תביעה להחזר הלוואת עתק נגמרה בחיוב מזערי

המלווה דרש 900 אלף שקל, אך ביהמ"ש פסק לטובתו רק כ-6% מהסכום: "זו היתרה שהוכחה"

תביעה להחזר הלוואת עתק הסתיימה לאחרונה בבית משפט השלום בפתח תקווה בקול ענות חלושה: המלווה טען שהלווה, מכר מבית הכנסת, נותר חייב לו 900 אלף שקל, אך השופטת לימור חלד-רון פסקה לטובתו כ-60 אלף שקל בלבד. הנימוק: התובע כשל בהוכחת היקף ההלוואה, והיתרה נקבעה על בסיס הודאת הנתבע.

לטענת התובע ("המלווה"), הכיר את הנתבע ("הלווה") בבית הכנסת כשהלה הציג עצמו כבעל מינימרקט הנהנה ממחזורי פעילות משמעותיים. על הרקע הזה, סיפר, הסכים לפרוט עבורו צ'קים כנגד מזומן.

המלווה טען שבחלוף תקופה מסוימת הפסיק הלווה לפרוע את חובותיו, שהלכו ותפחו, ולכן נאלץ להגיש בקשה לביצוע ההמחאות בהוצאה לפועל - אשר על רקע התנגדות הלווה, התגלגלה לבית המשפט. לגרסתו האיש נותר חייב לו 900 אלף שקל, וכהוכחה לכך הציג את הצ'קים שקיבל ממנו.

הנתבע אומנם הודה שלווה כספים מהתובע, ואולם לגרסתו הן סכום ההלוואה והן יתרת החוב נמוכים בהרבה מהנטען. כך, לדברי הלווה קיבל מהמלווה בסך הכול 80,400 שקל, מתוכם פרע לטענתו 64,000 שקל - 42,000 שקל במזומן ועוד כ-22,000 שקל במסגרת הליך ההוצאה לפועל - כלומר נותר חייב לו 16,400 שקל בלבד.

הצ'קים אינם ראיה

השופטת חלד-רון דחתה את חלק הארי של התביעה משהמלווה, כך לדבריה, לא הוכיח הן את סכום ההלוואה הנטען ואף לא את היקף ההחזרים שפרע מהלווה ברבות השנים. "לא עלה בידי התובע לספק תשובות ברורות אשר לסכום שנתבע על ידו, שהשתנה מפעם לפעם (900,000 שקל, 800,000 שקל, 670,000 שקל), והתובע אף הודה שבחלוף 10 שנים אינו זוכר", כתבה.

בנקודה זו סיפר אומנם המלווה שבעבר החזיק בפנקס מסודר המכיל את פרטי ההלוואה וההחזרים שקיבל מהלווה אך איבד אותו, תוך שהאשים את האחרון בנזק ראייתי בשל השיהוי בהגשת ההליך; ואולם השופטת קבעה שאין בכך לסייע לו. היא הבהירה שכנותן הלוואה, בפרט בסכומים הנטענים, מצופה היה ממנו לשמור על הפנקס ובהיעדרו - אין הוכחה לגרסתו.

בהמשך דחתה השופטת אף את ניסיון המלווה להסתמך על סכומי הצ'קים שנותרו בידיו. "אלו אומנם מהווים 'ראשית ראיה' לכך שניתנה הלוואה", כתבה, "אך אין בהם כדי להוות ראיה מספקת להוכחת סכום ההלוואה".

במצב שנוצר העמידה השופטת את סכום ההלוואה על זה שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים - כלומר 80,400 שקל. מסקנתה הייתה שיש לקזז ממנו רק את הסכומים שפרע הלווה במסגרת הליך ההוצאה לפועל, אשר הוערכו על-ידה ב-20,000 שקל. אשר ל-42,000 השקלים הנוספים, צוין שהלווה לא הביא עדים נוספים כדי לתמוך בגרסתו ששילם אותם, ולכן נקבע שאין מקום להפחיתם.

בסיכום העניין חייבה השופטת את הלווה לשלם למלווה 60,400 שקל. לא נפסקו הוצאות.

• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.