לפסק הדין בעניין פלונית נגד פלוני
מספר ימים לפני מועד החתונה ביטל החתן את החתונה, ובעקבות זאת, הגישה האישה תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין. בית המשפט דחה את התביעה, לאחר שקבע כי החתן ביקש לדחות את מועד החתונה בעקבות אירוע אלים בין בני הזוג, אולם התובעת עמדה על קיום החתונה במועדה או כלל לא.
בני הזוג עברו להתגורר יחד מספר חודשים לאחר שהחלו במערכת זוגית, וזמן קצר לאחר מכן נכנסה התובעת להריון, אך מספר ימים לפני המועד בו היתה אמורה להתקיים, בוטלה החתונה והתובעת אף החליטה להפיל את העובר, ולימים, הקים החתן משפחה עם בת זוג אחרת. בתביעה שהגישה לבית משפט השלום בת"א, דרשה התובעת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין.
לטענתה, 10 ימים לפני מועד החתונה, היא נתבקשה ביוזמת אם החתן לחתום על הסכם ממון, ובקשה זו גררה אי הסכמות וויכוחים, כאשר יומיים לפני החתונה, הבינה כי בעלה המיועד מבטל את החתונה, כאשר לטענתה נודע לה על ביטול החתונה במפתיע מאולם השמחות והרב שצפוי היה להשיאם, וניסיונותיהם שלה, של אחותה וגיסה, לבטל את רוע הגזירה לא נענו.
בן הזוג לשעבר טען כי שלושה ימים לפני מועד החתונה רבו בני הזוג, התובעת עזבה את הבית תוך שהיא שוברת את דלת הכניסה של חצר הבית, חזרה רק בערב וסירבה לדבר איתו. למחרת, לטענתו, התפרצה בצעקות, השליכה כלי בית וחפצי נוי על הרצפה ולכיוונו, ואף הזמינה משטרה לביתם, ורק כשהגיעו השוטרים ביקשה לבטל את התלונה. בעקבות אירוע זה, טען כי נאלץ לבטל את החתונה והתובעת עזבה את ביתם. בן הזוג הודה כי אחותה וגיסה של התובעת ביקשו ממנו לבטל את החלטתו, אך טען כי משביקש לדחות את מועד החתונה בטרם יחליט, נענה בשלילה, והוסיף, כי למרות שהריונה של התובעת הפתיע אותו, הוא הודה באבהותו וההחלטה להפיל היתה של התובעת בלבד.
השופטת בדימ' מיכל שריר דחתה כאמור את התביעה, לאחר שקבעה כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה. נקבע, כי בעצם העובדה כי התובעת הסתירה בכתב התביעה את האירוע האלים ורק בחקירתה בבית המשפט הסתבר כי היא שברה את דלת הכניסה, חפצים נזרקו והיא אכן עזבה את הבית שלושה ימים לפני החתונה, יש כדי להטיל ספק בטענותיה לגבי סיבת ביטול החתונה. דברים אלה מקבלים חיזוק מהימנעותה להעיד את אחותה וגיסה.
עוד נקבע כי בבית המשפט הודתה התובעת כי בן הזוג ביקש לדחות את החתונה, ולפיכך ניתן לקבוע כי הוא לא ביטל לחלוטין את האפשרות לשאת את התובעת, אלא ביקש לדחות את המועד, ואילו התובעת היא שעמדה על קיום החתונה במועדה. בנסיבות אלה, כך נפסק, לא בן הזוג הוא שביטל את ההבטחה להינשא.
למעלה מן הצורך, נקבע כי התובעת אף לא הוכיחה את הנזקים להם טענה, ובכלל זה את הוצאות ההיריון וההפלה, שכן משבחרה היא להפסיק את ההריון, הרי שאין לחייב את בן זוגה לשאת בהחזר הוצאות אלה.
"בנסיבות המקרה יתכן והיה מקום שלא לפסוק הוצאות, אך משסירבה התובעת לכל הצעת פשרה, עמדה על ניהול הדיון בלא שטרחה להביא עדים רלבנטיים ונגישים, ובלא להוכיח את נזקיה, אני מחייבת אותה לשלם לנתבע הוצאות משפט וכן שכ''ט עו''ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל" סיכמה השופטת את פסק הדין.
לפסק הדין בעניין פלונית נגד פלוני
למדור: דיני חוזים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.