בתביעת הגירושין שהגישה האישה היא טענה כי חלפו 3.5 שנים מהחתונה – והיא עדיין בתולה. בית הדין קיבל את טענותיה נגד בעלה, אך לבסוף הוא חויב לשלם לה פחות מ-2,000 שקל. מדוע?
בית הדין הרבני בחיפה קיבל לאחרונה תביעת גירושין שהגישה אישה שטענה כי במשך כל שנות נישואיה בעלה לא קיים עמה יחסים אפילו פעם אחת. עם זאת, תביעתה לפיצויים של כ-2.5 מיליון שקל בנוסף למלוא סכום הכתובה נדחתה בעיקרה. הדיינים קבעו כי הבעל לא אשם שהוא סובל מאין-אונות ולפיכך הוא ישלם לה רק את מה שנקרא "עיקר הכתובה" – פחות מ-2,000 שקל.
במסגרת הליכי הגירושין, הציגה האישה אישור רפואי שמעיד כי 3.5 שנים אחרי הנישואין היא עדיין בתולה. לדבריה בכל פעם שניסתה לקיים עם בעלה יחסים הוא דחה אותה בטענה שהוא עייף. האישה ציינה כי הם פנו לפ סיכולוגים, רבנים וסקסולוג, אך דבר לא עזר.
האישה הוסיפה וטענה כי בעלה נהג כלפיה באלימות פיזית, כלכלית ונפשית, עד שלא נותרה לה ברירה אלא לעזוב את הבית.
היא ביקשה לפיכך לחייב את הבעל להתגרש, כיוון שהוא מסרב, וכן לשלם לה סכום שנע בין 600 ל-700 אלף שקל על הכתובה, שלא ננקב בה סכום מדויק. לסכום זה היא ביקשה להוסיף גם פיצויים בסך 1,800,000 שקל, בין היתר על בזבוז מיטב שנותיה ויחסו האלים.
הבעל הודה שלא קיים עם אשתו יחסי מין, אך לטענתו הבעיה הייתה דווקא בה, כיוון שהייתה שרויה במשבר שבעקבותיו לא יצאה מהמיטה ולא רצתה להתקרב אליו. את התהיות לגבי מצבו הרפואי הוא הותיר ללא מענה.
באשר לסוגיית הפיצויים, הבעל טען בין היתר כי במסגרת חלוקת הרכוש אשתו קיבלה מחצית מהדירה, כך שהנישואים היו עבורה עסק משתלם, ואין להעניק לה "כפל מבצעים".
לגבי הכתובה הוא טען כי מאחר שהאישה רק נכנסה תחת החופה ולא "נבעלה" – היא זכאית על פי ההלכה רק ל"עיקר הכתובה" – סכום שאינו עולה על 8,000 שקל, שאותו יש לקזז עם מחצית הדירה שקיבלה ממנו "במתנה".
אין אונות – אין כתובה
הרכב הדיינים בראשות הרב אברהם מאיר שלוש (ראב"ד) והרבנים שמואל אברהם חזן ורפאל זאב גלב, דחה את טענות הבעל לגבי הרכוש והבהיר כי את מחצית הדירה קיבלה האישה כדין, ולא במתנה, וללא שום קשר לכתובה או לפיצויים.
עם זאת, ואף שקיבלו את כל טענות האישה בדבר התנהגותו של הבעל, הדיינים הסכימו פה אחד כי אין שום מקור הלכתי שמאפשר לחייב אותו לשלם לה פיצויי גירושים בניגוד לרצונו.
לעומת זאת, בעניין הכתובה היו הדיינים חלוקים בדעתם. הרב גלב ציין כי מאחר שהבעל התעלל באשתו, לא קיים את חובת ה"עונה" כלפיה וסירב להתגרש, מדובר במקרה קיצוני שמצדיק לחייבו במלוא הסכום של הכתובה (בהתאם לחישוב שייערך לפי כללי ההלכה).
מנגד, אב בית הדין שלוש והרב חזן קבעו בדעת רוב כי נותר ספק האם הבעל סובל מבעיה רפואית, וספק זה צריך לפעול לטובתו. בהנחה שהבעל אכן סובל מאין אונות, ההלכה קובעת כי הוא פטור מתוספת הכתובה (חלק הארי של סכום הכתובה) משום שהוא לא אשם בכך שלא יכול היה לקיים יחסים עם אשתו.
לפיכך, הבעל חוייב לשלם רק את "עיקר הכתובה" שעומד לפי ההלכה על סכום קבוע של 200 זוזים ו-200 זקוקים, ובשערוך לימינו - 1,920 שקלים.
עו"ד נעה פרסמן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין