האישה טענה שמדובר בהסכם לא הגיוני משום שנותרה עם 2.5 מיליון שקלים בלבד בעוד שבעלה עשיר כקורח, מה שמעיד כי המסמך נחתם ל"מראית עין" בלבד. בית המשפט לא קנה את זה.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה לביטול הסכם ממון שלטענת האישה נחתם לצורכי מס בלבד, וקיפח את זכויותיה כיוון שהותיר אותה עם 2.5 מיליון שקלים בסך הכל. השופט ארז שני התרשם שהאישה הדעתנית שעמדה למולו הבינה היטב על מה חתמה.
בני הזוג נפרדו בשנה שעברה וכחלק מההליכים ביניהם הגישה האישה תביעה לביטול הסכם ממון שאושר בבית המשפט ב-2013.
האישה טענה כי ההסכם גובש למראית עין בלבד לצורכי מיסוי עקב עסקה שבעלה ביצע באותה תקופה, והיא אף הקליטה אותו מודה בכך בטיפול הזוגי שלהם.
מדובר לטענתה בהסכם לא הוגן שנחתם בלחץ זמן, מבלי שהקשיבה לפרטים שהוקראו בעת אישורו בבית המשפט. לדבריה היא בסך הכל "אישה קטנה וחסרת ניסיון" ואילו בעלה "איש העולם הגדול".
מנגד טען הבעל כי האישה לא טרחה לטעון לביטול ההסכם במשך 4 שנים, אף לאחר שהתייעצה עם עורך דין.
הוא טען כי מדובר בהסכם הוגן לחלוטין בהתחשב בכך שאשתו הגיעה לנישואים ללא רכוש ומקבלת לפיו חצי משווי הזכויות בדירת המגורים – סכום של 2.5 מיליון שקל.
הבעל אישר אמנם כי העסקה שביצע התניעה את עריכת ההסכם אך זו לא הייתה הסיבה היחידה, שכן באותה תקופה מערכת היחסים הייתה במשבר והוא ביקש להתכונן למקרה הצורך.
ניסתה לקבל עוד ועוד...
השופט ארז שני הבהיר כי תביעות לביטול הסכמי ממון מתקבלות רק לעיתים נדירות, וטענות כמו היעדר הקשבה לבית המשפט לא מקימות עילה לביטול. זאת, במיוחד כשמי שטוען לביטול היא אישה משכילה ונבונה שיודעת לעמוד על שלה, כפי שניכר מהתנהלותה.
השופט אף לא סבר שמדובר בהסכם למראית עין. אמנם אחת ממטרותיו הייתה לצורכי הצגתו בפני שלטונות המס, אך אין זה שולל את הטענה שהנתבע ניצל את ההזדמנות כדי לגבש הסכם למקרה שהזוגיות תתפרק.
השופט הוסיף כי גם לא התרשם שהופעל על התובעת לחץ שמנע ממנה את חופש הבחירה. גם אם כטענתה הנתבע איים להתגרש אם לא תחתום – לא מדובר בלחץ בלתי סביר שהעמיד אותה בפני חוסר ברירה.
עוד קבע השופט כי העובדה שרמת החיים ממנה נהנתה התובעת תצטרך להשתנות לא מעידה על חוסר הגינות, שהרי ממילא היא לא הייתה זכאית ליהנות מנכסי משפחתו האמידה של הנתבע.
בהתחשב בכך שהיא קיבלה חצי משווי הדירה שלא רשומה על שמה מבלי שנדרשה להוכיח את זכאותה, "קשה לומר אפוא, כי ההסכם היה בלתי הוגן בצורה קיצונית או אפילו בלתי הוגן...", קבע.
השופט אף מתח ביקורת על הסתמכות התובעת על הקלטת הנתבע בסתר, במסגרת טיפול זוגי שלטעמו יש עליו חיסיון בדיוק כמו טיפול פסיכולוגי וגישור.
לכך מצטרפת העובדה שהאישה המתינה כמה שנים עד שביקשה לבטל את ההסכם. "צר לי, אך נדמה לי שבה במידה הגיוני יותר לסבור כי התובעת בחרה ראשית להבטיח לעצמה בהסכם שווי מחצית דירת המגורים שלא היתה על שמה ולאחר אישור ההסכם לנסות ולקבל עוד", כתב.
בסיכומו של דבר התביעה נדחתה. מאחר שהוגשה בהיקף של מיליוני שקלים, השופט חייב את התובעת בהוצאות גבוהות במיוחד של 70,000 שקל.
- ב"כ התובעת: ד"ר שרון פרילינג, עו"ד דיני משפחה
- ב"כ הנתבע: עו"ד אורלי לוי-ברון
עו"ד מיטל כהן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין