האח טען כי היה רשאי לחזור בו משום שאחיותיו התנהגו כלפיו בצורה מחפירה ולא כיבדו אותו. שתי ערכאות קבעו כי ויתר על זכות החזרה והורו לו לקיים את התחייבותו
ב-2014 חתם גבר על התחייבות להעניק לאחיותיו דירה שקיבל מהוריהם במתנה כדי לאזן את צוואותיהם במסגרתן זכה ברוב רכושם. לאחר שסירב לקיים את התחייבותו וחויב בבית המשפט למשפחה הוא ערער על פסק דין אבל שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחו את טענתו כי היה רשאי לחזור בו מההתחייבות משום שאחיותיו התנהגו בצורה מחפירה. נקבע כי בהתחייבות הוא ויתר על זכות החזרה וממילא לא הוכחה התנהגות לא נאותה מצד האחיות.
ההורים העניקו לבנם את הדירה ב-2007. כ-6 שנים לאחר מכן הם ערכו צוואות הדדיות במסגרתן ציוו לבנם שני נכסי נדל"ן ואילו את יתר הזכויות והכספים חילקו בינו לבין שתי אחיותיו.
כעבור חודשים ספורים האם נפטרה ושנה לאחר מכן חתמו שלושת הילדים ואביהם על כתב התחייבות במסגרתו הבטיח הבן להעביר את הדירה שקיבל במתנה על שם אחיותיו – שליש לאחת ושני שליש לאחרת. בתמורה התחייבו האחיות שלא להתנגד לצוואת האב. מטרת ההתחייבות הייתה לאזן בין הילדים נוכח הוראות הצוואה.
זמן קצר לאחר מכן ערך האב צוואה חדשה שלמעשה חזרה על הוראות הצוואה ההדדית והתאבד כעבור שבוע. לאחר מותו הודיע האח שהוא חוזר בו מההתחייבות ועצר את העברת הזכויות. בהמשך הוא ביקש צו לקיום הצוואה האחרונה של אביו ללא כל התנגדות מצד אחיותיו, שהגישו לאחר מכן תביעה לקיום ההתחייבות.
בשנה שעברה קיבל בית המשפט למשפחה את תביעת האחיות והורה על העברת הזכויות בדירה על שמן. בנוסף, חויב אחיהן לשלם להן 53,400 שקלים עבור דמי שכירות שגבה על הדירה ו-100 אלף שקלים הוצאות.
אבל האח לא השלים עם פסק הדין וערער עליו בטענה שהיה רשאי לחזור בו מההתחייבות משום שאחיותיו הפרו את התנאי שעמד בבסיסה לשמור על שלום בית ולכבד אותו ואת אביו.
אחיותיו טענו מנגד כי בית המשפט למשפחה קבע מפורשות ששלום הבית לא היה תנאי להתחייבות. נהפוך הוא, תנאי זה, שהופיע בה בתחילה, נמחק לדרישתן. מכל מקום, לא הוכחה התנהגות מחפירה מצידן.
עוד נטען כי מעבר לזה שאחיהן חתם על ייפוי כוח בלתי חוזר בנוסח ההתחייבות הוא ויתר מפורשות על האפשרות לחזור בו והיא הוענקה אותה אך ורק לאביהן – שלא ביקש לשנות אותה מעולם. בנוסף, הן עמדו בהתחייבות שלהן ולא התנגדו לצוואת האב.
לאזן בין הילדים
סגן נשיא בית המשפט שאול שוחט והשופטים עינת רביד ונפתלי שילה דחו את הערעור. השופטת רביד קבעה כי המערער ויתר על זכות החזרה במפורש והיא נמסרה רק לאב, שלא מימש אותה ואף חזר ועיגן את ההתחייבות בצוואה הנוספת שערך לפני מותו. מעבר לזה, ייפוי הכוח הבלתי חוזר חיזק את הוויתור והעיד על כך שההתחייבות בלתי חוזרת.
עוד קבעה השופטת שקיום ההתחייבות לא הותנה בשלום בית וממילא לא הוכחה התנהגות מחפירה מצד הבנות, מה גם שבצוואה האחרונה כתב האב שההתחייבות נועדה לאזן בין הילדים. "מכאן", כתבה השופטת, "שדווקא המערער הוא שאינו מגשים את רצון האב".
לבסוף, השופטת הפנתה לכך שבית המשפט למשפחה מצא שהסיבה האמיתית שעמדה מאחורי התנהלות המערער הייתה מחסור בכסף ולא קשורה לאחיותיו.
המערער חויב בהוצאות של 40,000 שקלים.
- ב"כ המערער: עו"ד לענייני משפחה סעדיה ועו"ד המפל
- ב"כ המשיבות: עו"ד נברו, עו"ד חוברס ועו"ד דוקר
עו"ד מיה רשל ארבל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין