בעל החברה שבנתה את הבניין מתגורר בו, ונוהג להחנות את רכבו באופן קבוע בשטח משותף ללא הסכמת יתר הדיירים. המפקחת על המקרקעין הוציאה צו שאוסר עליו לעשות זאת
נציגות בית משותף של בניין בקריית עקרון הגישה תביעה נגד דייר בבניין, שהוא במקרה גם הבעלים של החברה הקבלנית שבנתה אותו. הנציגות טענה שהנתבע מחנה את רכבו בשטח הרכוש המשותף במקום שמפריע למעבר הולכי רגל ומסכן את הדיירים. הנתבע טען שכל בעלי הדירות הביעו בעבר את הסכמתם אך הוא איבד את המסמך שעליו הם חתמו. המפקחת על רישום מקרקעין ציפי קוינט שילוני קיבלה את התביעה וקבעה כי בהיעדר הוכחה להסכמת כל הדיירים, עליו להפסיק להשתמש בשטח ששייך לכולם.
מדובר בבניין שבנתה חברת מגדלי השפלה ייזום ובניה בע"מ בקריית עקרון. בעל המניות בחברה מתגורר בבניין.
בתביעה שהוגשה נגדו למפקחת על רישום מקרקעין טענה נציגות הבית המשותף, כי הוא נוהג בדרך קבע להחנות את מכוניתו בשטח הרכוש המשותף במקום שמיועד למעבר הולכי רגל, מה שמפריע למעבר חופשי ומסכן את שלום הדיירים.
הנציגות הוסיפה כי בשנת 2014 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הדיירים שלא להחנות במקומות שאינם מיועדים לחנייה. לטענתה, הנתבע אומנם לא היה צד להסכם אך הוא מחייב גם אותו ככל הדיירים. עוד טענה הנציגות כי לשם שימוש ברכוש המשותף נדרשת הסכמה של כל הדיירים והסכמה כזו לא קיימת. היא הפנתה לנסח טאבו ותשריט הבית המשותף מהם עולה שלדירת הנתבע – כמו לכל הדירות בבניין – הוצמדה חניה אחת בלבד בחניון ייעודי.
הנתבע טען שהתביעה הוגשה שלא בסמכות כיוון שלא ניתנה הסכמת כל הדיירים להגשתה. לטענתו, לדירתו הוצמדה חניה כפולה כפי שעולה ממסמך של מינהל מקרקעי ישראל ולכן הוא זכאי לשתי חניות ולא חניה אחת כפי שרשום בטאבו.
עוד הוא טען שיש מסמך הסכמות עליו חתמו כל הדיירים בו הוסכם שתינתן לו הזכות לעשות שימוש בחניה זו. לטענתו המסמך שמעיד על הסכמת כל הדיירים אבד עם פטירתו של דייר אחר שהחזיק במסמך זה.
לא סביר
המפקחת על המקרקעין קיבלה את התביעה. ראשית היא קבעה שלנציגות הייתה סמכות להגיש את התביעה גם ללא הסכמת כל הדיירים. זאת משום שלפי חוק המקרקעין הנציגות היא שלוח של כל בעלי הדירות בכל הנוגע לאחזקה וניהול הרכוש המשותף, ופעולותיה בעניינים אלו מחייבת את כל הדיירים – גם ללא הסכמתם.
לאחר מכן הסבירה המפקחת שכלל ידוע הוא שדייר זכאי לעשות ברכוש המשותף "שימוש סביר" ללא צורך בהסכמת יתר הדיירים. שימוש סביר לפי הפסיקה הוא שימוש שתואם את ייעודו של הרכוש ואינו מונע שימוש מאחרים.
לעומת זאת "שימוש ייחודי" ברכוש המשותף מצריך את הסכמת כל הדיירים בבניין. במקרה זה קבעה המפקחת שהנתבע עושה שימוש ייחודי ברכוש המשותף כחניה ומונע מהדיירים האחרים לעשות בו שימוש. הוא לא הצליח להוכיח שהוא עושה זאת בהסכמת כל הדיירים ולכן ניתן צו שמורה לו להפסיק להשתמש ברכוש המשותף כחניה.
הוא חויב בהוצאות התובעת בסך 3000 שקל.
לקריאת פסק הדין בתיק 3/172/2019
- ב"כ הנציגות: עו"ד תומר בן דוד
- ב"כ הדייר: עו"ד מרדכי קרש
עו"ד יהושע (שוקי) ג'אנה
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין