כפי שעולה מהתמליל.
המבקשת אף הצביעה על כך כי במסגרת אותה פגישה התייחס אליה שלום כאל חברת דירקטוריון.
במהלך הדיון הוצגו כרטיסי הביקור המקוריים של המבקשת ורונית - מוצג ת/4 – בהן כונו שתיהן באנגלית דירקטור.
בסיכומים חזרה המבקשת על טענותיה בעניין זה בהרחבה.
המשיבים טענו כי מאז הקמת החברה מכהן שלום כדירקטור יחיד שלה ואילו המבקשת, כמו רונית, לא התעניינה בתפקיד זה לא ביקשה לכהן בו ואף לא כיהנה בו בפועל.
המשיבים הפנו לעדותו של שלום לפיה לא מונתה המבקשת כדירקטורית על ידי האסיפה הכללית של החברה; לא נרשמה ברשם החברות כדירקטורית ולא ביצעה בפועל כל תפקיד של חברת דירקטוריון בחברה.
שלום טען כי מיום הקמת החברה סוכם שהוא יכהן כדירקטור יחיד שלה.
גם כאשר גילתה המבקשת, לטענתה, כי שלום דיווח על עצמו כדירקטור יחיד באופן רטרואקטיבי לא עשתה דבר.
המשיבים ציינו כי המבקשת אישרה בעדותה כי לא השתתפה בדיונים בהם אושרו הדוחות הכספיים של החברה ואף לא הייתה אחראית על הניהול הכספי של החברה.
הצהרתה לפיה איננה מבינה בעניינים חשבונאיים אינה יכולה להתיישב עם טענתה כי כיהנה כדירקטורית בחברה.
הישיבות אליהן הפנתה המבקשת היו ישיבות הנהלה ולא ישיבות דירקטוריון והמבקשת השתתפה בהן כנציגת ביזנס טיים.
הישיבה שהתקיימה ביום 1.8.12 – אשר הוקלטה בחוסר תום לב על ידי המבקשת – לא הייתה ישיבת דירקטוריון או ישיבת הנהלה אלא ישיבה אישית פרטית שנועדה להסדיר את המשך פעילותה התקין של החברה.
נטען כי במהלך הישיבה ציין שלום פעמים רבות שאין המבקשת מנהלת החברה.
המבקשת היא מנהלת בכירה בחברה ואחראית על תחום השיווק והמכירות, תפקיד זה אינו הופך אותה לדירקטורית.
ההפניה לכרטיסי הביקור הינה אחיזה בזוטות.
המילה דירקטור נרשמה באנגלית ואילו בכל המסמכים שנכתבו בעברית תוארו המבקשת ורונית כמנהלות.
עוד נטען, כי פירוש המונח "דירקטור" באנגלית מקביל למונח מנהל או מנהל בכיר בעברית.
אינני רואה מקום לטענות המשיבים בעניין זה.
מדובר בחברת מעטים שהיא מעין שותפות אשר הוקמה, כאמור, על ידי שלושה שותפים.
שלושה שותפים אלה, כפי שהוגדרו בהסכם 94, קבעו במסגרת ההסכם כי "החלטות מהותיות הקשורות לניהול החברה יובאו לדיון לפני כל בעלי המניות בחברה".
מכאן עולה כי השותפים ראו את עצמם שלושתם יחד כדירקטורים בחברה, מבלי שנעשתה על ידם אבחנה מפורשת בין היותם בעלי מניות לבין היותם דירקטורים.
כפי שקבעתי לעיל, עומדת ההסכמה הבסיסית על פי הסכם זה על כנה והיא לא שונתה במהלך השנים.
העובדה כי נעשתה חלוקת עבודה בין השותפים, כאשר תפקידו של שלום היה להיות אחראי על החלק הכספי של החברה - אינה פוגעת באותה הסכמה עקרונית לפיה כל אחד מהשותפים יהיה דירקטור.
חלוקת האחריות בניהול השוטף של החברה נקבעה לפי תחומי המומחיות של כל אחד מהשותפים.
החברה לא התנהלה באופן פורמאלי ואף שלום, אשר טען כי שימש כדירקטור יחיד בחברה מיום הקמתה, לא דווח כדירקטור לרשם החברות עד לשנת 2009.
לכן, אין כל משמעות לטענת המשיבים לפיה לא דווחה המבקשת כדירקטורית ברשם החברות.
כמו כן, אין כל ראיה לטענתו של שלום, לפיה הוסכם על מינויו כדירקטור יחיד בחברה במועד הקמתה – טענה הסותרת את האמור בהסכם 94'.
משנשאל שלום בחקירתו הנגדית האם הוא יכול להציג פרוטוקול על פיו מונה כדירקטור יחיד או כמנכ"ל יחיד, השיב "לא ראיתי שיש פרוטוקול כזה... לא ראיתי שיש פרוטוקול, אבל בעצם כל החתימות ברשם החברות אני חותם כדירקטור יחיד. על הדוחות הכספיים אני חותם גם כן" (עמ' 294 לפרוטוקול).
העובדה כי שלום הוא שהחליט לחתום כדירקטור יחיד, הן בדיווחים ברשם החברות והן על הדוחות הכספיים, אין בה כדי להעיד על הסכמה של יתר השותפים להיותו דירקטור יחיד או מנכ"ל יחיד של החברה.
שלום, אשר חתם על הדוחות כדירקטור יחיד, לא טרח לדווח על הדירקטורים בחברה משנת 95' עד שנת 2009.
משנשאל מדוע לא נמסר המידע השיב "לא שאלו אותי, בזמן החתימה לא שאלו אותי".
שלום טען כי לא הוא זה שמילא את הדיווחים לרשם החברות אלא רו"ח נבט.
רו"ח נבט העיד כי שלום הוא זה שמילא את הדוחות.
לאחר מכן, נאמר לשלום כי המחלוקת בינו לבין רו"ח נבט אינה חשובה והוא נשאל על ידי ב"כ המבקשת:
"ש.אבל אתה רואה שזה לא מולא למה אתה לא ממלא או לא אומר למישהו תמלאו?
ת.כפי שאמרתי לך אני לא עורך דין ולא רואה חשבון".
משנשאל על ידי בית משפט האם לא שאל את רו"ח נבט מדוע לא מדווחים שמות הדירקטורים השיב "לא התעניינתי בזה, אמרו לי תחתום כאן אני רואה שאני ממלא, אני רק חתמתי".
עוד הוסיף שלום כי נוכח לדעת שיש בעיה בשנת 2009 שכן ראה בתמצית רשם החברות "שאין כתובת ואין מנהלים אין דירקטור... איך שראיתי שיש בעיה, פניתי. כל שאר השנים קודם זה היה מחוסר תשומת לב ומחוסר ידיעה גם" (עמ' 296 – 297 לפרוטוקול).
עדות זו אינה אמינה ואינה סבירה ונראה כי שלום, מסיבות השמורות עמו, החליט שלא לדווח על דירקטורים ומנהלים בחברה במשך שנים ארוכות.
אי הדיווח איננו עולה בקנה אחד עם התנהלות השותפים בפועל במהלך השנים.
למרות שלא נרשמו פרוטוקולים מסודרים של ישיבות החברה עולה, לפחות מתמליל הישיבה הארוכה אשר התקיימה ביום 1.8.12, כי שלושת השותפים דנו במגוון נושאים מהותיים בהם יש לקבל החלטות בשם החברה – למרות ששלום דיווח על עצמו כדירקטור יחיד בשנת 2009.
אין מקום לקבל את טענת המשיבים כי ישיבה זו הייתה פגישה אישית ולא ישיבה שהיא במהותה ישיבת דירקטוריון.
טענה זו סותרת את האמור במסמך אשר נשלח על ידי רונית כפרוטוקול ישיבת הנהלה מיום 1.8.12.
במסמך זה מצוינים הנושאים אשר נדונו בפגישה, כאשר אין ספק כי מדובר בנושאים מהותיים לחברה ולא בפגישה אישית.
שלום התייחס למבקשת בפגישה כאל דירקטורית ולנושא מינוי רואה חשבון לחברה, אליו התייחסו הצדדים באריכות, כאל נושא שיש להביאו לאישור הדירקטוריון.
שלום לא עשה אבחנה מדויקת בין ישיבת דירקטוריון לבין אסיפה כללית של בעלי המניות, אך ברור כי הוא התייחס לשלושת השותפים הן כבעלי מניות והן כדירקטורים.
כפי שפורט לעיל, הבהיר שלום למבקשת מספר פעמים "אבל את לא מנהלת החברה עדיין כלפי מס הכנסה... את לא מנהלת החברה כתוב פה מנהל החברה מבחינת מס הכנסה".
כאשר המבקשת אומרת כי בדרך כלל רושמים גם את השותפים כאשר נחתם מאזן של חברה, עונה לה שלום "מבחינת מס הכנסה הדירקטוריון הוא לא מנהל".
מכאן עולה בבירור כי שלום התייחס למבקשת כאל דירקטורית בחברה, אך הבהיר לה כי אין היא חותמת על המאזן.
שלום חוזר על אמירה זו לאחר שהמבקשת שואלת אותו אם היא ורונית שותפות.
שלום מבהיר פעם נוספת "בעלי מניות בחברה הם לא חותמים על מאזנים של חברה, הם בעלי מניות בחברה... דירקטוריון של חברה לא חותם על המאזן... לא הדירקטוריון".
בהמשך, כאשר מתעורר ויכוח בעניין החלפת רואה החשבון של החברה, אומרת המבקשת לשלום "אבל זה צריך להחליט ביחד בין השותפים".
שלום עונה לה "לא החלטנו עד עכשיו שהוא רואה חשבון".
בין שלום לבין המבקשת מתקיימים חילופי דברים בעניין החתימה על המאזן.
במסגרת חילופי דברים אלה, אומר שלום למבקשת כי רו"ח טורוק עדיין יהיה רואה חשבון שלו כי הוא מינה אותו. "את רוצה שנעשה ישיבת דירקטוריון ונחליט אם אנחנו מסכימים או לא מסכימים למנות את טורוק להיות... רואה החשבון? בואי נעשה, או.קיי אני רוצה למנות את טורוק לרואה החשבון, את מסכימה? 24.5% בחברה את מסכימה?"
עדה עונה לו "אני לא מכירה אותו"
שלום: "לא מכירה, לא מסכימה... אז 52%, 24% 66% מסכימים"
שלום מבהיר למבקשת "כי ברוב קולות הוחלט כי טורוק ממונה כמנהל החברה [צ"ל – רואה חשבון החברה – ד.ק.]"
עוד אומר שלום "תוציאי פרוטוקול של הישיבה".
המבקשת העידה כי בעקבות אותה ישיבה הונח על שולחנה ביום 22.8.12 פרוטוקול אסיפה כללית של בעלי המניות שנערכה ביום 1.8.12, כאשר הפרוטוקול רשום על ידי שלום.
בפרוטוקול צוין כי הוחלט על מינוי רואה חשבון לחברה וזאת ברוב קולות של בעלי המניות.
כפי שעולה מהתמליל, החליט, למעשה, שלום על המינוי וספר את הקולות בעצמו, מבלי שהתקיימה הצבעה.
אולם, לגופו של עניין, התייחס שלום לאותה פגישה כאל ישיבת דירקטוריון או כאל אסיפה כללית, בה משתתפים הדירקטורים ובעלי המניות של החברה.
התוצאה היא כי יש לראות במבקשת בעלת מניות ודירקטורית בחברה.
-מעמדה של המבקשת כמנכ"לית בחברה
יש לראות בשלושת השותפים כמנהלים של החברה במעמד שווה, כאשר כל אחד מהם פועל בתחום התמחותו.
נראה כי השימוש במונחים מנכ"ל, מנהל ודירקטור נעשה על ידי כל הצדדים בעירוב.
אין להגיע למסקנה לפיה יש לראות בשלום כמנכ"ל יחיד בחברה או כבעל מעמד שונה ממעמדן של רונית והמבקשת.
המסמכים אליהם הפנתה המבקשת נוקטים הן בלשון מנהל והן בלשון מנכ"ל לגבי המבקשת ורונית.
מעיון במסמכים אשר צורפו כנספח ל"ו להמרצת הפתיחה, עולה כי רונית חתמה על רוב המסמכים בעברית כמנהלת ואילו במסמכים אשר נכתבו באנגלית כונו רונית והמבקשת דירקטוריות.
כך בין היתר:
על מסמך מיום 10.1.02 - חתמו רונית והמבקשת יחד כמנהלות בשם החברה.
על מסמך מיום 15.2.10 - חתמה רונית כמנכ"ל.
