פס"ד הדוחה תביעת אם נגד בנותיה לתשלום מזונות

בפניי תובענה מטעם התובעת/האם מיום 8.5.2024 לחיוב שתי בנותיה/הנתבעות בתשלום דמי מזונות חודשיים להורה, בהתאם להוראת סעיף 4(1) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 בסך של 3000 ₪ לחודש. 

רקע עובדתי וטענות הצדדים בתצהיריהם:

בתאריך 8.5.2024 הוגשה לבית המשפט תובענה מטעם התובעת (ילידת XXXX.1965), שהינה אימן של הנתבעות, לחיוב בנותיה לשאת בתשלום דמי מזונות לטובתה בהתאם להוראת סעיף 4(1) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 בסך של 3000 ₪ לחודש, בטענה שמצבה הכלכלי והבריאותי אינו מאפשר בידה לספק את כלל צרכיה.

בתאריך 1.12.2024 הגישה התובעת לבית המשפט תצהיר עדות ראשית מטעמה, בו נטען כי עקב מצבה הבריאותי החמור כמטופלת דיאליזה אשר עברה השתלת כליה הינה מנועה לעבוד לפרנסתה, וכי אינה עובדת לפרנסתה בשל מצבה הבריאותי, במשך תקופה של בין שמונה לתשע שנים, ובשל כך הינה נמצאת במשך שנים במצב כלכלי קשה אשר מקשה על תפקודה היומיומי, וכן גם על יכולתה לממן את צרכיה הכלליים (ביגוד, רכישת ריהוט וציוד חשמלי לבית וכו') והרפואיים (סוג אוכל, טיפולי שיניים, נסיעות לטיפולים בבית חולים בפתח-תקווה וכו').

לטענת האם/התובעת סך הכנסותיה החודשיות מקצבת נכות בסך של 5946 ₪ אינו מספק את כלל צרכיה, אשר אליבא דטענתה מגיעים לסכום מצטבר של כ – 10,000 ₪ לחודש, בהתאם לפירוט הבא :

עלויות דלק ונסיעות לטיפולים רפואיים מחיפה לפתח-תקווה לצורך טיפולי מעקב בבית חולים "השרון" – בין 900 ועד 1800 ₪ לחודש ;

עלות שכירות דמי מפתח בדירת "שיקמונה" בסך של 150 ₪ לחודש ; הוצאות חשמל – 500 ₪ לחודש בהתאם להסכם פשרה עם חברת החשמל אשר קיבל תוקף של פס"ד בבית משפט ;

תשלומי מים – 175 ₪ לחודש ;

תשלומי ארנונה – 120 ₪ לחודש ;

אוכל –3000 ₪ לחודש ;

תרופות –300 ₪ לחודש ;

טיפולי שיניים - 24,000 ₪ לצורך מעבר טיפול שיניים ;

שכר המנקה של דירתה (לא מצוין מהו הסכום) ;

הוצאות טלפון נייד - 25 ₪ לחודש ;

הוצאות ביגוד - בין 400 ₪ ל – 500 ₪ לחודש.

עוד נטען על ידי האם כי הגישה שני הליכי חדלות פירעון בשל מערכת יחסים עכורה ובעייתית במיוחד עם בעלה דאז ואביהן המנוח של בנותיה, אשר נמלט מהארץ XXXX לאחר שצבר חובות כספיים גבוהים כלפי נושיו – עובדה אשר אילצה את הנתבעות לשאת בתשלום חלק מחובותיו.

בנוסף לכך, התייחסה האם באריכות למערכת יחסיה המורכבת עם שתי בנותיה החל משלב ילדותן, שבמהלכה התגוררו במספר מדינות (בעיר חיפה בישראל, בעיר XXX, בעיר XXXX), ועד בגרותן.

התובעת התייחסה בתצהירה לסכומי הכסף הגבוהים שאותן השקיעה בגידול בנותיה, וכן גם לקשיים הכלכליים והנפשיים שעימן התמודדה במהלך חייה (בעיקר על רקע התנהלותו הבעייתית של בעלה לשעבר).

התובעת שללה לחלוטין את טענותיה של בנותיה שלפיהן התנהגה כלפיהן באופן אלים, ואף ציינה שעשתה כל שביכולתה על מנת להעניק לבנותיה את כל מבוקשן, לרבות מימון בתי ספר פרטיים בארץ ובחו"ל, חוגים, מורים פרטיים, טיפולים פסיכולוגיים לבת XXXX והענקת מתנות יקרות ערך (יהלומים) לקראת חתונתה.

עוד טוענת התובעת בתצהירה כי הנתבעת 1 (הבת XXX) הינה אשה אמידה אשר מחזיקה בבעלותה (ביחד עם בעלה) בשתי חנויות XXXX וכן גם שתי דירות מגורים, בעוד שהנתבעת 2 (הבת XXXX) עובדת לפרנסתה בחברת הייטק, ומשתכרת לפרנסתה שכר חודשי גבוה.

מנגד, הנתבעות טוענות בתצהיריהן שהאם/התובעת הינה טיפוס מניפולטיבי אשר התעמרה בהן בילדותן, ולאחר מכן הונתה אותן בבגרותן, בסכומים של מאות אלפי שקלים (וכן גם את אימה/סבתן אשר גידלה אותן בפועל במהלך תקופת ילדותן), וכי בשל כך הן ניתקו עמה כל קשר לפני שנים רבות.

הנתבעות הוסיפו וציינו גם כי אימן אינה עובדת לפרנסתה במשך שנים רבות ללא כל הצדקה רפואית, וכי הינה מקבלת באופן קבוע מדי חודש קצבה מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור של 6000 ₪, וכי מבדיקת האסמכתאות המצורפות לתצהירה עולה שסך הוצאותיה החודשיות עומדות ע"ס של 3504 ₪ בהתאם לפירוט הבא : דמי מדור - 150 ₪ ; חשמל - 390 ₪ ; תשלומי מים - 200 ₪ ; ארנונה – 30 ₪ ; הוצאות רפואיות– 250 ₪ ; דלק – 600 ₪ ; אוכל, ביגוד והגיינה – 1884 ₪.

בנוסף לכך, נטען כי מעיון בתיעוד הרפואי עולה שלא הייתה מניעה לכך שהתובעת תעבוד לפרנסתה או שתבצע מאמצים פיזיים לאחר חלוף תקופה של שלושה חודשים מיום מעבר ניתוח השתלת הכליה בתאריך 22.7.2024, או לכל המאוחר החל מחודש יולי 2025 והלאה, וכי כל טענותיה בנוגע לצורך להגיע באופן מיוחד לבית החולים במרכז הארץ משוללת כל יסוד, משום שבחלוף תקופה של חצי שנה ממועד הניתוח נדרשת בדיקה אחת בלבד בכל שלושה חודשים.

עוד נטען כי הנתבעת 1, שהינה אם לשני ילדים קטינים, משתכרת מעבודתה כבעלת עסק XXXXX כ - 10,000 ₪ לחודש (בערכי נטו) ו – 12,900 ₪ בערכי ברוטו בעוד שהנתבעת 2, שהינה אם לילד, משתכרת מעבודתה כמוכרת בXXXX כ – 4900 ₪ לחודש.

האם יש לקבל את טענת הנתבעות בסיכומיהן שלפיה על בית המשפט להורות על סילוק התובענה על הסף :

בתאריך 9.12.2024 הגישו הנתבעות לבית המשפט בקשה לסילוק התובענה על הסף שבה טענו, בין היתר, כי די בכך שהתובעת טענה בכתב ההגנה שבינה לבין הנתבעות קיים נתק מוחלט וממושך, בכדי להביא לדחיית תביעתה על הסף בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).

הנתבעות אף הוסיפו וציינו גם כי במהלך שנת 2023 הנתבעת 1 ובעלה פנו לבית המשפט השלום בקריות בבקשה למתן צו הגנה כנגד התובעת, בשל הטרדות חוזרות ונשנות מצידה וכי לאחר הגשת הבקשה בית המשפט (כב' השופטות ליאת דהן-חיון וגילה ספרא-ברנע) קבע שצו ההגנה יחול בין התאריכים 26.11.2023 ועד 26.2.2024 (תיק מספר 20993-05-24).

בנוסף לכך, נטען גם כי סך הוצאותיה של התובעת (4900 ₪ בסה"כ) בגין הוצאות כלכלה (3000 ₪) ומשק בית (1900 ₪) נמוך מסכום הקצבה החודשי שאותה הינה מקבלת מהמל"ל, בשיעור של כ – 6000 ₪ לחודש, וכי סך הכנסותיה מספק את כלל צרכיה, כך שאין מקום להמשך ניהול ההליך בתיק זה.

בתאריך 8.1.2025 קבע בית המשפט בהחלטתו כי הטענה שלפיה סך הוצאותיה של התובעת עולה באופן משמעותי על סך הכנסותיה מקצבת הנכות מהמל"ל מצריך בחינה ראייתית מעמיקה ובשל כך נקבע דיון הוכחות.

בנוסף לכך, נטען בסיכומי הנתבעות כי מעדותה של התובעת עלה שסירבה לקבל מאימה סיוע כספי בסך של 5000 ₪ וכי בהתאם למדרגים הקבועים במסגרת הוראת סעיפים 4 ו – 5(3) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), היה על התובעת להגיש בתחילה את התובענה כנגד אימה/סבתן ורק לאחר מכן כנגדן.

ודוק, טענת הנתבעות בסיכומיהן שלפיה יש למחוק את התובענה על הסף בשל כך שלא הוגשה תובענה כנגד סבתן/אימה של התובעת (ראה: סעיפים 9,11, 55, 88-89 לסיכומי הנתבעות) אמנם נזכרה במסגרת כתב ההגנה (ראה : סעיפים 6-7 לכתב ההגנה), אולם לא נטענה כלל במסגרת בקשתן לסילוק התובענה על הסף מיום 9.12.2024 אשר התמקדה בטיעון שלפיו אין מקום לחיובן בדמי מזונותיהם של אימן משום שיש ביכולתה לממן את מלוא צרכיה מהכנסותיה.

יתירה מכך, הנתבעות נמנעו מהגשת בקשה לצירופן של סבתן כנתבעת נוספת בהתאם להוראתסעיף 6(ו)לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995 (לעניין צירוף צדדים בהליכי משפחה ראה: תמ"ש (משפחה ירושלים) 21752-12-23 פלונית נ' אלמוני מיום 24.11.24 והאסמכתאות דשם).

לפיכך, לגישתי אין מקום להעלות טענה מעין זו באיחור בשלב הסיכומים, ובפרט לאחר שלא ניתן לאימה של התובעת וסבתן של האם, שהינה אישה בגיל מבוגר מאוד, יומה בבית המשפט, מה גם שספק רב האם ניתן היה להגיש כנגדה תובענה ללא מינוי של אפוטרופוס לדין בשל מחלת הדמנציה שממנה הינה סובלת (ראה : סעיף 45 לתצהיר התובעת), ומשכך, אין לקבל את טענותיהן של הנתבעות בכל הנוגע למחיקת התובענה על הסף מכח הוראת סעיף 4 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות).

האם מתקיימות בענייננו הוראות סעיף 5 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) ?

המתווה הנורמטיבי :

סעיף 4(1) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע כי אדם חייב במזונות הוריו והורי בן-זוגו, בעוד שסעיף 5 לחוק קובע שאדם אינו חייב לספק מזונות לבן-משפחה המוגדר בסעיף 4 (במקרה זה של ילדים להורה) אלא במידה שהתקיימו שלושת התנאים המצטברים הבאים : האחד, יש בידי הילדים לשאת בתשלומי המזונות לאחר סיפוק הצרכים של עצמם, של בן – זוגם ושל הילדים הקטינים והילדים הקטינים של בן-זוגו.

בנוסף לכך, נדרש כי בן המשפחה (במקרה זה ההורה) אינו יכול לספק את צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר, וכי אותו בן משפחה (במקרה נשוא ענייננו ההורה) אינו יכול לקבל מזונות מבן זוגו או לחלופין מעיזבון, או שאינו יכול לקבלם מבן-משפחה הקודם לאותו אדם בסדר אשר נקבע במסגרת סעיף 4 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), ובמקרה נשוא ענייננו, מהוריו (סבם וסבתן של התובעות).

מטרתו העיקרית של סעיף 5 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), אשר כותרתו "סולם המזונות", הינה בעיקר למקרים מן הסוג נשוא ענייננו שבהם נבצר מאדם אשר סובל מבעיה רפואית חמורה או לחילופין מסיבה שאינה תלויה בו וברצונו לספק את צרכיו מעבודה, מנכסים או מכל מקור אחר (ראה: ע"א 113/77יעקב בוימגולד נ’ אביגדור בוימגולד,פ"ד לא (3), 164).

זאת ועוד, הוראת סעיף 6 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובעת כי היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות (למעט מזונות לילדים קטינים), לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב.

תחולת הוראת סעיף 5(3) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) בענייננו :

ודוק, אין חולק כי בעניינו התובעת אינה יכולה לקבל מזונות מאימה/סבתן של התובעת אשר לא צורפה כצד להליך, וכן גם מאביהן של הנתבעות או מעיזבונו, אשר הלך לעולמו לאחר שהאחרון עזב את הארץ לXXXX במהלך חודש ינואר 2009 (ראה : סעיפים 30, 37-39 לתצהיר התובעת), ולכן הוראת סעיף זה אינה חלה בענייננו.

תחולת הוראת סעיף 5(2) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) בענייננו :

בהינתן מסקנת בית המשפט שלפיה סעיף 5(3) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) אינו חל בענייננו, הרי שיש לבחון האם מתקיימות בענייננו הוראות סעיף 2 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), דהיינו, כי האם התובעת אינה יכולה לספק את צרכיה מעבודה, מנכסיה או מכל מקור אחר.

התובעת, שהינה נכון להיום בת 60, הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כמי שסובלת מנכות רפואית בשיעור של 91% לצמיתות החל מיום 1.9.2017 ואילך (ראה : עמוד 18 לתצהיר התובעת), ובנוסף לכך סובלת גם ממצב כלכלי קשה שבגינו אושר לה ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי.

התובעת מתגוררת בגפה בדיור הציבורי, בדירה בת שני חדרים אשר שייכת לחברת "שיקמונה" ומשלמת לצורך כך סך של 147 ₪ לחודש. בשל מצבה הרפואי החמור נקבע במסגרת הליך חדלות הפירעון השני, שאותו הגישה בשנת 2022, פטור מתשלומים במסגרת הבקשה למתן צו פתיחת ההליכים ולאחר מכן גם ניתן לה הפטר לאלתר מחובותיה כלפי נושיה (ראה : פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון) בתיק מספר XXXX מיום 4.5.2023), וזאת לאחר ששמונה שנים לפני כן הוכרזה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה כפושטת רגל (ראה: פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר XXXXX מיום 1.4.2014).

מן המסמכים הרפואיים אשר צורפו לכתב התביעה (עמודים 24-27 לכתב התביעה) עולה שהתובעת סובלת מבעיות בריאות חמורות במשך שנים רבות (אי ספיקת כליות כרונית עם החמרה הדרגתית ל – CKD החל משנת 2013 ; יתר לחץ דם, השפעות של סרטן בלוטת התריס שבה לקתה שנת 2005 ; פריצות דיסק, ניתוחים בקרסול, אי ספיקת כליות) וכי היא אינה עובדת לפרנסתה במשך שנים רבות מאוד (ראה: עדות התובעת בעמוד 20 שורות 20-22 ; עמוד 21 שורות 32-35) כאשר מקור הכנסתה העיקרי והיחיד הינו קצבת מל"ל בסך של 5946-6000 ₪ (ראה : אישור תשלומי קצבאות מל"ל לשנת 2024 עמוד 17 לתצהיר התובעת ; סעיפים 9-10 לסיכומי התובעת ; סעיף 73 לסיכומי הנתבעות).

הנתבעות אמנם התייחסו בסיכומיהן בהרחבה לעניין אי מיצוי כושר השתכרותה של התובעת בעבר ובעיקר לאחר תום השנה הראשונה ממועד מעבר ניתוח השתלת הכליה, דהיינו סוף חודש יולי 2025 (ראה : עמוד 17 לתצהיר הנתבעות ; סעיף 58 לסיכומי הנתבעות), דא עקא, שהכרעתו המפורשת בית משפט השלום בחיפה מיום 4.5.2023 בשילוב גילה הביולוגי ושלל בעיותיה הרפואיות, מלמד על כך שלכל הפחות ממועד הגשת התביעה בתיק זה ואילך, התובעת אינה בעלת פוטנציאל השתכרות כלשהו, ומשכך עולה כי היא אינה יכולה לספק את צרכיה, שאותם העמידה בסיכומיה ע"ס 3000 ₪ (ראה : סעיף 19 לסיכומים), מעבודה או מנכסים אחרים אלא אך ורק ממקור הכנסתה הבלעדי שהוא קצבת המל"ל ע"ס של כ – 6000 ₪ לחודש. 

בכל הנוגע לסך הוצאותיה נמסרו על ידי התובעת מספר גרסאות כאשר במסגרת כתב התביעה, אשר הוגש בחודש מאי 2024, בתאריך נטען כי סך הוצאותיה עומד ע"ס 7495 ₪ (שכ"ד – 145 ₪ ; הוצאות משק בית - 1900 ₪ ; כלכלה והוצאות – 3000 ₪ ; תשלום לקופת החולים – 150 ₪ ; הוצאות רכב נכה – 1800 ₪ ; תרופות – 500 ₪) בעוד שבתצהירה מיום 1.12.2024 נטען כי סך הוצאותיה החודשיות עומד ע"ס כ – 10,000 ₪ לחודש (900 ₪ ועד 1800 ₪ בגין הוצאות נסיעה ; דיור ציבורי – 150 ₪; הוצאות חשמל – 500 ₪ ; הוצאות מים – 350 ₪ ; ארנונה – 120 ₪ ; אוכל – 3000 ₪ ועד 3500 ₪ ; תרופות – 500 ₪ ; טלפון נייד – 25 ₪ ; ביגוד – 400 ₪ ועד 500 ₪) בצירוף הוצאות טיפולי שיניים בסך של 24,000 ₪ שאותן עליה לעבור.

התובעת שבה וטוענת בסיכומיה כי מכלול טענותיה בתצהיריה בכל הנוגע להיקף הוצאותיה החודשיות הוכח על ידה (ראה : סעיפים 11-13 לסיכומי התובעת)' בעוד שהנתבעות טוענות כי מהראיות אשר צורפו על ידי התובעת עולה שהיקף הוצאותיה השוטפות עומד ע"ס של בין 3500 ₪ ועד 4000 ₪ לחודש, כך שיש בידה לספק את מלוא צרכיה מקצבת המל"ל (ראה : סעיפים 73-75, 80 לסיכומי הנתבעות).

ממכלול הראיות עולה כי סך הוצאותיה של התובעת עומד ע"ס של לא יותר מ 4,300 ₪ לחודש בהתאם לפירוט הבא :

1. בהתאם לפסיקת בית משפט השלום בחיפה בהליך חדלות הפירעון עולה כי התובעת מתגוררת בדירת "שקמונה" ומשלמת כך פחות מ- 200 ₪ לחודש כפי שצוין בתצהירה ובאסמכתאות המצורפות אליו (סעיף 9ב' לתצהיר ; עמודים 29-32 לתצהיר התובעת ; עדות התובעת בעמוד 25 שורות 21-22 לפרוטוקול).

    

2. בכל הנוגע לטענתה בעניין עלויות הנסיעה ברכב פרטי לבית החולים בפתח תקווה, בסך של בין 900 ₪ לחודש ועד 1800 ₪ לחודש ( אציין כי מעיון בנספחי תצהירה עולה שהתובעת עברה בתאריך 8.1.2024 בדיקה רפואית במסגרת לשכת הבריאות המחוזית לצורך מתן אישור על אחוזי מוגבלות בניידות), דינה של הטענה להידחות. לא רק זאת, מתשובת המל"ל מיום 27.11.2024 עולה שלא אושרו לתובעת אחוזי מוגבלות בניידות, משום שליקוייה הרפואיים אינם נכללים ברשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות, מה גם שלא הוגשה לבית המשפט החלטת המל"ל בעניין תביעת ניידות נוספת, שאותה הגישה לפי טענתה בתצהירה, ולאחר מכן התכחשה לכך בעדותה בבית המשפט (ראה גם עמוד 3 סעיף 9(א) לתצהיר התובעת ; עמוד 25 שורות 21-16 לפרוטוקול).

    

   יתירה מכך, גם מעדותה בבית המשפט ומהתיעוד הרפואי שאותו צירפה לכתב התביעה ולתצהירה עולה שלא ניתן לתובעת אישור רפואי שלפיו הינה מנועה להתנייד באמצעות תחבורה ציבורית (ראה: עדות התובעת בעמוד 24 שורות 34-35 ובעמוד 25 שורות 10-15 לפרוטוקול), כך שלכל היותר ניתן לקבוע כי שיעור הוצאותיה באמצעות תחבורה ציבורית עמד ע"ס 700 ₪ לחודש (עלות "חופשי חודשי" בכל כלי התחבורה). 

    

3. לעניין הוצאות צריכת החשמל טוענת התובעת בסעיף 9(ג) לתצהירה וכן גם בעדותה בבית המשפט (עמוד 25 שורה 23 – עמוד 26 שורה 21 לפרוטוקול) כי סך הוצאותיה החודשיות בגין תשלומי החשמל עומד ע"ס של 500 ₪ וכי בשל חוב עבר לחברת החשמל הינה מחויבת לשלם לחברת החשמל סך של 428 ₪ למשך תקופה של 36 חודשים (12,000 ₪ בסה"כ).

   עם זאת, בדרישת התשלום שאותה צירפה בגין התאריכים 21.8.2024 ועד 27.10.2024 עולה כי הועברה דרישת תשלום ע"ס 775 ₪ הכוללת 240 ₪ (עמוד 26 לתצהיר התובעת) בגין חוב עבר כך שניתן להעריך כי שיעור הוצאותיה החודשיות בגין רכיב זה עומד ע"ס של 250 ₪ לחודש.

    

4. לעניין תשלומי המים הרי שלמעט תשלומי חוב לחברת המים, אשר שיעורו לא פורט בתצהיר, שיעורי הצריכה השוטפת עומדת ע"ס של כ – 350 ₪ לחודשיים (ראה : סעיף 9ד' לתצהיר התובעת).

    

   עם זאת, מעיון בדרישת התשלום בגין החודשים ספטמבר-אוקטובר 2024 ע"ס 549 ₪ עולה כי שיעורי צריכת המים של התובעת עמדו על פי חמישה מהצריכה הממוצעת (ראה : עמוד 21 לתצהיר התובעת) כך שניתן להעריך ששיעור התשלום בגין צריכה המים הממוצעת עמד ע"ס 60 ₪ לחודש.

    

5. בכל הנוגע לתשלומי הארנונה נטען על ידי התובעת כי סכום התשלום עמד ע"ס 120 ₪ לחודשיים (סעיף 9(ה) לתצהיר, דהיינו, 60 ₪ לחודש, ואכן סכום זה עולה בקנה אחד עם הקבלות המצורפות לתצהיר (עמודים 22-25 לתצהיר התובעת).

    

6. לטענת התובעת בסעיף 9ו' לתצהירה, ההוצאה העיקרית שבה הינה נושאת הינה רכישת מזון נטול פחמימות (ירקות, בשר, דגים וכו') בעלות של 3000-3500 ₪ לחודש כאשר חלק משמעותי מהמזון נרכש בשוק העירוני של חיפה ללא תיעוד של הרכישות (חשבוניות תשלום). 

    

   התובעת אמנם התקשתה להסביר בעדותה מדוע לא צירפה לתצהירה אישורים רפואיים שלפיהם הינה נדרשת לאכול מאכלים ספציפיים בעקבות ניתוח השתלת הכליה אותו עברה (ראה: עמודים 23-27 לכתב התביעה; עדות התובעת בעמוד 29 שורות 20-21 לפרוטוקול), דא עקא, שעובדה זו הינה בבחינת ידיעה שיפוטית (ראה הערות בית המשפט בעמוד 29 שורות 23-24 לפרוטוקול) ולכן בנסיבות העניין שבהן חלק משמעותי מרכישת המזון התבצע ללא תיעוד הרי שהנני מוצא להעריך את הוצאותיה בגין רכישת מזון על דרך האומדן בסך של 2,500 ₪ לחודש.

    

7. התובעת טוענת בתצהירה כי עלויות רכישת התרופות הינה בשיעור ממוצע של 500 ₪ לחודש בקיזוז השתתפות עצמית של קופה"ח בשיעור של 180 ₪ לחודש (סעיף 9ו' לתצהיר התובעת). 

   ודוק, עיון בראיות המצורפות לתצהירה עולה כי חלק מהתרופות והמוצרים אשר נרכשו בבתי המרקחת נקנו לאחר שניתן סבסוד מלא או חלקי באמצעות קופת החולים "מכבי" (ראה : עמודים 34ו - 35 לתצהיר) ומשכך שניתן להעריך את הוצאותיה הרפואיות של התובעת בסך של 300 ₪ לחודש (ראה : עמוד 6 סעיף 41 לסיכומים ; סעיף 51 לתצהיר הנתבעות).

    

8. עוד נטען כי הוצאות הטלפון הסלולארי של התובעת מסתכמות בשיעור של 25 ₪ לחודש ואילו הוצאות הביגוד מסתכמות בשיעור של בין 400 ועד 500 ₪ לחודש. התובעת אף ציינה בעדותה בבית כי מדובר בביגוד תחתון, בגרביים ובתחבושות היגיניות (ראה : עמוד 27 שורה 39 עמוד 28 שורה 5 לפרוטוקול). 

    

   דא עקא, בחינת החשבוניות שאותן צירפה לתצהירה מעלה כי מדובר ברכישות בסכום של כ – 200 ₪ לחודש (עמודים 36-37; 51-52 לתצהיר) כך שניתן לקבוע על דרך האומדן כי סך הוצאותיה בגין ביגוד והוצאות טלפון סלולארי עומד ע"ס של כ – 225 ₪ לחודש. 

    

9. אשר לטענת התובעת שלפיה עלות טיפולי השיניים מוערכת בסכום של 24,000 ₪ יצוין כי התובעת אמנם צירפה לכתב התביעה מסמך בכתב מטעם רופא שיניים מחיפה משנת 2024 שלפיו עלות טיפול שתלים עומד ע"ס של 24,000 ₪ (עמוד 34 לכתב התביעה) אולם מדובר במסמך לקוני ביותר שאינו מפרט את עלויות וכן גם את דרכי הטיפול. 

    

   בנוסף לכך, התובעת נמנעה בעדותה ממתן הסבר המניח את הדעת בעניין אי הצגת אישור בכתב מטעם קופת החולים ומטעם רשויות הרווחה שלפיו ניתן לבצע את הטיפול בעלות מופחתת לאחר סבסוד (ראה : עמוד 32 שורה 28 – עמוד 33 שורה 8 לפרוטוקול), וכן גם מהצגת הצעות מחיר מפורטות מטעם רופאי שיניים אחרים כך שאין מקום לקבל את דרישת התובעת ואין לכלול רכיב זה במסגרת סך הוצאותיה החודשיות.

    

מן המקובץ לעיל עולה כי קיזוז סך הוצאותיה של התובעת (4000-4300 ₪) מסך הכנסותיה (6000 ₪) מעלה כי סך הכנסותיה הפנויות הינו כ – 2,000 לחודש, ומכאן שבניגוד לנטען יש בידה לספק את צרכיה מקצבת המל"ל שאותה הינה מקבלת מדי חודש ולכן רק מטעם זה יש מקום לדחות את התובענה. אציין בהקשר זה, כי עדות התובעת הייתה מאוד לא אמינה, והיא אף התקשתה מאוד לתמוך את טענותיה העובדתיות לגביה צרכיה, ואף פירטה אותן בהפרזה ניכרת.

בשל כך שלתובעת יש את היכולת לכלכל את יומה, אף מתייתר הצורך בבחינת הוראת סעיף 5(1) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), דהיינו, יכולתן של הנתבעות לספק את צרכיהן וכן גם את צרכי בני משפחתן. 

בטרם סיום, אוסיף כי בין הצדדים ניטשה מחלוקת עמוקה מאוד גם בהקשר של הסעיף אשר גם אם לא היה ביכולת התובעת לכלכל את יומה, וגם אם די בהכנסות הבנות כדי לכלכל גם את אמן, עדיין אין הצדקה למזונות "מדרג שלישי", והוא סעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), אשר קובע " רשאי בית המשפט, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או מקצתה, מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו.". הנתבעות טענו להתנהגות מחפירה בהקשר זה, כאשר ציינו שהאם הזניחה אותן בעת גידולן, גנבה מהן כספים, החתימה אותן על ערבות לחובות בן זוגה לאחר שאביהן עזב את הארץ, הותירה אותן להתמודד עם חובות רבים, ונטשה אותן כך שבפועל סבתן גידלה אותן.

כאמור, סעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, מקנה לבית המשפט סמכות לפטור אדם מחובת מזונות, באופן מלא או חלקי, אם הוא סבור שמן הצדק והיושר לעשות כן, וזאת מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי למזונות התנהג כלפיו. ראה לעניין זה, תלה"מ (משפחה נצרת) 43447-03-17 ד. ב. (ש.) נ' ח. ש (07.01.2022) , תלה"מ (משפחה קריות) 43680-09-19 פלוני נ' פלונית (10.10.2021)

הפסיקה קבעה כי אין להבין את הביטוי "התנהגות מחפירה" בסעיף 9 כדורש כוונה של הזכאי לפגוע בחייב. די בכך שהפגיעה בחייב היא תוצאה טבעית של ההתנהגות המחפירה. ראה לענין זה, ע"א 498/73 ד"ר א' סלומון נ' אליהו סלומון (19.03.1974), ע"א 66/84 תיאודור למברג נ' בתיה למברג, קטינה. (19.08.1984).

הרושם אשר הותירה שמיעת הראיות בפני בית המשפט היה כזה, שגם אם היו מתקיימים כלל התנאים המצטברים שבס' 4 ו- 5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), עדיין היה בית המשפט נמנע מלחייבן בתשלום לאם, לאור מכלול נסיבות העבר. האם אמנם הציגה חיבור שהוגש לבית הספר, אשר על בסיסו טענה לגבי היותה אם טובה ומיטיבה, אולם לא ראיתי בכך משום הצגה נאמנה ראויה ומלאה של מערכת היחסים שבין הצדדים, בפועל לא נשלל שהאם לא נטלה על עצמה חלק מרכזי בגידול בנותיה, אלא הותירה את מרכז הבמה לאחרים, ואף נטען (ולגישתי הוכח) כי האם הטילה על בנותיה קושי כלכלי מגיל צעיר והתמודדות עם חובות שאינם שלהן כבר לפני הגיען לגיל 20. זאת, בצירוף היעדר הקשר וצווי הגנה אשר ניתנו לפני הליך זה, מלמד שאילו הייתה חובה כאמור, היה מקום לשלול אף אותה.

סוף דבר :

התובענה נדחית.

מאחר והתובעת מיוצגת באמצעות עו"ד ממונה מטעם הלשכה לסיוע משפטי ובשל מצבה הכלכלי והבריאותי הקשה מצאתי לקבוע חיוב מופחת מאוד בהוצאות ההליך – התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ו, 05 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.