תבעה מזונות מבנותיה: "הקצבה מביטוח לאומי לא מספיקה"

הנתבעות טענו שאין הצדקה רפואית לכך שאימן אינה עובדת למחייתה, ושבכל מקרה הוצאותיה מכוסות במלואן באמצעות תגמולי המוסד. מה קבע השופט?

תשלום מזונות להורה? יש חיה כזאת. ואולם בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעת אישה לחיוב בנותיה במזונותיה. השופט אפרים צ'יזיק מצא שקצבת הנכות המשולמת לתובעת מכסה את הוצאותיה, באופן שאינו מצריך את עזרת הבנות. הוא ציין שגם אם זה לא היה המצב, לא היה מחייב את האחיות במזונות נוכח התנהגות מחפירה מצד אימן.

התובעת (60) מוכרת בביטוח לאומי כבעלת 91% נכות קבועה. היא סובלת בנוסף ממצב כלכלי קשה, ומתגוררת לבדה בדיור ציבורי תמורת כ-150 שקל לחודש. לפני כשנתיים קיבלה הפטר לאלתר מחובותיה, במסגרת הליכי חדלות פירעון.

בתביעה שהגישה לבית המשפט במאי אשתקד, היא סיפרה שעקב מצבה החמור כמטופלת דיאליזה שעברה השתלת כליה, נבצר ממנה לעבוד מזה כעשור. לטענתה הקצבה מביטוח לאומי, בסך כ-6,000 שקל, אינה מכסה את הוצאותיה המסתכמות בכ-10,000 שקל. מכאן, לשיטתה, שיש לחייב את בנותיה במזונות לטובתה.

התובעת טענה שהנתבעות הן נשים אמידות המסוגלות לשאת בעולה הכלכלי. לדבריה אחת הבנות מחזיקה לא פחות מארבעה נכסי נדל"ן, והשנייה הייטקיסטית שמרוויחה משכורת עתק.

מנגד טענו האחיות שאין מקום לחיובן במזונות אימן, שלדבריהם היא "טיפוס מניפולטיבי אשר התעמרה בהן בילדותן, הזניחה אותן, גנבה מהן כספים, הותירה אותן להתמודד עם חובות רבים ונטשה אותן - כך שבפועל סבתן גידלה אותן". לעמדתן אין הצדקה רפואית לכך שהאם אינה עובדה, ומכל מקום הוצאותיה החודשיות מתמצות בכ-3,500 שקל בלבד, כך שהקצבה מספיקה.

בתוך כך כפרו הנתבעות בגרסת אימן ביחס לעושרן הכלכלי, וטענו שהכנסותיהן החודשיות נטו לא עוברות את עשרת אלפי השקלים.

הטילה עליהן קושי כלכלי

מסקנת השופט צ'יזיק הייתה שאין לחייב את הנתבעות במזונות אימן מכוח סעיף 5(2) לחוק המזונות - הקובע שאם הורה, חרף מאמציו, "אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר", יש לחייב את ילדו בכך. הוא קבע זאת לאחר שמצא כי בפועל הוצאות התובעת נמוכות מהנטען על-ידה, ומכוסות במלואן באמצעות קצבת הנכות.

"ממכלול הראיות עולה כי סך הוצאותיה של התובעת עומד על לא יותר מ-4,300 שקל לחודש", נכתב בפסק הדין, "ומכאן שבניגוד לנטען - יש בידה לספק את צרכיה מקצבת המל"ל שאותה הינה מקבלת מדי חודש". השופט, שייחס לאם הפרזה ניכרת בפירוט הוצאותיה, הדגיש שמטעם זה בלבד מוצדק לדחות את תביעתה.

ואולם הוא הוסיף וקבע, בבחינת למעלה מן הצורך, שאף לולא כיסוי הוצאות התובעת על-ידי קצבתה עדיין לא היה מקום לחייב את בנותיה במזונות, על רקע טענתן להתנהגותה המחפירה כלפיהן בילדותן. "לא נשלל שהאם לא נטלה על עצמה חלק מרכזי בגידול בנותיה אלא הותירה את מרכז הבמה לאחרים, ואף נטען (ולגישתי הוכח) כי האם הטילה על בנותיה קושי כלכלי מגיל צעיר והתמודדות עם חובות שאינם שלהן, כבר לפני הגיען לגיל 20", כתב.

בנסיבות אלה הורה השופט על דחיית התביעה וחיוב האם לשלם לבנותיה הוצאות משפט נמוכות ביותר, בסך 2,000 שקל בלבד, זאת בשל מצבה הכלכלי והבריאותי המורכב.

• ב"כ התובעת: עו"ד מרינה גולדווג-קון (סיוע משפטי)
• ב"כ הנתבעות: עו"ד יהודה אודי גנון

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.