על מכתב מיום 3.10.11 באנגלית – חתומים המבקשת ושלום כדירקטורים.
על מכתב מיום 9.8.11 באנגלית – חתומה המבקשת כדירקטור.
על מכתב מיום 18.11.11 באנגלית -חתומים המבקשת ושלום כדירקטורים.
על מייל שנשלח על ידי שלום מיום 7.8.12 באנגלית – חתום שלום כדירקטור ולא כמנכ"ל.
על מסמך מיום 19.6.12 באנגלית – חתמה המבקשת כמנכ"ל.
על מייל מיום 3.7.12 באנגלית – חתמה המבקשת כמנכ"ל.
על מסמך באנגלית שנשלח לגלובל טורס בעניין תעריפים עבור נייס לשנת 2013 – חתמו רונית והמבקשת כדירקטוריות ואילו גב' פאולה צוינה במסמך כ"RESERVATION MANAGER".
כנספח ל"ג להמרצת הפתיחה צורף טופס הרשמה למענק תמריץ אשר הוגש למשרד התיירות על ידי שלום. בטופס זה צוינו מנהלי החברה: המבקשת, רונית ושלום.
לתצהיר המשלים צרפה המבקשת מסמך נוסף באנגלית שנשלח לנייס בשנת 2006 – בו צוינו המבקשת ורונית כדירקטוריות ואילו שלום צוין כמנהל ציוד טכני ואודיו (נספח 34).
המבקשת הפנתה לפרסומים של החברה ב"שנתון צופית" בשנים 2001-2002 בהם צוינו המבקשת, רונית ושלום כמנכ"לים. (נספחים 50-51).
המבקשת העידה כי כעסה על הפרסום, שכן שלום לא עבד בחברה באותה עת ולא שימש כמנכ"ל.
המבקשת העידה כי בפולדר אשר הוכן בשנת 2002, אליו התייחסתי קודם לכן, צוינו המבקשת ורונית כמנהלות ולא נזכר שמו של שלום כמנהל.
כך עולה אכן מהאמור בפולדר אשר הוגש כמוצג לבית משפט.
עוד הפנתה המבקשת לפרסום שעשתה החברה בשנת 2009 בחוברת בשם "אנשי העשור" (נספח 61).
צוין על ידי המבקשת כי ביום 16.7.09 שלח שלום הודעות במייל ללקוחות החברה בו מצוי לינק לפרסום שבחוברת. המייל צורף כנספח 62.
בחוברת זו, אליה הפנה הלינק, רשומים המבקשת, רונית ושלום כבעלים ומנכ"לים של החברה, תוך הוספת הכיתוב "טובים השלושה מהאחד" .
באותו פרסום נאמר כי רונית, המבקשת ושלום הקימו במשותף את החברה לפני 14 שנה.
במסמך אף פורטו העיסוקים השונים עליהם אחראים כל אחד מהשותפים.
אומנם, אין דין פרסומים אלה כדין דיווח פורמאלי לרשם החברות. אולם, בוודאי שיש בהם כדי לבטא את התנהלות הצדדים לאורך השנים ואת ההסכמה הבסיסית שקיימת ביניהם - לפיה שלושת השותפים מנהלים יחד את החברה, בין אם כינויים מנהלים משותפים ובין אם כינויים מנכ"לים משותפים.
הסכמה זו אף הוצגה באופן עקבי בפני צדדי ג'.
5.סיכום
לעניין הדיון בהמרצת פתיחה – יש לקבל את תביעתה של המבקשת.
ניתן פסק דין הצהרתי לפיו יש לראות במבקשת כזכאית להירשם כבעלת 24.5% ממניות החברה וכמי שיש לראות בה כזכאית להגיש תביעה בעילה של קיפוח.
כמו כן, יש לראות במבקשת כדירקטורית בחברה יחד עם שלום ורונית וכמנהלת החברה יחד עם שלום ורונית.
המשיבים יישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות המבקשת ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 75,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
פסק הדין ניתן בהמרצת הפתיחה בנושאים לגביהם נקבע כי יש להכריע במסגרתה.
המשך התביעה תתברר כתביעה רגילה והתיק יועבר לנשיא לשם קביעת מותב.
המסמכים המקוריים שהועברו למומחה מצויים במזכירות בית משפט במעטפה סגורה.
ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ח, 02 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.
